שקרים

ברשת האינטרנט אפשר להשיג מידע על השקרים שטראמפ מפיץ. אבל המידע אינו משכנע את המחנה התומך בו. אדרבא, אלו ממשיכים להאמין בנרטיב הפוליטי שלפיו קלינטון אינה דוברת אמת. ככה זה כשאוחזים בנרטיב פוליטי. אין זה משנה לחסידיו כהוא זה אם העובדות סותרות אותו. הם לעולם ימשיכו להישען על העובדות המקובלות עליהם. נרטיב פוליטי מטבעו חסין בפני התנצחויות.

****************

מי מאיתנו מוכן להישבע שלא שיקר מעודו?
אחת הפרשות המסעירות שידעה הפוליטיקה האמריקאית היא פרשת מוניקה לוינסקי. ביל קלינטון הכחיש מכל וכל את המיוחס לו ופלט משפט שקרי הזכור לכולנו היטב – "מעולם לא קיימתי יחסים אינטימיים עם מוניקה לוינסקי". קלינטון לא הודח מתפקידו כנשיא ארה"ב, המשיך בקדנציה שלו והציבור יישר איתו קו. זאת מציאות יומיומית שצריך להביאה בחשבון. זה קורה כל הזמן, במיוחד בפוליטיקה. בכל הקשור בנרטיב פוליטי אין מה שיוכל לשכנע את חסידיו כי בשקר יסודו.פינוקיו

המערכה על נשיאות ארה"ב 2016 כרוכה גם היא בלא מעט שקרים.
עוד בטרם החלה המערכה, הציבור האמריקא נחשף להילרי קלינטון בתוקף מעמדה הציבורי ותפקידה כשרת החוץ בממשל אובאמה. מאז מסתובב לו נרטיב פוליטי שהילרי קלינטון היא שקרנית כפייתית וחלקלקה. מפליא עוד יותר שכתוצאה מהנרטיב הזה, את דונלד טראמפ לפחות מחצית מהציבור האמריקאי הכתיר כדובר אמת אמיץ, עד לרגע זה. סקרי דעת קהל הראו ש 34% מהמצביעים הרשומים של הילרי קלינטון חושבים שהיא אדם ישר וראוי לאמון, לעומת 36% ממצביעיו הרשומים של דונלד טראמפ. כאמור, את חסידי הנרטיב קשה לשכנע גם באמצעות עובדות מוצקות. אין הם מוכנים להיכנס לויכוח.

ובכל זאת מה אומרים המדדים?
מדדים שפותחו כדי לעקוב אחר עיוותי עובדות עקבו לאחרונה אחר דברים שנאמרו על ידי קלינטון וטראמפ והנה התברר שאין הם עולים בקנה אחד עם תוצאות הסקרים הנ"ל. לפי מדד אחד נמצא ש 27% מהטיעונים של קלינטון הם בגדר טענות שווא או גרוע מכך, לעומת 70% במקרה של טראמפ. הנתונים מה- 6 באוגוסט נמסרו על ידי מערכת הניו יורק טיימס. לעיתון וושינגטון פוסט יש מדדים דומים העוקבים אחר עיוותי עובדות בתצהירים ובטיעונים המגיעים אל הציבור. גם כאן נמצא יחס דומה בין כמות הטיעונים השקריים של השניים: 16% מטיעוניה העובדתיים של קלינטון ו-64% מאלו של טראמפ נמצאו שקריים.

