מסלול חדש של פרס ספיר – מסלול ביכורים

בתחרות פרס ספיר לספרות הוכרז לראשונה (ב- 25.2.2020) על מסלול ביכורים. השנה הוא כולל, "רשימה קצרה" של שלושה ספרים: אפרת דמשק אפרת,  מאת ארנון איתיאל; צערו העתיק של הירח,  מאת נעמה דעי; ואין זיכרון אחר , מאת רועי חסן. ראיון רדיופוני עם השלושה חשף מכנה משותף בין השלושה. מכנה משותף הנוגע בסוגיית ההדרה החברתית בישראל.

פנחס ספיר
פנחס ספיר. מקור: ויקיפדיה

קצת על פרס ספיר:  כידוע, בכל שנה מפעל הפיס מחלק פרס לספר הטוב ביותר (פרוזה) ע"ש פנחס ספיר" – פרס ספיר". הפרס מוענק ליצירות הספרותיות הטובות ביותר, עפ"י בחירת ועדת השיפוט, בשני מסלולים:

מסלול ראשי: פרס בסך 150,000 ₪ מוענק ליצירה הספרותית בעברית האיכותית ביותר.
נוסף על הפרס הכספי מתורגמת היצירה הזוכה לשפה הערבית ולשפה נוספת עפ"י בחירת הזוכה.

מסלול ביכורים: פרס בסך 40,000 ₪ מוענק ליצירת הביכורים בעברית, האיכותית ביותר.

השנה (2020) נקבע מסלול חדש: מסלול ספרי ביכורים מועמד שספרו נכלל ברשימה "הקצרה" של מסלול זה, יזכה ב- 20,000 ₪. ומתוך השלושה שספריהם נכללו ברשימה הקצרה, ייבחר זוכה אחד לשנת 2019, שיקבל פרס על סך 40,000 ₪.

בראיון רדיופוני (תכנית הרדיו "גם כן תרבות", 1.3.2020, כאן 11). שערך גואל פינטו עם שלושת הסופרים שנכללו "ברשימה הקצרה", עלו נמספר קודות עניין. ביניהם צפה ועלתה נקודת עניין הקשורה בסטריאוטיפיזציה בישראל. ולבסוף עלה הדיון על סוגייה חברתית – סטריאטיפיזציה – תוך חיפוש מכנה חברתי משותף בין השלושה שהתראיינו. 

לאחר שהציג את שלושת המרואיינים בפני המאזינים, וביקש מהם למסור פרטים אישיים, המראיין, גואל פינטו, פנה אליהם בשאלות שנוגעות לכתיבה ספרותית – אחת השאלות הייתה, מה דחף אתכם לכתוב פרוזה, מה הקריירה העיקרית שלכם ואיך אתם משלבים בין כתיבה ועבודה?

בהמשך הופנתה שאלה מעניינת אל המשורר והערוך, רועי חסן: מה דרוש בכדי לכתוב פרוזה? התשובה הייתה חד-משמעית: "קל יותר לכתוב שירה. שכן, אתה כותב כאשר שורה עליך מוזה". לעומת כתיבת שירה, "פרוזה נכתבת מתוך מחויבות לכתיבה, המחויבות להשלמת העלילה, החל מה"התחלה" עבור ל"אמצע" וכלה ב"סוף". רועי הוסיף והסביר שכתיבת פרוזה היא "עבודה מפרכת"; מה פירוש הדבר? שאל המראיין ורועי השיב שלפי ניסיונו האישי, קיים הבדל בין כתיבת שירה וכתיבת פרוזה. אחר כך תיאר את חוויית כתיבת הפרוזה: "אתה מתיישב, כי אתה חייב להמשיך לכתוב; היצירה שלך חייבת להתקדם; אתה מדליק את המחשב; את חושב איך להמשיך; אתה מזיע וטורח מבלי לחשוב על הזמן שחולף; וכך, עד שהיצירה שלמה, לדעתך. משפט הסיום שלו סיכם את עיקרי הדברים: אין כאן שאלה של מוזה, יש כאן מצב של מחויבות לכתוב ולהמשיך לכתוב עד תום הסיפור.

השאלה שחשפה את המכנה המשותף בין שלושת המועמדים: וכאן טמון לדעתי העיקר. כאשר הגיע תורן של שאלות פרטניות על כל אחת מהיצירות, המראיין הבהיר מראש, שלפי התרשמותו קיים סוג של מכנה משותף המחבר בין שלוש היצירות. הרושם שנוצר אצלו הוא שהקונטקסט והגיבורים בכל אחת משלוש היצירות משדרים סטריאוטיפים בחברה הישראלית – לא סתם סטריאוטיפים, אלא כאלו השנויים במחלוקת, או אולי, סטריאוטיפים חברתיים מודרים. ספציפית, המראיין הגדיר מהו סטריאוטיפ בהקשר של דיון הנוכחי – מתנחל, דתי-לאומי, מזרחי. לדוגמא,  בספרה של נעמה הגיבור הוא מתנחל; בספרו של חסן, הגיבור הוא מזרחי; כך גם צויין בביקורת על ספרו" – הגיבורים של חסן הם נערים וגברים מזרחיים מהפריפריה". והיצירה של ארנון, עוסקת בגיבור שמזוהה כדתי-לאומי.

שלושת המרואיינים התבקשו להתייחס לטענה בדבר הסטריאוטיפים. שכן, השאלה מעוררת תהיה בנוגע לסיבת הבחירה שלהם דווקא בגיבורים בעלי מאפיינים הנתפסים כ"מודרים" בחברה הכללית. האמנם השלושה כתבו מה שכתבו מכיוון שהזדהו עם דמות שמגדירה אותם כקבוצה [מודרת] בחברה הישראלית?

קוראי ספרים ומבקרי ספרות חשים, בדרך כלל, במהלך הקריאה בפרטים אישיים של המחבר שחלחלו לאחת הדמויות, או יותר, בספר. על-פי טענה כללית-מקובלת, הרי טבעי הדבר שמחברי ספרות פרוזה דולים חומרים מתוך תוכם. לפיכך, יש סיכוי שהקורא ימצא במרבית ספרי הפרוזה סימנים ורמזים לזהותו החברתית, הכלכלית, או פוליטית של המחבר. בכך אין כל חידוש. החידוש שעלה בראיון עם השלושה היא רמז או תהיה בדבר דעתם ביחס לטענה שיצירותיהם נועדו במכוון להעניק להם ולדומים להם תחושה של "נירמול" חברתי?

נעמה הייתה הנחרצת מבין השלושה. היא השיבה למראיין, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: לפי דבריה, היא כתבה על מתנחלים מכיוון שזהו תוכן עולמה. היא, מה שהיא. היא לא הרגישה, ולו פעם אחת, רצון מודע ל"נרמל" מתנחלים. אחרי הכל, כל אחד מאיתנו הוא בן אדם. זה יכול להיות חילוני מתל אביב, אתיופי, תושב הפריפריה, איש היי-טק, עובד תחזוקה, מורה, רופא, פרופסור והרשימה עשויה להתארך עוד ועוד. באופן טבעי, לפי נעמה, עולמו של כל כותב עשוי להשתקף בכתיבת פרוזה. דעתה הנחרצת של נעמה: כולנו בני אדם וכולנו מגיעים מאיפה שהוא.

אבל בכך לא הסתיימה השיחה עם נעמה. לקראת סיום הראיון עימה, התווסף לדברים שנאמרו על ידה, קודם לכן, מענה שהשאיר את המאזינים ובוודאי גם את המראיין ואת המרואיינים פעורי פה, ועורר מחשבות ותהיות. נעמה אמרה, שעצם העובדה שהמראיין העלה שאלה בדבר השאיפה לנרמל את הקבוצות הסטריאוטיפיות – שחלקן מרגישות לעיתים שהן מודרות מהחברה הישראלית – עצם הצגת שאלה כזאת מעידה שההדרה עדיין כאן, איתנו. שהעניין איננו סגור. שאין סוף פסוק לחיפוש אחר זהותו של מחבר טקסט – פרוזה במקרה שלנו – ולהקבלה בין זהותו החברתית, כלכלית, פוליטית, לבין סממנים בטקסט שחיבר. התוצאה היא מעין מעגל קסמים.  ועולה תהיה, האם המחבר התכוון לנרמל את עצמו במישור החברתי, ואולי לא? יכול להיות שהמחבר כתב את הטקסט באופן שבו אדם נייטרלי היה כותב אותו? האם כתיבה על מתנחלים לצורך העניין, מעידה על כך שהם קבוצה מודרת שזקוקה ל"קול"? – בכך הסתיים הראיון, עם תהיות וללא פתרונות. ואולי הראיון פתח את תיבת פנדורה של הקבוצות המודרות בחברה שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.