קליפת אגוז וסוס אחד נכנס לְבר

מזמן לא השתמשתי בסופרלטיבים: "מקורי", "מצוין", "יצירת מופת", כדי לתאר את גודל הנאתי מקריאת ספר. האחרונים של איאן מקיואן ודוד גרוסמן ראויים לכל הכתרים.

הקריאה בהם העניקה לי הרגשה שזכות גדולה נפלה בחלקי. הסיבה לכך שאני כורכת את שניהם יחד אינה בהכרח פועל יוצא של זכייתם בפרס בוקר – האחד בוקר בינלאומי (2017) והשני בוקר (1998). הסיבה היא ששני הסופרים יכולים להתהדר בכך שהצליחו לייצר תבנית סיפור מאוד מקורית.


קליפת אגוזאיאן מקיואן, ספרייה לעם הוצאת עם עובד, תרגום מאנגלית – מיכל אלפון, 2017, 191 עמ'.                                 Nutshell, by Ian McEwan, 2016, USA: Penguin Random House

סוס אחד נכנס לְבָּרדויד גרוסמן, הספרייה החדשה הוצאת הקיבוץ המאוחד/ ספרי סימן קריאה, 2014, 198 עמ'.


אומרים שהקיץ הוא "עונת המלפפונים". לעתים זה כך בכל הנוגע לתערוכות אומנות, קולנוע, ומופעי בידור למיניהם. קשה לומר זאת על עולם הספרות העכשווי.

החגיגה השנה החלה בשבוע הספר העברי ומשם המשיכה הלאה אל הכותרים החדשים שהצטרפו לארון הספרים שלנו, כולל ספרות מתורגמת נבחרת. מתוך ההיצע הרב קראתי לאחרונה שני ספרים.

למעשה גמאתי אותם בזה אחר זה: קליפת אגוז מאת איאן מקיואן וסוס אחד נכנס לְבר מאת דויד גרוסמן. שניהם מהסוג ה"דק", בקושי 190 עמודים, כשכל עמוד הוא עולם ומלואו. אם לפי המיתוס "רק בספר עב-כרס אפשר לשקוע עד כדי ניתוק טוטלי", שניהם מנפצים את המיתוס. שני הספרים ייחודיים במובן של מסירת סיפור חיים בדרך מקורית. בנוסף, בכל אחד משניה הספרים משתלבים יסודות טראגיים ביסודות קומיים. את קליפת אגוז אפשר להגדיר כקומדיה פילוסופית מלוּוָה בטון טרגי. ואת סוס אחד נכנס לבר ניתן להגדיר כטרגדיה קיומית מלוּוָה בטון קומי.

קליפת אגוז: קומדיה פילוסופית מלווה בטון טרגי

בהשוואה שערך הוושינגטון פוסט בין המחזה המלט של שייקספיר לספר קליפת אגוז, במונחים של טרגדיה או קומדיה, המלט מוגדר כ"טרגדיה קיומית מלוּוה בטון קומי", ואילו קליפת אגוז מוגדר כ"קומדיה פילוסופית מלוּוה בטון טרגי".

העלילה בקליפת אגוז נמסרת לקורא על ידי עובר מתוך רחם אימו. העובר מאזין ממקומו ברחם, לכל רחש המגיע לאוזניו החל מקלטות שמשמיעה אמו ובהן הרצאות מרתקות ומוסיקה, וכלה בשיח סביבתי. ועל כל זה העובר מגיב, לעתים בבעיטות בבטנה של אמו ולעתים בתגובות כמו שיהוק וכי"ב.

בנסיבות ובמונחים לא-ריאליסטים, גם עובר הוא ישות שמסוגלת להתחבט בשאלת הקיום האנושי. מקיואן יוצר באמצעות העובר מקבילה לסיטואציות במחזה השייקסיפרי המלט. השחקנים המרכזיים במחזה השייקספירי הם אביו של המלט, שבדומה לו, גם אביו של העובר בקליפת האגוז הוא "האיש הטוב" ואמו של המלט, גרטרוד, שבדומה לאמו של העובר בקליפת אגוז הן דמויות אהודות בעיני המלט והעובר, בהתאמה. השחקן המרכזי השלישי בהמלט הוא הדוד קלאודיוס, שבדומה לדודו של העובר בקליפת אגוז, הוא הרוע בהתגלמותו.

המילים במחזה השייקספירי, להיות או לא להיות, שבהן המלט פותח את המונולוג שלו, הן גם תמצית התלבטויותיו של העובר בנוגע לחיים. בצדק נטען שקליפת אגוז הוא "המלט בזעיר אנפין." וכשם שהמחזה השייקספירי המלט מגולל את קורות משפחתו של המלט, שהיא משפחת המלוכה בשוודיה, כך גם בקליפת אגוז העובר מגולל את קורות משפחתו הבריטית (במאה ה-21). ובאנגלית, "קליפת אגוז": In a] nutshell] הוא אכן קיצור/תמצית של משהו.

סוס אחד נכנס לְבר

טרגדיה קיומית מלווה בטון קומי

סוס אחד נכנס לבר – דוד גרוסמן. ציור העטיפה: רוי ליכטנשטיין, "מוריד בפניך את הכובע!" (Coup de chapeau)

גם סוס אחד נכנס לְבר מגולל סיפור חיים בדרך מקורית ויצירתית. הספר קורץ לקורא כבר בעת שהוא נחשף לכותר. "ואם הכותר 'סוס אחד נכנס לבר' נשמע לכם כמו התחלה של בדיחה, הרי שלא טעיתם בהרבה." (מתוך מאמרה של רותי קלמן).

הפתיח הטיפוסי לסוג מסוים של בדיחות, שמופיע בכותר של הספר, מציב בעל-חי כאובייקט בעל תכונות אנוש. המטרה בבדיחות מסוג זה היא בדרך כלל לשים ללעג תכונות אנוש מסוימות.

הנה דוגמא מבדחת. בוודאי שמעתם על הארנב שנולד כולו שחור חוץ מהאוזן השמאלית שלו שהייתה בלונדינית. בסביבה היו שני כפרי ארנבים, כפר הארנבים השחורים וכפר הארנבים הבלונדינים. והיה ביניהם ריב גדול. הארנב הולך לכפר של השחורים ומנדים אותו משם כי יש לו אוזן בלונדינית. הוא הולך לכפר של הבלונדינים וגם משם מנדים אותו, כי הוא שחור חוץ מאוזן אחת. הוא אובד עצות. ממש לא יודע מה לעשות. ואז הוא הוגה רעיון. הוא צועד אל פסי הרכבת , מניח את האוזן הבלונדינית על הפסים בתקווה שהרכבת תדרוס אותה ואז הוא יהיה שחור כולו. כשהרכבת מגיעה סוף-סוף היא דורסת לא רק את האוזן. היא מורידה לו את כל הראש.

מוסר השכל: לא שווה לאבד את הראש בשביל חתיכה בלונדינית.

הבחירה של גרוסמן בסוס ככותר לספרו אינה סתמית. היא מרמזת על טרגדיה קיומית ומוסיפה לה גוון קומי. לסוס מאפיינים מובהקים. הוא סוס מרוץ, אבל בעיקר סוס עבודה. הסוס מייצג את האדם העמל כל חייו ומגיל אפס הוא סופג טראומות. כך מסתבר עלה גם בגורלו של דובל'ה ג'י. הוא היה סוס עבודה, עמל כל חייו – עמל סיזיפי. כל שנותר לו הוא לסיים יום עמל מפרך בפאב שם יוכל להטביע את תלאותיו בכוס משקה חריף.

הטרגי צבוע בגוון קומי אבל נשאר טרגי, בדומה למטפורה "הליצן הבודד והעצוב" שמייחסים לקומיקאי והסטנדאפיסט האמריקני, רובין וויליאמס, "אני חושב שבני האדם העצובים ביותר יוצאים מגדרם כדי לשמח בני אדם אחרים. והסיבה לכך – הם מכירים היטב את ההרגשה של חיים חסרי-ערך ורוצים למנוע מאחרים לחוות אותה הרגשה."

I think the saddest people always try their hardest to make people happy because they know what it's like to feel absolutely worthless and they don't want anyone to feel like that.

 

משפט לסיום –

גרוסמן ומקיואן היטיבו לבנות עלילה בדרך חדשנית ובלתי מיגעת. אין זה שכיח בימינו לשים יד על ספרות שהקריאה בה מענגת ומנעימה את הזמן. ובאופן כללי, האמירה "אל תביט בקנקן אלא במה שיש בו", נכונה גם כאשר הספר "דק", שכן לעתים דווקא בשל כך הוא עולם ומלואו.

2 תגובות על ״קליפת אגוז וסוס אחד נכנס לְבר״

  1. התפעלתי מסוס נכנס לבר של דוד גרוסמן ושיבחתי אותו בבלוג שלי. זה היה מזמן, אז באחרונה ראיתי גם את ההצגה ואני מתכוון ללכת לראותה שנית.
    את קליפת אגוז קראתי לפני שבועות ספורים במסגרת הבוקלאב.
    לכן קראתי בעניין רב יותר את הפוסט שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.