הממצאים הובילו את המומחים לפנות אל המצביעים הרשומים של טראמפ, וביניהם חסידיו המושבעים של הנרטיב שמכתיר את קלינטון כ"שקרנית כפייתית". כשנתבקשו לתאר את המצב, לא רק שהתגובות היו עקביות, דהיינו, קלינטון היא שקרנית כפייתית. הם שלפו דוגמאות מעברה הפוליטי של קלינטון כדי לתמוך בטענתם זאת:
ב- 2008 קלינטון סיפרה שכאשר הגיעה לביקור בבוסניה בשנת 1996, "כולנו ירדנו מהמטוס ואת פנינו קיבל מטח של יריות. מיהרנו להסתתר מפני הצלפים". לאחר בדיקה התברר שהמידע מסולף ושקרי. הנציגים האמריקאים וקלינטון התקבלו בשדה התעופה של בוסניה על ידי נציגים מכובדים ביותר של הממשל המקומי. איך בכל זאת מסבירים את הפרשה? התברר שלפני הנחיתה בבוסניה, התדרוך הורה להיזהר מאש צלפים בשעת הנחיתה ואחריה. קלינטון תודרכה ללבוש שריון גוף.
דוגמא נוספת: נטען שקלינטון שיקרה למשפחותיהם של ארבעת האמריקאים שנהרגו בבנגזי. העובדות נבדקו ואין ממצאים חד משמעיים.
דוגמא נוספת: טוענים שהשימוש שעשתה בשרתי האימייל הפרטי שלה היה כוזב ומטעה. ולא רק זה, היא ממשיכה לשקר ולטעון שה FBI מצא שהיא דוברת אמת.
ברור עד כאן שתומכיו של טראמפ נאלצו לחפש מקרים מהעבר הרחוק של קלינטון שיפלילו אותה כשקרנית.

לעומתה, אין צורך ללכת רחוק לגבי טראמפ. הוא אלוף השקרים. אחת הבדיקות שנערכו בחודש מרץ השנה על דברים שאמר לתקשורת במשך שבוע ימים מצאה שהוא משקר בממוצע פעם בחמש דקות. ההפינגטון פוסט מצא שבנאום אחד שלו טראמפ זייף ושיקר בממוצע אחת לדקה. אתן כמה דוגמאות שאוזכרו על ידי הניו יורק טיימס:

טראמפ נהג להתפאר כי הוא וולדימיר פוטין חברים – "דברתי באופן ישיר ועקיף עם הנשיא פוטין" – כך אמר. מאוחר יותר טען כי הם מעולם לא נפגשו ולא דברו. הוא צייץ לאחרונה נתון שלפיו 81% מהלבנים שנרצחו נהרגו בידי שחורים (הנתון בפועל הוא 15 אחוז). הוא הכחיש בפני דובר מערכת הניו יורק טיימס כי הוא שואף להטיל מכס של 45% על מוצרים מסין; הטיימס שחרר לאויר קלטת שמע שבה שומעים אותו מכריז על כך.

טראמפ טען למשל שראה במו עיניו אלפי מוסלמים חוגגים בניו ג'רזי אחרי 9/11. אבל אז הוא טען כי מאמר שנכתב באותה תקופה תומך במה שאמר (וזה לא כך), אחר כך הוא לעג לכתב שפרסם את המאמר ולבסוף הכחיש שעשה זאת. בזמן האחרון הוא שוב הפיץ דברי שקר באותו עניין..

טענותיו של טראמפ על המתרימים שלו באיוווה למען ותיקי הצבא יהירות לא פחות: בסרט וידיאו הוא דיבר על 6 מיליון $ שהצליח לאסוף למענם. לאחר מכן, כאשר הכסף לא הגיע הוא הכחיש שאי פעם אמר דברים אלו. ובנוגע למלחמה בעיראק, הוא טען שהיה "בין הראשונים" להתנגד למלחמה, למרות שראיונות שהוא העניק לתקשורת מ -2002 ו -2003 מראים שבאותה עת הוא תמך במלחמה. מומחים טוענים שטראמפ הוא שקרן פתולוגי, אלא שגם מידע מסוג זה אינו משכנע את המכורים לנרטיב. הם עדיין סבורים שקלינטון היא הבעייתית מבין השניים. הנרטיב הפוליטי שריר וקיים בעיניהם.

כדי להמחיש את "מאזן השקרים" של קלינטון לעומת טראמפ, מומחים מספקים דוגמא היפותטית: קלינטון תטען, "לא גדעתי את עץ הדובדבן", שפירושו לכל היותר הוא שייתכן שהיא ביקשה מאחרים לעשות זאת למענה. טראמפ יטען, "בשום אופן; לא אני גדעתי את עץ הדובדבן", ובעודו אומר זאת הוא אוחז בגרזן ומכה בגזע העץ.

