כן בבית ספרנו

כיתות לימוד, קירות שקופים בבית הספר "יהודה המכבי" . צילום: תרצה הכטר

כיתות לימוד קירות שקופים בבית הספר "יהודה המכבי" . צילום: תרצה הכטר

התקשורת והרשתות החברתיות הפכו את מה שהיה אנונימי עד כה, למוסד שאפשר ללמוד ממנו איך ללמד ובכל זאת לא לתת שיעורי בית, מבחנים, ציונים ועונשים.  הדיווחים המריצו אותי לספר את הידוע לי אישית על בית ספר זה, מתוך סיפוריו של י'.

 

~~~~~~~~~~

 

למרות שעקבתי בפליאה רבה במשך שנה אחר דיווחיו של י' על בית הספר המדובר ביותר – "יהודה המכבי" בתל אביב, עד כה לא עלה בדעתי לכתוב פוסט. והנה זה קרה.

על שנה אחת במחיצתם של מנהל, מורים, תלמידים ואב-בית בבית הספר היסודי המדובר ביותר לאחרונה – "יהודה המכבי" בתל אביב.

י' שהינו מהנדס במקצועו ובעל ניסיון רב כמנתח מערכות וכבעלים של חברות מחשוב, חוזר יום-יום הביתה עם רשמים מבית הספר "יהודה המכבי" בתל אביב. מעולם לא ביקרתי בבית ספר זה. אני נהנית כאשר י' חוזר הביתה מהעבודה ובפיו שיר הלל.

י' אחראי על מיחשוב בית הספר. הוא עבר סדנא מתאימה, מטעם עיריית תל אביב, להשמה חוזרת של הגיל השלישי במעגל העבודה. אני רק מתעדת מה שסיפר לי. כאדם "מבחוץ", אני בבחינת "מה שרואים משם", בשלט-רחוק. למרות שעקבתי בפליאה רבה אחר דיווחיו של י' על בית הספר המדובר ביותר – יהודה המכבי בתל אביב, עד כה לא עלה בדעתי לכתוב פוסט.

בשבוע שעבר הזדמן לכולנו להיחשף לכתבה מפורטת בדה-מרקר (קירות שקופים, בלי מבחנים, בלי ציונים, בלי עונשים: בית הספר שבו הכל נראה אחרת), המבוססת על ראיון עם המנהל, אׇדר אׇרד, ועם מורות וכמה מתלמידי בית הספר. גם בערוץ 10 שודר מספר פעמים אייטם על בית הספר, והרשת החברתית גועשת בעקבות הכתבות.

קשה עדיין לדבר על מהפכה בחינוך בישראל. יספיק להתרשם מהעובדה שבעלי חזון כמו אדר, מנהל בית הספר "יהודה המכבי", עושים ימים כלילות, בשקט ובלי אגו נפוח, כדי שיצמח כאן דור אחר. דור מפרגן, יוזם, יוצר, תורם, מקשיב, מכיר תודה למה שנופל בחלקו, בעל מוטיבציה ורצון בלתי נדלים להתפתח ולתרום לחברה בכללותה.

י', תודה שאתה עוזר לנו עם המחשבים"; (תלמיד בכיתה ג') "י', כל פעם שאנחנו נתקלים בבעיה אנחנו קוראים לך ואתה בא ומצליח לפתור אותה. כולם בכיתה שלי כל-כך אוהבים אותך. אין לי מילים להגיד לך. אתה פשוט מלך (תלמידה בכיתה ד'); "י', תודה רבה לך שאתה כל-כך מתאמץ לעבוד קשה רק בשבילנו, תודה שכל פעם שצריך אותך אתה בא לעזור. תודה שאתה בא מכיתה לכיתה להביא את המחשבים" (תלמיד בכיתה ד'); "י', אתה אלוף המחשבים." (תלמיד בכיתה ג') "ל-י', שתמיד מביא מחשבים שצריך. אתגעגע מאוד!" (תלמיד בכיתה ד'); "ל-י', אני מאחלת לך חופש גדול נעים! אני מקווה שתחזור לבית הספר גם בשנה הבאה. תמשיך להיות מי שאתה. חופשה נעימה!" (תלמידה בכיתה ה'); "ל-י' היקר, תודה על כל הפעמים שעזרת לנו כל פעם שהיינו צריכים עזרה. י' הכי טוב. באהבה גדולה. (תלמיד בכיתה ג').

חבילה של דברי תודה רבים, בכתב ידם של ילדים בכיתות א' עד ה' שמפרגנים ומוקירים עבודה שנעשית למענם על ידי אחרים (כנראה, בעידוד המורה), נמסרה ל- י' כהוקרה כנה על שירותיו בתחום המיחשוב בבית הספר בשנה החולפת.

פתיחת שנת הלימודים. צילום: באדיבות בית ספר יהודה המכבי

פתיחת שנת הלימודים. צילום: באדיבות בית ספר יהודה המכבי

כאשר י' החל את תפקידו כאחראי על המיחשוב, לא ידענו איך זה יתפתח. בדומה לרבים מאיתנו, המידע שלנו על בתי הספר בישראל לא הכין אותנו לרשמים מרגשים, כמו אלו שעליהם דיווח לי י', מדי יום ביומו. אילו תיעדתי את מרבית הסיפורים המרגשים שלו על המתרחש בין כותליו (השקופים) של בית הספר, היה יוצא מכך ספר עב-כרס. הרשמים הראשונים על בית ספר "יוצא דופן" זה, סיפרו על קבלת הפנים שמנהל ביה"ס ערך בתחילת השנה לכבוד י', והצגתו בפני צוות ההוראה. כמה מרגש היה לשמוע על הברכות והאיחולים ש-י' קיבל מכל צוות ההוראה לקראת תחילת התפקיד. בדיעבד, התברר שזאת דרך חיים שגרתית, פירגון, שצוות ההוראה סיגל ושאותה הוא מעביר לתלמידים. כך שומרים על צביון אנושי, אוירה נינוחה להתפתחות הילדים וצוות ההוראה, ורגישות בין-אישית בכל הנוגע למישור החברתי, החינוכי והלימודי.

כן בבית ספרנו

לא זכור לי שילדים התגעגעו אי-פעם, ועד כדי-כך, לבית הספר. לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, טקסט של תלמידה שעולה לכיתה ד' הועלה לווטסאפ. יש בו הבעת געגועים ורצון לחזור במהרה ללימודים.

די להיחשף לפרויקטים ולעבודות התלמידים, כדי להשתכנע שגם בלי מבחנים ושיעורי בית, ואולי דווקא בגלל שאין דברים כאלו בבית הספר, הם משיגים תוצאות מפתיעות בחינוך ובלימוד גם יחד. הרבה מעבר למה שתועד עד היום בבתי הספר היסודיים בארץ. מכאן, ברור מדוע זכתה הכתבה בדה-מרקר לעשרות אלפי לייקים בפייס, וגם מדוע מנהל בית הספר זכה לסיקור של רשתות התקשורת והעיתונות, ומה הסיבה שנוהרים אל בית הספר "יהודה המכבי" תלמידים רבים, עד כי היה צורך השנה להוסיף כיתות לימוד נוספות.

אז מה יש לנו כאן?

מנהל וצוות מורים החיים בהרמוניה אלו עם אלו ועם התלמידים. תלמידים שלומדים לחשוב לבד ולפרגן זה לזה מבלי לשפוט אחד את השני. ילדים שלומדים להכיר את עצמם ולדווח על הישגים וכישלונות, בלי פחד, הן למורה והן להורה. מקום שבו לא חייבים לשבת על כסא ליד שולחן כדי להקשיב ולפתור תרגילים או לכתוב, אלא אפשר גם לשכב על מזרן בזמן השיעור. אין ספק שהסביבה יוצאת נשכרת מכך. מי שבא במגע עם ילד שמפגין יוזמות, חשיבה יוצרת, רצון טוב, חשק ללמוד ולהתפתח ולחיות עם כולם בהרמוניה, זוכה בגדול.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צילה  On 3 בספטמבר 2017 at 9:01 pm

    קצת קשה להבנה.

  • nina ramon  On 3 בספטמבר 2017 at 9:12 pm

    שמחה לדעת שלא פסה התקווה. אני מניחה שבבית הספר הזה לא נזקקים לריטלין…

  • nachum  On 5 בספטמבר 2017 at 3:42 pm

    ילדים לא צ ר י כ י ם ל התגעגע לבית הספר!

  • galithatan  On 5 בספטמבר 2017 at 4:27 pm

    חבל שכל זה לא היה בתקופתנו, ועוד יותר חבל שזה לא קיים ביותר בתי ספר כיום.
    תודה על הפוסט המעניין עם זווית נוספת לעניין 🙂

  • יאיר דקל  On 8 בספטמבר 2017 at 11:51 pm

    טוב לדעת שמערכת בתי הספר אינה מאובנת. יש שיפורים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: