חומר, רוח – ניגוד ואיזון

עולמות נפרדים הם, הרוחני והגשמי. לא קל למצוא איזון ביניהם. יש הטוענים שהכלי שמאפשר להגיע לאיזון הוא התורה שקיבלנו במעמד הר סיני.

****

חג שבועות הוא זמן מתן תורתנו.

חשבתי על חג השבועות, לא במובן של מאכלי הגבינה, שבכל שנה אנו טובעים בהם מחדש, פשוטו כמשמעו. חשבתי על הצד הסמבולי של החג – על מעמד הר סיני. התורה מספקת פרטים על המעמד ותהליך השינוי שהעם עבר שם – היה זה מיקבץ של עבדים, לא רק לפרעה במצרים, אלא בעיקר עבדים ל"סיר הבשר", סמל החומרנות. עם, שהחומרנות, הייתה מבחינתו חזות הכל. ובכל זאת מעמד הר סיני היה צומת חשובה בחייו. חלק מהעם המשיכו בחומרנות ודרשו את סיר הבשר, חלק נוסף הטיפו לאמונה באל ובתורתו (כוהנים ולוויים), וחלק אחר איזנו בין שני הקצוות.

 

אכן, עולמות נפרדים הם, הרוחני והחומרי

לא קל למצוא איזון בין חיי הרוח וחיי הנוחות הפיזית. יש הנוטים לקיצוניות רוחנית, ונסחפים אחר תורות שמיובאות מהמזרח, כגון יוגה, בודהיזם וכיוצ"ב. אחרים נוטים לקיצוניות הפוכה, פיזית. אלו נסחפים מבוקר עד ערב אחר העולם החומרי ופינוקיו, עוסקים בחומרנות בסיסית של צבירת נכסים, ומתגאים בהישגיהם החומרניים.

יש הטוענים שאפשר לאזור בין החומרני והרוחני, והכלי שמאפשר זאת הוא התורה שקיבלנו במעמד הר סיני.  לפי טענה זאת התורה היא ספר הוראות שמלמד איך לאזן בין חומר לרוח, בין גוף לנשמה.ספר התורה מספק הנחיות איך לחיות בעולם של חומרנות, ובה בעת מעל לכך; וחשוב מכך, איך לא לפרוש מהעולם החומרני  -כי יש לו תפקיד חשוב וזו טעות לוותר עליו; ומאידך, לא לשקוע בו, כי הוא לא האופציה היחידה ולא חזות הכל.

הקרדיט להמשך תזה זאת שייך לד"ר גיל יוסף שוחט (M.D.). להלן תמצית דבריו:

לאחד ולחבר בין שני דברים שנראים מנוגדים:

עד מתן תורה, העולמות הרוחניים (שמים) היו נפרדים ומובדלים מהעולמות החומרניים (הארץ) ולא היה כל חיבור ביניהם. כל הרעיון של התורה הוא יצירת אחדות בין העולם הרוחני (העולמות העליונים) לעולם הגשמי (העולמות התחתונים). שכן, העולמות העליונים והעולם הזה לא נבראו כדי לנגד זה לזה, אלא כדי לסייע זה לזה.

זה לא "או זה או זה" – התורה רוצה להראות לנו איך ייתכן איחוד כזה ואיך הוא מתבצע בפועל. כדי לעלות בדרגת הרוחניות אינך אמור להעדיף את הרוחני. אינך מצופה לחיות חיים סגפניים ולהסתפק במועט. יתרה מזו, המטרה אינה רק חיבור בין העולם הרוחני והעולם הגשמי, אלא חיבור בתוך-תוכנו בין חיים גשמיים ורוחניים. בין הנשמה (החלק הרוחני שבנו) והגוף (הצרכים החומרניים). לא פעם מתקיים מאבק בין השניים – ואנו חווים משיכה לשני הכיוונים.

התורה כספר הנחיות – לדוגמא – במובן מסויים טבעי ולגיטימי שהפרט יעשה הכל למען הרווח הכספי, הרווחה הגשמית והשפע הכלכלי שלו ושל בני ביתו. אלא מה? הדבר עשוי להפוך לבעייתי אם אדם חושב רק על זה. לכאן שייכת ההנחייה הידועה מן התורה – הפרש מעשר (10%) לנזקקים מכל רווחיך (מהנטו). תרום חודש בחודשו 10% מהנטו. זה לא קל.

למרות הקושי שלנו להיפרד מחלק מנכסינו למען הכלל, עצם הנתינה עשויה להפוך אותנו לרוחניים יותר. אנחנו משתפים אחרים במשהו חומרני, ותוך כדי כך זוכים לפרופורציה בחיינו. הוויתור על מעט שפע חומרי (לכאורה) מלמד מהי נתינה; החזרה על הפעולה הופכת לטבע השני שלנו. בדרך כלל הפעולה מעדנת אותנו. כאן צריך להעיר שמי מאיתנו שעוסקים במדיטציה, יוגה ונשימות, חושבים שהם מכניסים "רוחניות" לחייהם. אבל בפועל זה לא מלמד אותם לתרום מעשר (ולו באופן חד-פעמי), לתת משהו לנזקקים.

חז"ל  כבר הורו לנו לברך לפני ואחרי הכנסת דבר מאכל לפינו. מה טומנת בחובה פעולה זאת? למעשה הזה נלווה ערך מוסף גדול: עצם הברכה והקדשת הזמן לכך לפני האכילה, ממתנת את הצרכים הפיזיים לטובת המחשבה המופשטת, והפניית תשומת הלב לכל הטוב שנפל בחלקינו ומאין הוא בא. את התחושה הפיזית של הרעב אנחנו מאזנים בכך שלפני סיפוק הצורך הפיזי, אנו מפנים לעצמנו מרחב רוחני ומברכים על האוכל. נוהג זה אינו נחלתנו בלבד. גם בקרב עמים שאינם יהודים ישנם כאלו שברגע שהמזון מונח לפניהם על השולחן, בערבו של יום, הם מתבוננים בתבשילים, משפילים עיניים בענווה ומודים לאל על כל הטוב הזה. למעשה, זאת פעולה שמעכבת את האכילה וסיפוק הצורך הפיזי, אבל בה-בעת ההודייה מסייעת לריכוך ועידון תאוות הגוף. ברכה ותודה שנאמרות לפני ואחרי אכילת המזון, מרגילות את האדם לאיפוק ושליטה בצרכי גופו.

דברים אלו נשמעים פשוטים לכאורה. אלא שככל שמעמיקים לחשוב עליהם מתברר שהאיזון בין החומרני והרוחנו שבחיינו הוא בר-השגה דרך אימוץ הרגלים. מתברר לנו שעמוק בתוכנו מתנהל מאבק מתמיד [סמוי] בין משיכה לעולם החומרני – שיש בינינו שלא שולטים בה ושוקעים בעולם החומרני – לבין המשיכה לעולם הרוחני – שגם הוא עלול לסחוף ולהטביע אותנו בתוכו.

"להיות רוחני בתוך העולם החומרני". הוא ערך. ומי שמבין זאת כך, יידע גם למצוא את הדרך לתעל את צרכי הגוף תוך כיבוד רצונות הנשמה. ולהגיע להרמוניה.

תגובה אחת בנושא “חומר, רוח – ניגוד ואיזון”

  1. אהבתי את הפרשנות למתן התורה, ולמשמעות של הקיום שלנו דרכה.
    נראה לי שבחיי היומיום הישראליים, הרבה מזה הלך לאיבוד (וזה דווקא היה יכול להתאים לכל הזרמים, כל אחד מהכיוון שלו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.