בהסתמך על הממצאים העובדתיים הללו מומחים מסכמים שקלינטון מייצגת את הטיפוס של "הפוליטיקאי הנורמטיבי" בעוד שטראמפ נמצא לגמרי מחוץ לסקלה הנורמטיבית. ועוד הם מוסיפים שלא נראה שקרן כמותו במרחב הפוליטי מזה כמה שנים טובות.
ברשת האינטרנט אפשר בקלות להשיג מידע על השקרים שטראמפ מפיץ, אבל המידע אינו משכנע את המחנה התומך בו. אדרבא, אלו ממשיכים להאמין בנרטיב הפוליטי שקלינטון אינה דוברת אמת. זה טבעם של חסידי הנרטיב פוליטי באשר הוא. שימו לב – זה קורה בכל מקום, גם במקומותנו. אין זה משנה כהוא זה שישנן עובדות הסותרות את עקרונות הבסיס עליהם מושתת הנרטיב. חסידיו לעולם ימשיכו להישען על העובדות "המנצחות" שבידם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רפי מכלא 6  On 11 באוגוסט 2016 at 12:39 pm

    את השקרים של קלינטון משקרים עבורה אחרים במפלגה בעוד שטראמפ עושה את העבודה השחורה לבד.

  • galithatan  On 11 באוגוסט 2016 at 1:39 pm

    באופן כללי אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שפוליטיקאים משקרים, ואין לנו – וזה נכון לכל הצדדים – שום אמון באמירת ה'אמת' שלהם. התפיסה היא שגם אם היום בבוקר אמרו אמת, עד הצהרים כבר ישלפו איזה שקר מבלי למצמץ. את זה כנראה כבר אי אפשר יהיה לשנות.
    באופן ספציפי, אין לי שום חיבה לטראמפ, אבל מוזר שלא הזכרת אף שקר שלו ואצל הילרי הזכרת שלושה. אני מבינה את הטיעון שהוא משקר המון, אבל האם יש שקרים מז'וריים ששווה לשים עליהם את הזרקור?

    • תרצה הכטר  On 11 באוגוסט 2016 at 1:55 pm

      מה שכתבת הולם את הכינוי "פוליטיקאי נורמטיבי". אגב, יש סגנון מתוחכם יותר שרב הפוליטיקאים המנוסים משתמשים בו בשעת ראיון. במקום להשיב ישירות לשאלה (בהכרח לשקר) הם עונים לא לעניין (דבר אמת). ולגבי דוגמאות נוספות משקריו של טראמפ – אקבץ כמה ואוסיף לרשימה. תודה לך, גלית.

  • shaultweig  On 11 באוגוסט 2016 at 5:09 pm

    תרצה שלום

    בנוגע לפוסט אני הייתי רוצה להיתלות בפרוייקט המצויין שלך על הנראטיבים שהיכו שורש בחברתנו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. החיילים הפשוטים שעברו את המלחמה מדברים על חבריהם שמתו מוות מיותר, אותם חיילים כועסים על כך שהמדינה סיכנה אותם לשווא,כל התפיסה הזאת חוסה תחת הכותרת "המחדל". מנגד הקצינים בכירים באותה מלחמה ואנשים עם שהתנגדו לשלום עם מצרים מדברים על "נצחון מזהיר"

    דומה למה שכתבת בפוסט אבל יש הבדל מהותי כי טראמפ הוא תופעה חדשה.

    • תרצה הכטר  On 11 באוגוסט 2016 at 5:54 pm

      שאול, אני מודה לך שהעלית את נושא הנרטיבים שהיכו שורש בחברתנו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. אגב, יש כבר שמועות שטראמפ יוותר על הכהונה אם ינצח בבחירות…. אם כך אכן יהיה, ההלם שיכה בחברה האמריקאית יהיה זמני ולא יהפוך לעוד טראומה שבעקבותיה צצים נראטיבים.

