האם היהדות היא דת?

אמש היה לנו העונג לארח חברה שהגיעה לישראל מאוניברסיטת פרינסטון, שם היא מתגוררת עם בן זוגה וילדיה ומכהנת כפרופסור לפילוסופיה מזה זמן רב. כפי שקורה בדרך כלל בין אנשים בעלי זיקה לנושא מסויים, השיחה גלשה מהר מאוד מזוטות היום-יום והגיעה לנושאים עיוניים קלים ואף כבדי משקל.

חברתנו גילתה תמיד זיקה לישראל, היא יהודיה ומנהלת משק בית מסורתי. היא קופצת על כל הזדמנות לבקר בישראל, הן לשם בילוי זמן פנוי והן כאורחת של מוסדות אקדמיים מכובדים כמו אוניברסיטת תל אביב והמכללה הבינתחומית, לרבות האוניברסיטה העברית.

בביקורה בישראל הפעם היא הגיע כמרצה-אורחת של אוניברסיטת תל אביב למשך חודש ימים. ההרצאות שלה עוסקות בשאלה, "האם היהדות היא דת". במוקד ההרצאות יש סעיף בסיסי שדן בהתפתחות המושג "דת", והשאלה ממתי היהדות נחשבה כדת. כמשפט פתיחה חברתנו מציינת, בצדק, שהתורה איננה מדברת על דת אלא על חוקים. במקור, יהדות היא יישות שמתנהלת לפי חוקי התורה. וכן הלאה. ואני מוסיפה שהובטח לאברהם שיהיה לגוי גדול, בלי כל התיחסות לדת. חברתנו הבהירה לנו שהמושג "דת יהודית" נקבע מאוד מאוחר בהיסטוריה.  (הספר המחקרי שחברתנו פרסמה דן בכך באריכות "כיצד נעשתה היהדות לדת").

הנקודה השנויה במחלוקת בשיחה בינינו הייתה, מה לגבי התנועה הציונות. האם הציונות הייתה תנועה ששאפה להגשים אידיאל של חזרה ליהדות  אך לא בהכרח חזרה לדת ובמקרים מסויימים אף הציגה עמדה אנטי-דתית? הדוגמאות ששמעתי מחברתי כאישור לכך שהתנועה הציונית כלל לא שאפה להגשים שני אידיאלים אלא רק את הראשון, באות מטקסטים שניסחו מנהיגי הציונות. בראש ובראשונה כתביו של בנימין זאב הרצל. גם בכתביהם של מי שנחשבים כסופרים מרכזיים בתנועה הציונית, למשל אחד העם (אשר צבי גינצברג) מייסד הציונות הרוחנית, יהודה לייב פינסקר ומשה הס, אין בנמצא מבט כלשהו על הדת היהודית. לטענתה של חברתי לא זו בלבד שכל אלו לא עסקו בפן הדתי של היהדות במסגרת הגשמת הציונות. הם הציגו בכתביהם התבטאויות אנטי-דתיות. אין זה סוד שאחד העם התרחק מהאמונה הדתית. כולם היו משכילים יהודים. אחד העם סבר כי המדינה היהודית ואנשיה אינם צריכים לאחוז בתכני הדת, כי אם לחדש אותם. מבחינתו, את שיקומה של היהדות יש לבסס ללא המימד הדתי שלה. פינסקר התעלם מהגורם הדתי והתמקד בגורם הלאומי בלבד.

סלע המחלוקת: אין לבלבל בין מחשבה על הגשמת אידיאל של שיקום היהדות בלי המימד הדתי, לבין זיהוי התבטאויות "אנטי דתיות" לכאורה, בכתביהם של הנ"ל. מי שטוען, כמו חברתנו, שהציונות הייתה אנטי דתית חוטא בהכללות ואף מגזים.

חיפשתי חומר שיזרה אור על הסוגיה.

מצאתי מאמר שפרסם פרופ' אבי שגיא (מרצה לפילוסופיה באונ' בר-אילן ועמית מחקר בכיר במכון הרטמן). שם המאמר מרמז גם על התשובה: "האם היהדות יכולה להתקיים ללא דת"? שגיא:

כל חברה וכל תרבות עוברת שינויים ותמורות ואין לה מהות קבועה. לעיתים התמורות הן גדולות ביותר ורק דמיון כלשהו מחבר בין העבר לבין ההווה. העם היהודי עבר תמורות רבות. בעת החדשה חלק ניכר מהעם היהודי פסק מקיום אורח חיים דתי, אבל לא פסק מזיקתו היהודית. התנועה הציונית גילמה את השיבה ליהדות אבל לא את השיבה לדת. הזיקה היהודית התפרשה עתה במונחים תרבותיים כיצירת האומה ולא כדבר האל. הקיום היהודי לא תלוי בהסכמה כלשהי אלא בנכונותם של יהודים להיות חלק מהסיפור היהודי בשלל גילוייו ולאמצו כרכיב משמעותי בחייהם.

והרב אורי שרקי מתפלמס על כך ומוסיף "היהדות אינה דת":

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: