איך נוצרת שירת מלחמה "קרובה"?

"אין שירים רבים אותנטיים משדה הקרב"  – כך כתב לי המשורר מאיר צ'רניאק בעודי טורחת על עבודת הדוקטורט על הזיכרון הציבורי והמיתוסים הפוליטיים שנרקמו סביב מלחמת יום הכיפורים. שאלתי אותו, אם כך, איך נוצרת שירת מלחמה 'קרובה'?

***********************

לצורך הדיון ניקח לדוגמא את השיר 'עֶברֵי המיתרָס'" – הסביר לי  המשורר מאיר צ'רניאק והוסיף:

קיבלתי על עצמי לבנות סוללת חול מול כוחות האויב בסיני במלחמת יום כיפור. כל אחד ממרכיבי החוויה עורר סערת רגשות שעשויה להוליד שיר. כל שיר כזה יכול לשמש כביטוי לפורקן אישי וכנדבך בזיכרון הפרטי והקולקטיבי.

המצרים כבשו "תעוז" שלנו. תעוז – עמדה מבוצרת גדולה בקו השני. "מעוז" – עמדה מבוצרת גדולה בקו הראשון על שפת תעלת סואץ. האחרונה נזכרת בשיר של נעמי שמר, "שבחי מעוז". השיר שלה נכתב כשיר מלחמה "רחוק".

המצרים הפעילו ארבעה דחפורים בשביל לבנות סוללה בחזית התעוז. הפעלתי דחפור יחיד להכין סוללה במקביל במרחק כמאה מטר. בין שתי הסוללות היה שדה מוקשים. המצרים, בכוונה לתקוף, שלחו חיילים לפרק את המוקשים. כל כמה שעות התפוצץ אחד מחיילים אלה. חיילים אחרים חפרו בור במקום וזרקו לתוכו את החלל. היה כעין הסכם לא כתוב בינינו לבין המצרים שאנחנו לא נשמיד את הדחפורים שלהם והם לא ישמידו את הדחפור שלנו. מפעם לפעם לא הבליגו וצלפו לעברי.

החוויה במקום זה נמשכה ימים אחדים. את עיקרי החוויה ניתן לסכם כך: (א) צריך היה לעבוד מחושך עד חושך ומעבר לכך, כי הסוללה נדרשה לכוחותינו, ובנוסף – אסור היה לפגר אחר הקבוצה המצרית, כי אז היו משמידים אותי לאחר סיום עבודתם. צריך היה להתגבר על עייפות כתוצאה מעבודה קשה ותנאי שטח קשים אוד מקודם. (ב) צריך היה לקבל את הסיכון שבצליפות המצרים. (ג) התופעה של מצרים המתפוצצים ממוקשים. (ד) החרדה מפני צבא מצרי גדול השוטף את המדבר ומסכן את מדינת ישראל, כפי שעשו במלחמות קודמות. (ה) הכעס על מנהיגי המדינה והצבא שנהגו ברשלנות ובאדישות, כי ידעו שההתקפה המצרית צפויה בכל יום. רק לא ידעו את היום המסוים. (ח) הכעס על אבדן ההישגים ממלחמת ההתשה – הישגים שנקנו בעקשנות ובהקרבה. (ז) הכעס על שלא ניתן למפקד הקודם של פיקוד דרום להמשיך בתפקידו, כי אז היו נמנעים הישגי המצרים. (ח) כעס על כי נשיא המדינה נאלץ לומר "כולנו אשמים", כי רוב העם לא נתן את המרב בעבודה ובלחימה. (ט) הקרבה למפעילי הדחפורים המצריים. כל אחד ממרכיבי החוויה עורר סערת רגשות שעשויה להוליד שיר. כל שיר כזה יכול לשמש כביטוי לפורקן אישי וכנדבך בזיכרון הפרטי והקולקטיבי. התבטאתי בסעיף האחרון (ט). נוצר מתח בין הדחף להתקרב למפעילי הדחפורים המצרים, וזה בגלל מנטליות קרובה של בעלי מקצוע, וגם על כי תנאי השדה הקשוחים דחפו לחפש חום אנושי גם אצל חיילי האויב. מאידך, החרדה ממה שאלה עלולים לעולל לנו ולמדינה. הפריד בינינו שדה מוקשים מוחשי ושדה מוקשים מטאפורי.

עברי המתרס

(מאיר צ'רניאק, המשך, עמ' 47-46, ה'תשמ"ז 1987)

הוי אתם שמפעילים את דחפורי האויב
הוי אתם האויבים שמפעילים דחפורים
סוללתכם אל סוללתי לא תהינו לקרב
כי מפריד ומאיים בינינו שדה המוקשים.

וצפיתי ורשמתי צוותכם כקבוצה
הייתי פה האחד לעומתכם הרבים
והיה כי תיעלמו מאחרי הסוללה
אז יכני כדורכם מעבר שדה המוקשים.

אולי עדיף נפוש בין סוללות המקבילות
תראו אפעיל את ציודי, תראו לי דחפורים
נוציא הפול עם פתה – הלוף עם מציות
אך זה לא יתכן, פרוש בינינו שדה מוקשים.

היכן דחפתם עפר בטרם פרוץ המלחמה
האם פרשתם תשתיות לשיכונים החדשים
ומשפחותיכם – האם תצאנה לרווחה?
אך זה לא תספרו לי – יש בינינו שדה מוקשים.

הן אזמינכם אלי לראות העיר והשדה
ואויבים היום יהיו מחר כחברים
אשמח לפקוד ביתכם וליהנות מן הקפה
אך זה דורש מראש פירוק, סילוק של המוקשים. 

וכי תלחצו בלחץ על הפרנסה
ותתקשו הבא הטרף לבתים
מנהיגיכם יאמרו כי ישראל האשמה –
בפני המוניכם. – כאן שדה מוקשים.

הערה: דודי, מאיר צ'רניאק (2003-1923) פרסם מספר קבצי שירה בנושאים שונים הקרובים לליבו. קיבל צל"ש ב- 1970 מאריק שרון ועיטור המופת ב-1973 מהרמטכ"ל דוד אלעזר.