  • nachum  On 11 באוגוסט 2016 at 5:11 pm

    כאשר את הכסף לא הגיע/ "לא גדעתי את עץ הדובדן",= typos

  • גולדבלט משה  On 11 באוגוסט 2016 at 5:37 pm

    בשאלה מי מבין שני המועמדים מתאים יותר-כנראה שנסכים על קלינטון אולם השקרים אינם אמת המידה היחידה. נושא הזלזול הבוטה בבטיחות מידע בפרשת האימיילים היה צריך לפסול אותה אפילו מדובר ברשלנות חמורה בלבד. אני חושב כל קצין שהיה נכשל בכך היה עף מיד. הבעיה היא שמולה מתייצב אדם כמו טראמפ ואז גם מי שיצביע קלינטון ייקח כדור נגד בחילה.

    בנוסף קלינטון בגדה בהרבה מערכיה המקוריים בהתחברות להון בויתור לקבוצות לחץ ועוד. היא מזמן אינה צפויה אלא לעשות מלאכה פוליטית סבירה

    • תרצה הכטר  On 11 באוגוסט 2016 at 6:02 pm

      אני נתלית בכך שעד היום השקרים לא הזיזו לאיש מתומכיו של טראמפ. הם עדיין מחזיקים בנרטיב שקלינטון גרועה ממנו. ההכרעה תושפע במידה רבה מכך אבל לא רק. ראה גם פוסט קודם על קרב הסיסמאות.

  • nina ramon  On 12 באוגוסט 2016 at 3:40 pm

    השאלה המעניינת ביותר היא: למה מה שאת מכנה "חסידי הנארטיב הפוליטי" ממשיכים להאמין במועמד/נציג שלהם ולא מוכנים לפקוח עיניהם.

    • תרצה הכטר  On 12 באוגוסט 2016 at 9:25 pm

      נינה, זה מצב שבו האמונה "עיוורת". כולנו מכירים באופן אישי מצבים כאלו. במיוחד במרחב הפוליטי. דמויות שנחשבות בעינינו גדולות מהחיים. יצחק רבין נחשב ל"גדול מהחיים" בעיני השמאל הפוליטי ולא בעיני הימין. השאלה מדוע זה כך אף אינה עולה כאן. אין טעם להתווכח האמונה מחייבת בדיוק או יותר מאשר עובדות.

      • nina ramon  On 12 באוגוסט 2016 at 9:44 pm

        ועדיין, זה מרתק מבחינה פסיכולוגית. כי זה דבר אחד להאמין בחבר דמיוני, ודבר אחר להאמין באדם בשר ודם, כי כאן יש אפשרות לבחון את פעולותיו ותוצאותיה בזמן אמת.
        אבל בסדר. נניח לזה (:

  • יאיר דקל  On 20 באוגוסט 2016 at 4:24 pm

    קראתי את הדברים ואת המסקנה הנחרצת, שאוהדיו של מועמד אינם שמים לב לשקריו. הם נתלים באמונתם.
    אותי, משום מה, מעניינת יותר המערכת הפוליטית הישראלית. נראה לי שהאוהדים הישראלים תומכים בשקרי המועמד אף יותר מאשר מארצות הברית.

    • תרצה הכטר  On 20 באוגוסט 2016 at 6:08 pm

      תודה על התגובה! הוספת את המילים "נראה לי"… לפני המשפט "האוהדים הישראלים תומכים בשקרי המועמד אף יותר מאשר בארצות הברית". נכון מאוד, קשה לנו לשפוט את הנעשה במקומותינו באופן אובייקטיבי… לכן טוב שהוספת "נראה לי".

  • ywelis  On 20 באוקטובר 2016 at 7:48 pm

    זה נקרא בפסיכולוגיה (קוגנטיבית) שיכנוע רגשי, הלא הוא גם אמונה. נגד שיכנוע כזה עובדות לא יעזרו. המשוכנעים אפילו יתחזקו באמונתם, ככל שהמשכנע (המנהיג – טראמפ במקרה הזה) יותקף יותר, ויראה יותר כאנדרדוג.

    זה אגב גם מה שעומד מאחורי המשיכה לתיאוריות קונספירציה – הן מחמיאות לדמיון, ועל כן משכנעות ברמה הרגשית (אפילו את מי שיודעים שהן אינן אמיתיות).

    המצב הזה אגב לא שונה בהרבה מזה שהיה בגרמניה בתחילת שנות השלושים, אלא שאז עמדו לרשות המועמד המשופם מנגנונים כמו מיליציה פרטית של מליון וחצי איש (האס אה), ואהדה מצד שופטים, בישופים, גנרלים ועוד.
    אילו טראמפ היה קצת יותר מחושב ושאפתני, היה יכול להשיג יותר… עובדה שעדיין יש לו 40% מהקולות.

    • תרצה הכטר  On 21 באוקטובר 2016 at 4:12 am

      תודה על ההסבר. לאורך כל הקמפיין הנשיאותי ושלושת העימותים הנשיאותיים שהתקיימו עד היום 20 אוקטובר בין קלינטון לטראמפ שני המועמדים אמרו ככל העולה על רוחם מבלי לחשוש שמא הציבור יסלוד מהשקרים. אלו הם הפירות של שכנוע ברמה הרגשית. למרות זאת עדיין תמוה בעיניי שהתקשורת לא מילאה תפקידה כראוי והייתה מגוייסת עד כדי כך לטובת קלינטון שלא מיצתה עמה את הדין בנוגע לשקרים ל FBI ועוד. כל מה שהתקשורת עשתה מיד אחרי העימות היום היה להשמיץ את טראמפ על שביזה את כללי המשחק הדמוקרטיים ואמר שהוא לא בטוח שיקבל את תוצאות הבחירות אם לא ייבחר. זה אומר דרשני.

  • ywelis  On 21 באוקטובר 2016 at 1:38 pm

    התקשורת האמריקאית מזמן איבדה את היכולת שלה. מורשת ווטרגייט מזמן מאחוריה – אין כבר חשיפות ברמה הזו, למרות שמימשל בוש הבן (בעיקר הראשון) היה מהשערוריתיים שהיו.

    מטרידה לא פחות היא המוכנות של הציבור האמריקאי ללכת אחרי המועמד הדמגוגי והמלאכותי.

    כך למשל בארץ הנשיא רייגן נחשב לסוג של בדיחה – שחקן לשעבר שחזר על טקסטים שאמר בסרטיו, שלא ברור עד כמה היה מסוגל להבין את המציאות (ושהעביר כמה חוקים אנטי-דמוקרטיים כדי להסתיר את פרטי עיסקת איראן-קונטראס), ושנראה כמו בובה בידי יועציו.
    אבל באמריקה אצל הרפובליקנים הוא סוג של מופת… עם סיגנון ייחודי, מדיניות (שהביאה למשבר פיננסי) ועוד 'יתרונות' שהיו יחודיים לו. הם עיוורים לגמרי לכל מה שהיה מגוחך בו (אפילו סרט שהיה אמור להיות מופק השנה על חייו, עם קומיקאי מוצלח, בוטל בגלל התנגדות ציבורית).

    כך שהבעיה היא גם בציבור שם. מנטאליות שפגיעה לרשמים כאלה.

  • תרצה הכטר  On 21 באוקטובר 2016 at 2:33 pm

    לגבי מורשת ווטרגייט – לומדים בבתי ספר לתקשורת את הקייס ובזה זה כנראה נגמר. במיוחד בארהב (!)
    לגבי דמגוגיה – לא צריך ללכת רחוק – הדמגוג בהא הידיעה שלנו הוא מנחם בגין.
    לגבי רייגן – בארץ הסימולציות, סרטי ההוליווד והמציאות המדומיינת לא פלא שרייגן הפך לכוכב.
    לצערי, גם הציבור שלנו (במיוחד בפריפריה, נוטה לעיוורון בכל הקשור בפוליטיקה. ובנוסף, מה עם כל מסורת ההליכה לבבא סאלי? דבר שאין לו אח ורע בארהב?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: