סימן שאתה צעיר

לעתים נדירות מגיע אליי מידע שמבחינתי הוא בלתי צפוי. חיפשתי מבוא לרשימה שעוסקת באייקון, מייקל איביס (Michael Eavis),  (Glastonbury), שנודע כמי שייסד כמי שייסד את פסיטבל גלסטונברי במו ידיו בעקבות חלום ילדות שלו כחובב מוסיקת רוק. החודש מציינים מלאת 50 שנים לפסטיבל גלסטונברי. כצעיר בריטי שחי בחווה מבודדת קטנה אי שם בסאמרסט, דרום מערב אנגליה, הוא הלעיט את הוריו מרורים עם המוסיקה שאהב להאזין לה.  וזאת בבית של מטיף מהזרם המתודיסטי שסגד למוסיקה קלאסית. החיפוש שלי הניב סיפור מרתק על מקור השיר "סימן שאתה צעיר" ועל כך בהמשך.

כיום, איביס בן למעלה מ – 80 שנה, והוא נשאר צעיר לנצח. לכבודו לפניכם השיר, "סימן שאתה צעיר" בביצועו של גידי גוב.

סיפורו של מייקל איביס ופסטיבל גלסטונברי

האהבה שלו למוסיקת רוק נולדה בצעירותו. זה היה בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה העשרים. הוריו המודאגים, ובעיקר אימו, רצו שיגדל ויצא לעולם הרחב כשהוא מצויד במקצוע ראוי. ולא, הוא ייאלץ להרוויח את לחמו בחווה שבה גידלו פרות לצורכי משק החלב הבריטי.

לאבותיו הייתה נחלה רחבת ידיים, במונחים שלנו בישראל הקטנה. מדובר ב- 500 אקרים שהם 2,000 דונם – אוצר מדהים. אבל לצעיר חובב המוסיקה היו פנטזיות אחרות. אומרים שהוא לא סיים את לימודי התיכון ונטש את בית הספר בגיל 15. בהמלצת קרוב משפחה, הוצע לו להיות ימאי על אוניות הצי הסוחר. הוא עלה על אנייה והתמחה במלאכת הימאות. ב- 1954, כאשר חזר בעל-כורחו לחווה, עקב פטירת אביו, הוא היה בן 19. נישואיו השניים היו תחילת תור-הזהב שלו. כמי שקיבל בירושה את החווה ובילה את ימיו בגידול פרות וייצור חלב, ימיו עם אשתו השנייה, שהעריצה אותו, החלו משגשגים. ויום אחד הוא הציע לה להצטרף אליו כדי לחוות חוויה מוסיקלית בעיר הסמוכה, באת' (Bath). אשתו הסכימה מייד להתלוות אליו לאירוע שכמותו הם עדיין לא חוו. שניהם בילו בפסטיבל המוסיקה  שבו ניגנו בעיקר מוסיקת בלוז. בדיעבד, הוא מודה שחייו השתנו מאז מן הקצה אל הקצה. כאשר הם שבו הבייתה, שניהם לא חדלו לספר בשבחו של הפסטיבל, לכל מי שנקרה על דרכם. אז גם ירד האסימון. איביס ינצל את שטחי האדמה שברשותו למטרה חדשה – פסטיבל ססגוני עוד יותר מזה שחווה בבאת'.

בין אם הושפע ממה ששמע על פסיטבל וודסטוק (1969) ובין אם לאו – הפסטיבל זכה להדים רחבים ביותר לא רק בארה"ב אלא בעולם. ההצלחה של וודסטוק נרשמה בהיסטוריה של שנות ה-60 כפסטיבל אנטי-ממסדי לחלוטין, שנערך בחווה כפרית  לא הרחק מהעיר ניו-יורק.

את איביס לא עניינו השמועות על מארגניו האנטי-ממסדיים של וודסטוק. הוא היה בין אוהדי מוסיקת הרוק. ולאור ההצלחה המוסיקלית של וודסטוק, והחוויה בפסטיבל בבאת', הוא החליט שזהו זה. הוא יתכנן פסטיבל משלו. הרי הוא הבעלים של שטחים נרחבים שמאפשרים להקים במות מסוגים שלא נראו כמותם באף אחד מהפסטיבלים באותן שנים – במות בידור, קרקס, פינה לשוחרי הגות, ותורות המיסטיקה המזרחית – בודהיזם וזן – תיאטרון, רחבות ריקודים וכי"ב. וכך עשה. לפני 50 שנה בדיוק, בחודש מאי, העולם התרגש מפסטיבל שייקרא בהמשך, "פסטיבל גלסטונברי". אבל בשונה מוודסטוק, פסטיבל גלסטונברי הוא פרי יזמתו של בעל החווה רחבת הידיים, שבמרחביה הוא יתקיים. איביס לא ישכיר את אדמותיו למוסיקאים צעירים חתרניים, כפי שקרה בוודסטוק. הוא ישלוט בתכנים, בקהל שיגיע, ובאמנים.

גלסטונברי על המפה

איביס בפירוש לא טיפח דור אנטי ממסדי ולא ניסה לעשות זאת. הוא פשוט אהב מוסיקת רוק. וכך, מאז שנת 1970, כמעט בכל שנה בחודש מאי, אל הקצה הזה של העולם הגיעו שוחרי פסטיבלים . נהרו לשם גם טאלנטים מעולם מוסיקת הרוק ואמנות הבידור, ככל שהפסטיבל משך אליו קהל רב יותר. תחילה איביס גבה 1 פאונד סטרלינג מכל משתתף. המחיר עלה בהמשך ל- 8 פאונד. הסדרי ההגעה למקום, שנחשב למקום נידח באותה עת, זכו לשיתוף פעולה של הממסד הבריטי, כך שגם סוגייה זו נפתרה. היו כאלו שהגיעו ברכב פרטי. אבל מי שהעדיף להגיע לשם ברכבת, הופתע לגלות שחברת הרכבות הבריטית העמידה לרשות המבקרים רכבות לאזור, בתדירות גבוהה למשך כל ימי  הפסטיבל. זאת בקו שפועל באזור שכוח-אל זה, בדרך-כלל, רק שלוש פעמים ביום.

המאהל בפסטיבל גלסטונברי
המאהל בפסטיבל גלסטונברי 2019. קרדיט: ויקיפדיה

כאשר נודע לי שהפסטיבל לא יתקיים השנה (2020), בגלל משבר הקורונה, חשבתי על כל אותם צעירים וצעירות, וצעירים ברוחם, שבוודאי מצטערים על כך. שכן,  היה צפוי פסטיבל עשיר במיוחד במופעיו בשל ציון שנת היובל החמישים של גלסטונברי – הפסטיבל הפופולרי ביותר בבריטניה כיום.

סימן שאתה צעיר

ואם העסק מנוהל על ידי בני המשפחה אין זה אומר שאיביס הזדקן. נהפוך הוא, על סמך דברים שאיביס סיפר בראיון שהעניק למי שמתמחה בזה, מסתבר שעוד ידו של איביס נטויה, שכמות הקהל  שמגיע לפסטיבל גלסטונברי מדי שנה, רק הולכת וגדלה, שאמנים מתדפקים על שערי הפסטיבל ונאבקים להופיע, להרשים ולהרחיב את קהל מעריציהם. לאחרונה התארח שם ישראלי שחזר וסיפר על מה שהיה שם  כולל, הופעתו של הדלאי למה, שבגילו המופלג החליט לעשות טוב לרבבות שיגיעו לפסטיבל. הקימו עבורו מתחם שיכול היה לאכלס אלפי מעריצים.

Whiskey_in_the_Jar_-_Thin_Lizzy
וויסקי בקנקן. קרדיט: ויקיפדיה.

ואני – אני נזכרתי בשיר "סימן שאתה צעיר". בדקתי ומצאתי סיפור מדהים שעל בסיסו נכתב השיר. סיפור מהמאה ה-17 שהתפשט בדבלין, אירלנד: "וויסקי בקנקן" שמו (Whisky in the jar). ובדרך מרתקת ביותר הגיע אלינו, בתרגומו של יוסי גמזו, עבור "שלישיית גשר הירקון" (אריק איינשטיין, יהורם גאון ובני אמדורסקי), קצת אחרי הפריצה הגדולה שלהם ב- 1965. התפעלתי מהסיפור, ולא רק זה. התוודעתי לאתר שמנוהל על-ידי אדם שמקדיש את זמנו לחקר מקורותיהם של שירים שהתגלגלו אלינו והפכו לאייקון. שמו עפר גביש, הוא מוסיקאי העוסק בזמר העברי וקשריו של הזמר לנושאים שונים. הוא שר, מנגן, מנחה שירה ומספר.

תמצית הריאיון עם איביס

ובאשר לאיביס, שבזכות הסיפור שלו הגעתי אל הפרטים המפתיעים אודות פסטיבל גלסטונברי בסאמרסט, בריטניה, ומקור השיר "סימן שאתה צעיר", להלן תמצית דבריו בראיון שצוין לעיל, שהתקיים ב- 2015:

אבא רצה שאמשיך להיות חוואי, אמא הייתה יותר שאפתנית. אחרי שהחלטתי בגיל 15 לעזוב את הלימודים בבי"ס תיכון, היא זאת שמצאה עבורי ייעוד, ימאי בצי הסוחר. אבל אבא מת כאשר מלאו לי 19 שנה ב- 1954. אמא ביקשה שאחזור לטפל בפרות ובחווה. עבדתי קשה. עבדתי גם במכרות פחם וגם בחווה. רציתי קצת "הילה" בחיים שלי, טעמתי קצת מזה כשהייתי ימאי מוקף נערות זוהר.

אבל האהבה הגדולה שלי היא מוסיקת רוק. בילדותי נהגתי להאזין לרדיו לוקסמבורג, ולעקוב אחר מצעד הפזמונים ששודר בימי ראשון.

בפסטיבל בבאת', הופיעו טובי הטאלנטים שניגננו בעיקר בלוז. זה קסם לי ופתח לי צוהר לאפשרות של עשייה מחוץ לשגרת החוואות.

שם הפסטיבל – גלסטונברי – הוצע לי על ידי נכדתו ההיפית של וינסטון צ'רצ'יל. השם "גלסטונברי" הוא כינוי לירושלים החדשה. ובאשר לדת, אני בא ממשפחה דתית, נוצרית-מתודיסטית, מעולם לא מרדתי בדת או במשהו אחר. קסמה לי העובדה שבוב דילן שר שירי שלום וגם שוודסטוק דבקה במוסיקה אנטי-מלחמתית. גם אני בעד השכנת שלום בעולם. (אמריקה הייתה שקועה באותה תקופה במלחמת וייטנאם – הערה שלי.)

אני בעד אהבה, שלום, עשייה למען אחרים, למען העולם. אני דבק בבורא עולם, במעשה הבריאה, באהבת האדם. כולנו בני אדם, ברואיו של האל. אני סבור שהפסטיבל שלי תורם לתרבות הבריטית ותואם את ערכיה. כאשר מגיעים 200,000 בני אדם מכל המינים, הגילאים, והגזעים ואין בכלל גסויות וסטיות במהלך הפסטיבל, זה מעיד על ערך תרבותי. השאיפה שלי היא שהעולם יחיה בשיתוף פעולה והרמוניה. אני גאה בהישגי ומקווה ששמי ייזכר כמי שהביא להרמוניה בעולם. הערכים שלי צמחו מהזרם הנוצרי מתודיסטי שאליו אני משתייך – להיות אנושיים, חברותיים ושמחים. ולא להשתכר.

אני לא חי מכספי הפסטיבל. אלא מכספי החווה. התרומה הכספית שלי לקרנות צדקה באה מתוך הכנסות הפסטיבל – 2 מיליון פאונד כל פעם. אני שואב מכך סיפוק עצום. הכספים לא זורמים דווקא לארגונים ירוקים גדולים אלא דווקא לאלו שזקוקים להם כדי לחיות. בסך הכל אנחנו חיים בחווה בפשטות.

 

הערות:

אפשר לקרא את הריאיון במלואו כאן.

סקירה מלאה בוואלה, כולל תמונות חווייתיות מהפסטיבל, לאורך השנים, אפשר לקרא כאן.

מייקל איביס – ויקיפדיה

2 תגובות על ״סימן שאתה צעיר״

  1. קראתי את הסיפור המעניין ואז גיליתי את הוויסקי בקנקן שבוצע על ידי הדבלינרס. מצא חן בעיני מאד. תודה שהעלית את הסיפור וזה הביא אותי לחפש עוד וגיליתי עוד על יוסי גמזו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.