החשוד המיידי

סטריאוטיפ הוא המצפן החברתי של האנושות. זהו כלי עזר להתמצאות מיידית בסביבה אנושית. אין אדם החף מראיית העולם דרך עדשות המכילות דעות קדומות וסטיריאוטיפים.

**********

האם אנחנו גזענים? אמש צפיתי בפרק סיום העונה של תכנית התחקירים, המערכת, בהנחייתה של מיקי חיימוביץ'. התחקיר התבסס על מחקר וטקסט של גל גבאי, ומצא שמשטרת ישראל מונחית במידת מה על ידי סטיריאוטיפיזציה. התחקיר הבליט תפיסות לפיהן קיים קשר בין מוצא ביולוגי וסממניו הגופניים כגון צבע עור, לבין תכונות אופי של מה שנקרא "החשוד המיידי". מה זה מלמד על נטיות גזעניות של הציבור כולו?

חשודה מיידית [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]

הסיקור כלל, איך לא, צעירים מן העדה האתיופית – שלאחרונה החלו בפעילות מחאתית והם דורשים צדק חברתי עבור עדתם; גם ערבים אזרחי ישראל שהסיפור שלהם כובש לאחרונה את הכותרות הראשיות נכללו בתחקיר. הקבוצה שפתחה את התחקיר הייתה קבוצת המשוררים המזרחיים שנקראת "ערס פואטיקה", שכתבתי עליה לאחרונה.

סטריאוטיפ הוא המצפן החברתי של האנושות. זהו כלי עזר להתמצאות מיידית בסביבה אנושית. אין אדם החף מראיית העולם דרך עדשות המכילות דעות קדומות וסטיריאוטיפים. סטריאוטיפ מוגדר כ"דימוי המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי קבוצה חברתית, בדרך כלל על בסיס אתני או מגדרי. דימויים אלו נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי… סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה".

שבירת עצמות

התחקיר התמקד תחילה במשוררים מקבוצת "ערס פואטיקה" וביניהם רועי חסן ושלומי חתוכה, שנפגשו באקראי בפארק ציבורי ובו שולחנות וספסלי עץ. הם הסבו לשולחן ובידם תיקים. תמונה טיפוסית המחשידה אותם בעיניי המשטרה, מן הסתם בשל צבע עורם ומראם הכללי. אבל הם התיישבו שם כדי לקרא בקובץ של שירה מזרחית ונהנו מהעברת הספר ביניהם וחילופי תפקידים בהקראת שירים נבחרים לשאר הנוכחים.

"חשוד מייידי" נוסף, היה סטודנט אתיופי מהפקולטה לחקלאות ברחובות שהתארס לאחרונה עם בחורה ממוצא צרפתי. הוא סיפר בהתרגשות רבה על היחס שהוא זוכה לו מצד המשטרה. אין ספור פעמים הוא נעצר על ידי המשטרה והתבקש להציג תעודה מזהה, כך סתם במהלך נהיגה, במהלך קניות בסופר ובאמצע הרחוב. במקרים שבהם העז לשאול, האם יש בעיה, הוא נענה במבט חשדני ואף בהעלאתו לניידת והעברתו לחקירה בתחנת המשטרה הקרובה. שם בדרך כלל עובר ה"חשוד המיידי" מסכת של השפלות, מכות ואף מהלומות המסתיימות בשבירת עצמות.

התחקיר עסק גם בערביי ישראל, ובכלל זה ברופא, ראש מחלקה אונקולוגית באחד מבתי החולים בארץ, אדם המציל חיים ברחבי העולם. כל עוד הוא מסתובב בבית החולים, הוא מוגן מפני חשדות המשטרה. ברגע שהוא מחוץ לבית החולים הוא חווה את חוויית היותו "חשוד מיידי" כשהשיא מתרחש בשדה התעופה.

רשימת ה"חשודים המיידיים" הייתה ארוכה והתחקיר אף הראה סרטון ובו המחשה חיה של התייחסות המשטרה והסיירת האזרחית לשלושה צעירים אתיופים שישבו על ספסל, קרוב לחצות, בשכונה יוקרתית בצפון תל אביב. צעירים הנמצאים בפוזה של ישיבה על ספסל ברחוב באמצע הלילה, משדרים בדרך כלל מראה פרובוקטיבי. אבל התחקיר הראה שבאותה עת ממש המשטרה והסיירת האזרחית התעלמו מקבוצת צעירים בעלי גוון עור לבן, שישבו ממש מולם, וניגשו היישר אל האתיופים! אלמלא הייתה נוכחת שם גל גבאי והצוות שלה, היו השלושה מובלים אחר כבוד אל תחנת המשטרה הקרובה בניידות המשטרה ב"אשמת ניסיון פריצה".

האם אנחנו גזענים?

החברה משלמת מחיר כשהיא מסתמכת על סטריאוטיפים בלבד. אמנם יש יתרונות לסטריאוטיפים במיוחד לצורך ארגון המידע והידע שלנו מנגד, הם מובילים להטיה בתפיסה, בזיכרון ובהנחות היסוד. במקרים רבים הטיות בתפיסה מנכיחות ראיית עולם גזענית, אתנוצנטרית ושקרית. קבוצות בעלות מעמד חברתי נמוך, בעיקר בשל סטריאוטיפיזיציה, מתקשות לנהל חיים שהולמים את כישוריהם האמיתיים.

הפתיח של התחקיר מעיד על היותנו עם רווי סטריאוטיפים. זה טבעי. אבל מה המחיר?

לפי התחקיר, שהתייחס לטיפול של המשטרה בצעירים, בעיניי המשטרה, יש "שווים יותר" ויש אחרים שהם "שווים פחות". בתחתית הסולם החברתי הבנוי על סטריאוטיפים, ישנם הנחותים שבנחותים, שנחשדים מלכתחילה בניסיון לשדוד, לרצוח, לפרוץ ולגנוב. בתחקיר היו אלו שחומי העור וערבים אזרחי ישראל. השאלה שלא נשאלה היא: מה היחס הכללי, של הציבור, לשחומי העור? האם הלבוש גם כן קובע?