קראתי את הכתבה שפרסם ד"ר אורי מילשטיין במעריב (20.9.2017), "חידת קיסינג'ר: קונספירציית יום כיפור שבליבה עומד הבכיר האמריקאי", ושוב עולות בי תהיות לגבי האינטגריטי של הכותב, ואסביר למה הכוונה.
______________
בבסיס תיאורית הקונספירציה שמציג מילשטיין, בדבר הסכם שנוצר ערב מלחמת יום הכיפורים (1973) בין שר החוץ האמריקני דאז, הנרי קיסינג'ר, לבין שר הביטחון של ישראל דאז, משה דיין, עומדת משוואה כזאת: ישראל תוותר למצרים. המלחמה תפרוץ, סוריה ומצרים "יפתיעו" את ישראל, ישראל תספוג כישלון, תחזיר את חצי האי סיני למצרים ובתמורה יסכים נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לחתום על הסכם שלום עם ישראל.
תמוה בעיני מאין מביא מילשטיין את התיאוריה שלו באין לו עובדות מאומתות כלשהן כדי לפתח תיאוריה שכזו! גרוע מכך, מילשטיין עוד מנסה "לחזק" את התיאוריה כשהוא ממשיך וטוען טענה הנסמכת על דברים שנאמרו, לכאורה, בשיחה שקיימו הנשיא החדש ג'רלד פורד ושר החוץ שלו, הנרי קיסינג'ר!
ציטוט מדבריו של מילשטיין במעריב,
עשרה חודשים אחרי המלחמה שוחח קיסינג'ר עם ג'רלד פורד, הנשיא האמריקאי החדש, על מלחמת יום הכיפורים. פורד: "אבל האם הייתה בה (במלחמה) תועלת?". קיסינג'ר: "לא היינו מצליחים יותר גם אילו ביימנו את התרחיש". פורד: "אפילו האבידות הישראליות הכבדות הועילו, נכון?"
מאין לנו לדעת שחילופי דברים אלו נאמרו? איזו אסמכתא הוא מביא לכך?
לפני מספר שנים, כשהחל מילשטיין (שהיה קולגה שלי) להפיץ את תיאוריית הקונספירציה בין דיין, קיסינג'ר וסאדאת, שאלתי אותו: "מניין לך כל הדברים הללו? הרי כאיש אקדמיה עליך להציג אסמכתאות ועליהן לבסס את טענתך." והוא השיב לי: "מי שרוצה להפריך את התיאוריה שלי, שילך וימצא עובדות הסותרות אותה".
מאז מילשטיין ממשיך לטפס על עץ גבוה, לא מוותר, ובעקשנות רבה ממשיך לשכנע את עצמו ואחרים בדבר הקונספירציה שרקמו ביניהם דיין והנרי קיסינג'ר.
הטענה שלי היא "לא דובים ולא יער".
עוד בטרם ראה אור ספרו של אבירם ברקאי, מעשה שלא היה: קונספירציית מלחמת יום הכיפורים (הוצאת כינרת, 2017), שבו הוא מפריך את התיאוריה של מילשטיין בדבר קיומה של קונספירציה זאת, טענתי שהתיאוריה פגומה בהתחשב בחוסר רציפות בממשל האמריקאי:
ההסכם הקונספירטיבי, לכאורה, נסגר בתקופת נשיאותו של מי שקדם לג'רלד פורד, דהיינו ריצ'רד ניקסון. והנה, מילשטיין בא ואומר שלא בכדי נטש דיין את המערך, ועבר לצד השני (ב- 1977), דהיינו קיבל מינוי של שר חוץ בממשלתו של מנחם בגין. הטענה הקונספירטיבית היא שכל הסידור הזה נועד כדי לקיים את ההסכם האמור עד סופו: חתימה על הסכם שלום בין ישראל ומצרים והחזרת כל חצי האי סיני למצרים עד הגרגר האחרון, כולל שארם אל שייך שהוא עצמו, דיין, כינה בתום מלחמת ששת הימים "מלכות ישראל השלישית".
