בזכותם – הפסקול של חיינו

שנות ה-60 אימתו את המשפט המפורסם שטבע מקלוהן: "המדיום הוא המסר". נורמות מילוי שעות הפנאי של מתבגרים ומבוגרים צעירים השתנו מקצה אל קצה.

*****

אם נכונה הנבואה של מקלוהן: "המדיום הוא המסר", הרי שהייתה זאת החשיפה ללהקות רוק פופולריות מהעולם המערבי בשנות ה-60 שהולידה בישראל זמרים, ששיריהם הפכו לפסקול של חיינו. הבולטים שביניהם הם שלמה ארצי, זהר ארגוב ויהודה פוליקר.

shlomo artzi

קרדיט: ויקיפדיה בעברית.

מגוון המדיות הזמינות לילדים ולנוער של ימינו, עולה על כל התחזיות והחלומות של הדור שנולד בישראל הצעירה. במאה העשרים ואחת, הצעירים שבינינו יעידו על עצמם שהפנאי שלהם מלא וגדוש בפעילויות, כגון אכילה במסעדות טובות  ובילוי במופעי סטנד-אפ ומופעי ענק של זמרים מרחבי העולם (סלבס) שמגיעים לישראל. לא כך בילו צעירים בשנותיה הראשונות של המדינה.

סממני התברגנות בתחום המוזיקה הפופולרית

בשנותיה הראשונות של ישראל, צעירים חילוניים הקדישו את יומם – כולל שעות הפנאי – לפעילויות שההורים, המחנכים ותנועות הנוער אישרו. זאת למעט סטיות קלות מהנורמה. התכתיבים "מלמעלה" היו ברורים. הם הגדירו לצעירים מהן פעילויות פנאי "נורמטיביות". כך צמח כאן דור של "ילדים בסדר גמור", כפי שמכנה אותם החוקרת חנה יבלונקה, נוער צייתן יחסית לנוער של היום. רק בשנות ה-60, ובדגש על תקופת לוי אשכול כראש ממשלה, החלו צצים סימני התברגנות בכל תחומי החיים. תהליך ההתברגנות לא פסח על תחום המוזיקה הפופולרית.

"בורגני" הנו מונח לועזי המקפל בתוכו את עליית מעמד הביניים ובעלי האמצעים. בתהליך ההתברגנות בישראל של שנות ה-60, בלטו שינויים חסרי תקדים גם בתחום המוזיקה הפופולרית. אפשר לתלות את הסיבה בחשיפה למוזיקה פופולרית מהעולם הרחב, ששודרה ברדיו המקומי. סיבה אפשרית אחרת היא ההאזנה לתקליטים של להקות רוק זרות שנרכשו בחנויות, אשר חשפה את הצעירים של שנות ה-60 לזמרים שהיו פופולריים בקרב נוער במדינות אירופה וארה"ב.

כך או כך, שנות ה-60 אימתו את המשפט המפורסם שטבע מקלוהן: "המדיום הוא המסר". נורמות מילוי שעות הפנאי של מתבגרים ומבוגרים צעירים השתנו מקצה אל קצה.

קאנון הזמר הישראלי

קאנון הזמר הישראלי פרץ החוצה בשנות ה-60. תחילתו הייתה סדק בפעילויות הפנאי "הנורמטיביות". מאוחר יותר צבר התהליך תאוצה נוכח עולם שלם של מוזיקה פופולרית שקודם לכן הייתה חבויה ונסתרת מתודעתם של הצעירים.

המוזיקה המיובאת הייתה כה מדבקת שעד מהרה נוצרה לה גרסה ישראלית בדמותן של "להקות מועדונים", כותב מבקר התרבות ניסן שור, "בתל אביב בלבד קמו 160 מועדונים!" מתוך להקות אלו צמח קאנון הזמר הישראלי. אבותיו היו לדוגמא, יצחק קלפטר, ממייסדי להקת הצ'רצ'ילים, ומחלוצי הרוק הישראלי ולהקת כוורת, שרוב חבריה צמחו בלהקת הנח"ל: דני סנדרסון, גידי גוב, מאיר פניגשטיין ויוני רכטר.

  • שלמה ארצי – פסקול חייהם של מיליונים

כיום אין חולק על כך שהזמר המצליח ביותר בתולדות מדינת ישראל, ובמיוחד בארבעים השנים האחרונות, הוא שלמה ארצי, שנולד באלוני אבא ב- 1949. יש הטוענים שהאלבום "לכל החברים מהמסע מים אל ים" (1974) מאת שלמה ארצי, מכיל את יצירתו הדורית הישראלית השלמה ביותר. שכן, התחושות של ארצי והדיאלוג שלו עם הציבור הישראלי על כל גווניו, אינם דומים לאלו של אף דמות מוזיקלית אחרת שצמחה כאן. שיר אחד שלו משנת 1988, "תחת שמי ים התיכון", ראוי לציון במיוחד בשל העובדה שהוא מכיל את המשפט המשמעותי והחזק: "עכשיו יש את הזמן במזרחית". בזכות השיר והמשפט המרכזי שבו, שלמה ארצי הפך לפסקול ישראלי, פסקול חייהם של מיליונים. ארצי עצמו ציין, "איפה שהוא שרטתי אתכם באיזה מקום".

  • זוהר ארגובאבי המוזיקה המזרחית

זוהר ארגוב נחשב אף הוא לאחד מגדולי וחשובי הזמר הישראלי ולאחת מדמויות המפתח של הזמר המזרחי. אי אפשר שלא לציין את זכייתו של ארגוב במקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי שנערך בבנייני האומה בשנת 1982 עם "הפרח בגני", שירו של אביהו מדינה. ארגוב זכה בפופולריות עצומה בקרב קהל שעד אז כמעט שלא נחשף למוזיקה המזרחית. אמנם שלא בדומה לארצי, ארגוב לא שר את פסקול חייו של דור ילדי המדינה. אך בלעדיו ההיסטוריה של המוזיקה הישראלית הייתה נראית אחרת לגמרי.

 

יהודה פוליקר"אפר ואבק"

ונסיים בזמר שזכה לנוכחות על בימת המוזיקה הישראלית במשך עשרות שנים: יהודה פוליקר, בן לניצולי שואה מיוון שנולד בקרית חיים ב-1950. פוליקר הוא אחד הבולטים במוזיקאים המצליחים שבאו מלהקות שצמחו בשוליים, בשלהי שנות השישים. באלבום "אפר ואבק", שולבו צלילים של אקורדיון ובוזוקי. פוליקר לא חשש לגעת בנקודות הכואבות ביותר של השואה: "טרבלינקה הוא רקע שיא שאינו מסתיים לעולם". כל שירי האלבום הפכו להמנונים, מעין גשר בין מסורות ותרבויות בחברה הרב-גונית שבה גדלו ילדי דור המדינה.

 

 

 

תגובה אחת בנושא “בזכותם – הפסקול של חיינו”

  1. שלמה ארצי הוא ממש לא הפסקול של חיי, וגם לא זוהר ארגוב.
    אריק אינשטיין, חהודה פווליקר, בהחלט כן. וגם יוסי בנאי, הגשש והלהקות הצבאיות – גם הם חלק נכבו בפסקול חיי.
    אבל על טעם וריח…. (:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.