אבל איך מסבירים שעל-אף שהנשיא ניקסון, שהיה אחד הצדדים להסכם, סיים את כהונתו כאשר ג'רלד פורד היה לנשיא החדש של ארה"ב (1974-1977) ואחריו כיהן ג'ימי קרטר (1977-1981) כנשיא, שעל-אף זאת ההסכם האמור כובד?!?!
מילשטין מוצא פיתרון: הוא שם בפיהם של קיסינג'ר ופורד חילופי דברים מבלי שיש לו אסמכתא שאכן התקיימו. ולא רק זזה, אלא שאת התיזה ההזויה בדבר הסכם קונספירטיבי מילשטיין מתעתד לפרסם באמצעות הוצאת הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, שאינה אלא שלוחה של מילשטיין בכבודו ובעצמו.
מילשטיין מסיים את כתבתו במעריב כך: "המהלכים החשאיים של דיין, שלפי ההיסטוריון ד"ר יגאל קיפניס לא דווחו לגולדה ונעשו מאחורי גבה, מלמדים על אופיו הקונספירטיבי…" (מילשטיין צריך היה לכתוב – "לדעתי" הם מלמדים על אופיו הקונספירטיבי).
מי מקוראי מעריב מסוגל להבין את "האופי הקונספירטיבי" של דיין (וגם של רבין, לפי ספרו של מילשטיין, תיק רבין: איך תפח המיתוס, 1995 בהוצאת ירון גולן – הוצאת שרידות, קרי, אורי מילשטיין). כמובן, אלו שאינם בקיאים במהלכיו של דיין, "הקונספירטור הגדול בהיסטוריה של ישראל" לפי מילשטיין, רק הם יאמינו לשטויות הללו.
הרטוריקה של מילשטיין עושה רושם וקוראים רבים עלולים עוד לייחס למילשטיין מה שאין לו, לפחות במקרה הזה: אינטגריטי (יושרה). לצערי ולצערם של רבים מהקולגות שלנו באקדמיה, מה שיזכור הקורא מהכתבה הזאת במעריב, הוא שנרקמה קונספירציה בין מנהיגים והייתה הולכת שולל של לוחמים ושל ציבור שלם, ששילם את מחיר "הקונספירציה של דיין". הם יצדיעו למילשטיין עד שתתפרסם כתבה נגדית שתשמוט את הבסיס לתיאוריה שלו.
אין ספק שמילשטיין הוא אדם אנרגטי, בעל זיכרון פנומנלי, ובעל חשיבה יוצרת ופרודוקטיבית בכל הנוגע להפקת לקחים על ידי צה"ל. יש ספק אם יש איזשהו בסיס מוצק לדברים מסויימים שהוא מפרסם (ופרסם בעבר). הרי הוא אינו מסוגל להביא את המקורות מהם נלקחו הציטוטים של קטעי השיח בין מנהיגים בדרגים הגבוהים. וזה פגם גדול במחקר אקדמי.
הצלחה 
מפעם לפעם אני קורא את ד"ר אורי מילשטיין ומפעם לפעם יש לי תהיות. קראתי גם את המאמר הנדון, במעריב, וגם הפעם תהיתי
התהיות שלי מפני שהייתי בזמן ובמקום
1. אם דיין ידע שהמשחק מכור למה באחד הראיונות פניו היו כל כך נפולות
2. אם היתה קונספירציה למה התעקש דיין שהמלחמה תפרוץ כאשר הלוחמים במעוזים נתונים במלכודת
3. אם רצו לתת לסדאת מראית עין של הישג למה ניסו לכבוש את רכס חמוטל תשע פעמים,ולמה ניסו לכבוש את העיר סואץ גם רכס חמוטל וגם העיר סואץ היו כשלונות מהדהדים
4. למה סאדאת החליט להיכנס לואדי מבעוק אם הוא מיצה את מטרותיו
תודה לך שאול. יש לך טיעון מוצק ביותר כנגד תיאוריית "המשחק המכור" (הקונספירציה). תיאוריית הקונספירציה היא בלון נפוח שמישהו מנסה לקדם כדי לנגח בחיים ובמתים, מבין ההנהגה המדינית של ישראל. מעניין אלו תשובות היית מקבל ממילשטיין… שאלה לי, האם תרשה לי לצטט את דבריך?
בודאי ובודאי שאת יכולה לצטט, אני לא מנסה להתעמת עם מילשטיין עצמו .אני משתתף בקבוצת פייסבוק שעוסקת במלחמת יום הכיפורים,גם מילשטיין מגיב באותה קבוצה מידי פעם.
פרסמתי את הדברים גם בקבוצת הפייסבוק וקיבלתי פידבקים חיוביים,אם מילשטיין רוצה הוא מוזמן להגיב
תיאוריית הקונספירציה היא לא בלון נפוח. יש עובדות. גגלי -אגסי + מלחמת יום הכיפורים!
מי רצח את גו' אלון? גם יעקב אגסי שייך לחבורה שגורסת שה"משחק היה מכור מראש". אבל כדאי לך לקרא פוסט קודם שלי, ובתגובות (23!!) תגלה את הדו שיח שלי עם מילשטיין. שיח מרתק ביני לבינו. אגב, מילשטיין איננו החוקר בהא הידיעה של מלחמת יום הכיפורים. הנה הקישור לפוסט: https://hatzlacha.wordpress.com/tag/%D7%92%D7%95-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F/
את שייכית לאינטלקטואלים האמיצים אשר מוכנים לבדוק ולהתמודד. יקח זמן, אבל את
תשתכנעי בסיום הבדיקה.
מוכנה לכל טיעון ובלבד שיהיה מבוסס על עובדות מאומתות ונקי מסימני שאלה.
תגובתו של אבירם ברקאי בקבוצת הפייסבוק שעוסקת במלחמה
[..]
*** משק כנפי "מעשה שלא היה" ***
במאמר פרי עטו של ד"ר אורי מילשטיין, מוביל תיאוריית הקונספירציה המשולשת של יום הכיפורים, שפורסם לאחרונה במעריב "המוסף", מצאתי – כמה לא מפתיע – עובדות שגויות/לא מדויקות; תובנות/פרשנויות מוטות/מוכוונות מטרה; וגם קביעות "משעשעות".
בשלושה פוסטים עוקבים אציג בפניכם את מאפייני שיטתו, כפי שבאו לידי ביטוי במאמר.
+++ "שיטת מילשטיין" חלק א' – התמים של השכונה +++
גרסת מילשטיין במאמר: ברקאי כותב בספרו שאם היתה קונספירציה דיין הוא בוגד. אני לא שותף לפרשנות זאת, אך דיין ואחרים הבינו שכך רבים יפרשו את הדבר, ואותם נועד ספרו של ברקאי לשרת.
התשובה שלי: בניגוד להיתממותו, תיאוריית הקונספירציה המשולשת של מלחמת יום הכיפורים אותה מוביל ומשווק אורי מילשטיין מצביעה על משה דיין, שר הביטחון של מדינת ישראל, כבוגד. מכל זווית שנתבונן.
נתחיל בהגדרה הרחבה של בגידה – "מעילה באמון. ביחסים שבהם מתקיים אמון בין בני אדם. כלומר עשיית מעשה הנוגד את האמון שניתן בעושהו." לפי מילשטיין דיין פעל מאחורי הגב של כ ו ל ם – הסתיר מידע שרקח בסתר עם קיסינג'ר וסאדאת מראש ממשלתו, משרי הממשלה, מקברניטי הצבא. בוגד או לא בוגד? בוגד באבואבוהה.
אפילו לפי ההגדרה הצרה של "בגידה במולדת" דיין הוא בוגד.
בגידה במולדת – "סיוע לאויב במאבקו כנגד המדינה…" האם דיין סייע לאויב במאבקו נגד מדינת ישראל? לפי מילשטיין בוודאי שכן. שהרי אליבא ד' מילשטיין והתיאוריה שהוא מפיץ – שר הביטחון משה דיין, הצלע הישראלית בקונספירציה, היה אמור לעכב את גיוס המילואים, למנוע את ה"מכה המקדימה" ולגרום לצה"ל להילחם "חלש". יגיד מילשטיין – כן, אבל בראייה לטווח הרחוק דיין עשה זאת מתוך דאגה עמוקה לאינטרסים של ישראל. נניח שכך. אז מה? עצם המעשה שעשה דיין (לפי התיאוריה שמוביל מילשטיין) הוא בגידה במולדת. שהרי ללא "המעשה" של דיין – אליבא ד'תיאוריית הקונספירציה – האויב לא יכול היה להשיג את יעדיו, תוך שהוא גורם למאות הרוגים בין לוחמי צה"ל.
לסיכום. זה שוב מילשטיין שהופך את היוצרות. נכון שבשנים האחרונות הוא מקפיד הקפדה יתרה שלא להוציא מפיו את המילה "בוגד" בהקשרו של דיין – אלא שהוא מתכוון לכך. וגם אם לא התכוון לכך זה מה שיוצא מהתיאוריה הסהרורית שרקח לנו.
מכאן שזה לא אני שאומר שדיין הוא בוגד. זה מילשטיין וחבורת החסידים שלו. בספרי "מעשה שלא היה" אני רק מציף את האמת שלהם אל השיח הציבורי, ומנקב את הבלון המרושע שהפריחו.
ואשר לסייפא של מילשטיין: "ואותם נועד ספרו של ברקאי לשרת". למרות תחושתו של מילשטיין, בוחן כליות ולב ידוע, הוא טועה ומטעה גם הפעם. "הספר של ברקאי" נועד לשרת רק את אלה שהובלו בכחש על ידו כל כך הרבה שנים. להתוות עבורם את הדרך, לחלץ אותם ממבוך התהייה והטעייה אליו הובלו באמצעות המעשייה המרושעת שרקח להם.
גרסת מילשטיין במאמר: לעניות דעתי "השערה" אינה אמורה להכעיס או לקומם, אלא אם מעמדו של מאן דהוא מתערער בגינה.
התשובה שלי: מילשטיין משכיל לייצר דרכי מילוט ממשפט ההיסטוריה. לדוגמא ההצהרה שלו, בשנים האחרונות, שתיאוריית הקונספירציה המשולשת, איננה אלא "השערה" בלבד.
"ההשערה", כך מילשטיין, נותנת את התשובה הטובה ביותר לסימני השאלה שהתעוררו סביב מלחמת יום הכיפורים. זאת רק "השערה" הוא חוזר ואומר. אני לא אומר שכך בדיוק היה. אני רק טוען ש"ההשערה" עושה שכל, מיישבת את הסתירות וסימני השאלה טוב יותר. מאיידת את הלוקשים שמכרו לנו והלעיטו אותנו הממסד ושלוחותיו.
מה יוצרת אמירה כזאת? נחשול אהדה רב עוצמה.
הרי לכם – הממסד השנוא והנכלולי שוב עבד עלינו. ניסה לייצר עבורנו עולם מדומיין. שלא ניחשף חלילה וחס לאמת הנוראית. וכאן אני, ד"ר מילשטיין, המומחה למלחמות ישראל, נכנס לתמונה וחושף עבורכם את ערוות הממסד. למה דווקא אני? כי אני הכי טוב בהטלת ספק. והרי כולכם יודעים שבלי להטיל ספק היינו נשארים לקטים, ציידים חוטבי עצים ושואבי מים. בעולם שטוח לחלוטין.
ולהטיל ספק זה לבוא עם "השערה".
זאת הגדרת "השערה בתחום ההיסטוריה", כפי שהיא מופיעה בויקיפדיה ומקובלת גם עלי: ״ההשערה עוסקת בהסבר לתופעה היסטורית כלשהי, ואישושה או הפרכתה מתבצעים בשיטות המקובלות בחקר ההיסטוריה, כגון מחקר ארכיאולוגי, איתור מסמכים העוסקים בהשערה וכדומה״. סוף ציטוט.
מכאן יוצא ש"השערה" היא רק הצעד הראשון במחקר היסטורי. מי שעוסק במחקר היסטורי אינו יכול להסתפק בכתיבת "השערה". חובתו ויושרתו המקצועית של מי שעוסק במחקר כזה היא לעסוק באישושה, או בהפרכתה, בשיטות מחקריות מקובלות – מסמכים. צילומים. הקלטות. ומילשטיין? מפריח "השערה", מגבה אותה ברסיסי מידע שברובם לא מדויקים ו/או הוצאו מהקשרם, ואת מיעוטם שבכל זאת עומד בסטנדרטים מחקריים הוא מפרשן באופן שיתאים ל"השערה". בעשותו כך הוא "שוכח" לציין שניתן לפרשן את אותם הנתונים בכמה וכמה דרכים אחרות. ואלה, בדרך כלל, "יעשו יותר שכל" אצל הקורא הנבון, שוחר ההיסטוריה.
ההכרזה של מילשטיין שהקונספירציה המשולשת של יום הכיפורים היא בסך הכול "השערה" והדרך שלו להציג זאת מצביעה על עצלות המחשבה, עצלנות מחקרית, רכילאות באיצטלה של השערה מדעית והתחמקות מאחריות מקצועית.
כל מה שצריך לעשות זה לקרוא את "מעשה שלא היה" בו אני מביא, שוב ושוב, את ההוכחה לשיטת המחקר הלא ראויה שלו.
למה הוא עושה זאת? אני מניח שיש לפחות שתי סיבות טובות לכך.
ההיתממות המילשטיינית לא מפילה בפח את אלה שמכירים את האיש ושיטתו. "יודעי מילשטיין" הבקיאים ממני בנפתולי אישיותו ודרכו המחקרית של האיש טוענים שאורי מילשטיין מונע בעיקר מאג'נדה פוליטית ורדיפת כותרות. למען שני אלה הוא יתעלם מעובדות לא מתאימות ל"השערה" ויעשה את עבודתו, במודע, לא ראויה. ואכן אם בודקים מהו דפוס "הטלת הספק" של מילשטיין, מה הן בחירותיו – מתברר שהדוקטור בוחר להטיל ספק במיני עניינים אירועים ודמויות, שיביאו אותו ואת התיאוריה שלו לאור הזרקורים וקדמת הבמה. זה עובר כחוט השני בכל שנות מחקרו.
לסיום. שיווק "ההשערה" של קונספירציית מלחמת יום הכיפורים היא הטעייה מכוונת של ציבור הדיוטות רחב שחושב לעצמו – מאחורי "ההשערה" עומד דוקטור מומחה לדבר ו״בודאי יש לו סיבות טובות, ואולי גם מידע סודי שנמנע ממנו לחשוף, שגרמו לו לשער את אשר הוא משער״.
למה דומה הדבר? לרופא שיאמר לפציינט, ״אני משער שיש לך סרטן״ בלי לדאוג שיבוצעו הבדיקות הדרושות לאישוש השערתו. במקרה כזה תהיה לפציינט עילה לתביעה על רשלנות כנגד הרופא. באמות המידה שלי כך בדיוק גם בעניין החוקר ההיסטורי.[..]
"ההשערה" עושה שכל, מיישבת את הסתירות וסימני השאלה טוב יותר. מאיידת את הלוקשים שמכרו לנו והלעיטו אותנו הממסד ושלוחותיו.
נחום, עשה לעצמך טובה גדולה וצפה בעימות בין מילשטיין ואבירם ברקאי מיום 27 ספט'
הנה הקישור:
יעקב אגסי הוא החשוב ולא מילשטיין. דרוש זמן לשינוי פרדיגמה.