מלחמת יום הכיפורים: גדוד השרמנים בגזרה הצפונית

יש עוד סיפור לא ברור במלחמת יום הכיפורים וזה הסיפור של  "חיל המשלוח העיראקי", שנשלח על ידי נשיא עיראק, חסן אל בכר, לזירה הצפונית כדי לסייע לסורים, והשתלב בקרבות השריון. כל האזכורים לגבי הכח העיראקי והקרב מולו מציינים שזה היה כח גדול בעל יכולות לחימה טובות ובמקרה הטוב, הקרבות מולו הסתיימו ב"תיקו". אז איך ניצחנו?

****************

פוסט אורח

סיפורו של יעקב איזמירלי, מש"ק של חוליה טכנית צמודה לגדוד השרמנים (קישור לסיפור במלואו), שהועבר אלי על ידי בנו, אלון, הוא סיפור המשלב בתוכו את קורותיו של גדוד השרמנים – טנק מיושן – שפעל בגזרה הצפונית, במלחמת יום הכיפורים, גויס בשל מצבו הנואש של הקרב בצפון, והכריע את הקרב מול חיל המשלוח העיראקי.

*************************

רבות נחקר ונכתב על מלחמת יום הכפורים. כולם יודעים על הסכנה המיידית שמדינת ישראל ניצבה מולה בחזית הסורית (רמת הגולן). כולם יודעים על גבורתם של לוחמי חטיבה 7, שהצליחו לבלום את הסורים בחלק הצפוני של רמת הגולן וכולם יודעים שבדרום רמת הגולן, על אף גבורתם של לוחמי חטיבה 188,  הצליחו הסורים להבקיע את המערך הישראלי. אומרים, שהסורים לא ציפו להתקדם מהר כל כך בדרום רמת הגולן, וכאשר הם הגיעו עד מורדות הכינרת הם עצרו, כיוון שהם הקדימו את לוח הזמנים של עצמם. מתוך הנחה שזה נכון, עדין יש "חור בעלילה" לגבי היום השני והשלישי.

יש עוד סיפור לא ברור במלחמת יום הכיפורים וזה הסיפור של  "חיל המשלוח העיראקי". כל האזכורים לגבי הכח העיראקי והקרב מולו, אומרים שזה היה כח גדול בעל יכולות לחימה טובות ובמקרה הטוב, הקרבות מולו הסתיימו ב"תיקו". אז איך ניצחנו?

התשובה לכל השאלות האלו היא גדוד טנקי שרמן בפיקודו של בנצי פדן  (גדוד 377). את הסיפור על הגדוד ההוא במלחמה ההיא, סיפר יעקב איזמירלי, שהיה מפקד חוליה טכנית. מה שבולט בסיפור הוא גבורתם של השריונרים בגדוד השרמנים שהיה כבר בתהליך של יציאה משימוש. איש לא ממש בנה עליהם בשלב הזה.

הסיפור של יעקב איזמירלי מתחיל ביום כיפור בבוקר (6.10.1973), כאשר הקריאו את שמות הקוד של היחידות המתגייסות. שם הקוד של היחידה שלו (גדוד השרמנים) לא הוקרא. הוא צילצל למג"ד ושאל האם מגייסים את הגדוד. המג"ד השיב לו שמגייסים את כולם. כעבור שעה עלה יעקב על אוטובוס חיילים של הגדוד ויצא לכיוון הימ"ח ביוקנעם.

יעקב היה מש"ק (מפקד שאינו קצין) של חוליה טכנית. גדוד שרמנים לא מסוגל להתניע ללא תהליך תיקונים בזמן אמת. במקרה הספציפי, מצב הטנקים היה כל כך גרוע ש-50% מתוכם היו עלולים להיות מושבתים תוך פעילות של יום אחד בלבד. המצב בפועל בימ"ח היה מזעזע והיה ספק רב האם יוכלו להשמיש את הגדוד לפעילות מבצעית. החוליות הטכניות והשריונרים עבדו סביב השעון כדי להשמיש את הגדוד אך אז הסתבר שאין מובילי טנקים…

מיכה תמיר מאשדות יעקב, מ"פ, תאר זאת, 36 שנים אחרי המלחמה, כך:

חושך בעיניים. מנועי הטנקים מרוקנים משמן, אין מצברים ואין אפילו פריט אחד של זיווד או חימוש … ומגייסים מלגזות מהקיבוצים והמושבים בסביבה. בעזרתן אנו משנעים מהמחסנים את צבירי הזיווד והחימוש של הטנקים ומסדרים אותם ליד הטנקים. אנשי החימוש מתחילים "לארגן" מצברים ושמן ממרחב הבסיס. חלקם "בהשאלה" מיחידות אחרות. עובדים בפרך בהתקנת הזיווד והחימוש בטנקים… העייפות מעיקה. משעה 4 בבוקר ועד לרגע זה לא נחתי דקה … ממשיכים לזווד ולחמש את הטנקים כסהרורים ומבצעים טיפול לפני תנועה, כולל גירוז מזקו"ם וצריח וייבוש קני התותחים מהשמן. שאון הפעילות ממוסך בנהמת המנועים. לא כולם מצליחים להתניע. ליקויי תחזוקה גרמו להצטברות חול ולכלוך בקרקעית מיכלי הדלק. המכונאים עובדים קשה.

… השכמה. זזים עם שחר… ואז מתברר שאין מובילי טנקים… חלק מהטנקים נתקעים לאחר מספר קילומטרים… ואז קריאה בהולה לזוז בכל המהירות ולעלות לרמת הגולן… אל תוך דממת האלחוט מתחילים להסתנן קולות מרוחקים ומלמולים בלתי ברורים. מכשירי הקשר של השרמן מיושנים…

המבצע להעלות את גדוד השרמנים לרמת הגולן היה מורכב והתבצע על גבי הזחלים. במהלך נסיעה זו כמעט כל טנק התקלקל פעם אחת, כשהחוליות הטכניות היו אוספות את הטנקים, משמישות אותם מחדש וחוזר חלילה.

הכניסה לקרב הייתה ביום ראשון, 7.10.2013 אחר הצהריים.

מתיעוד הקרב (על ידי תמיר) ניכר שהשרמן המיושן הוכיח את עצמו:

… השמש שבגבנו לטובתנו. … ממשיכים לנהל קרב… מתקדמים באיטיות ובשיטתיות… טנקים סורים רבים נפגעים ואף ננטשים… הסורים נבהלים מהמפלצות הגבוהות והמיושנות שלנו, או אולי מהחוצפה שיש ללוחמי השרמן שיוצר במלחמת העולם השנייה ושודרג על ידי תע"ש עם מנוע דיזל ותותח צרפתי 105 מ"מ, לקרא תיגר על טנק טי-55 ו-טי-62. לשרמן נחיתות רבה באיכות החימוש ובעובי השיריון ושיפועיו לעומת כל טנק אחר בזירה

הלילה שבו הגיע הכוח העיראקי לחזית הלחימה – יום ו' 12.10.1973

יעקב, האיש הטכני, ותמיר, לוחם, סיפרו על גבורתם של השיריונרים בגדוד לאורך כל הלחימה, ובפרט על הלילה שבו הגיע הכוח העיראקי לחזית הלחימה. הגדוד היה אחד הכוחות בפתחה הסורית, אז נשמעה בקשר הקריאה "לסגת, לסגת, לפני שלא יהיה לאן לסגת". בתגובה המג"ד עלה לרשת הגדודית ופקד "אביבים, אביבים, כולם לעמוד במקום" (אביבים היה שם הקוד של הגדוד בקשר). המג"ד הורה לכולם לא להקשיב לאף רשת קשר אחרת. הוא כינס את כולם והם המתינו לעיראקים.

מיכה תמיר:

עד כה היו טפטופי תנועה מזרחה של מפקדים גבוהים ומעט תובלה. לפתע מתחילה זרימה רבתי של כלי רכב קלים מאזור הלחימה חזרה לכוון קוניטרה.

"מה קרה?" אני שואל נהג ברכב חולף.

"יש בְּרוֹך. העיראקים מכתרים את צה"ל ונאמר בקשר שמי שיכול שיעוף."

כל הטנקים בעמדות. דריכות עליונה. אין לפתוח באש ללא פקודה. יש חשש כבד לירי על כוחותינו. בינתיים מצטרפים טנקים נוספים לכוח מיכה. אני ממנה סגן שיעלה אותם על רשת הקשר שלנו ויתדרך. גם ממזרח מגיעים טנקים יחידים בנסיעה בהולה מערבה. אני עוצר אותם ומצרפם אל הכוח שבינתיים תפח לשתי פלוגות.

"מי מינה אותך?" הם שואלים.

"מה זה משנה? אנחנו כרגע הכוח היחידי. מכאן ועד חוף הים התיכון, המאורגן ומסוגל לבלום התקפת נגד."

… אני נוטל את האוזניות והמיקרופון ומתאם עם המג"ד איסוף על ידי הסיירת הגדודית..

יש לציין שבמלחמת יום הכיפורים הייתה לטנק השרמן נחיתות יחסית לכל הטנקים הקיימים בזירה, ולעיראקים היו טנקים חדישים עם ראיית לילה. מול הכח העיראקי התנהל קרב לילי…  חבר של יעקב, תותחן, סיפר איך הוא היה מרים את התותח אל מול הירח ואז זוכר את המיקום שלו ומכוון אותו אל עבר הבזקי הירי של הטנקים העיראקים. למחרת בבקר התגלה שהכח העיראקי נמצא במרחק של 200 מטר בלבד מהשרמנים, אבל, כפי שיעקב סיפר, "ב-200 מטר השרמנים פוגעים ממש טוב".

מיכה תמיר:

הכוחות העיראקים, הסורים והגדוד המרוקאי של ירדן מעבר לתל שאר. אלה כוחות טריים שטרם התנסו בלחימה של ממש. הטנקים שלהם מצוידים במיטב המכשור המודרני ללוחמת לילה.

… אומר לי המג"ד: "מאחר ואין לנו אמצעי ראיית לילה, החלטנו שאת הקרב ננהל משטח נחות. כך לא נבלוט על קו רקיע ולהיפך, כאשר הם יחפשו אותנו נראה אותם על קו הרקיע…

כך, במהלך מספר שעות, מתנהל הקרב ללא נפגעים מצידנו. בבוקר אנו מגלים כי אלה טנקי טי-55 ברובם ומיעוטם טי-62… לקראת שחר אנו פותחים בתנועה לתפישת הרכס שלפנינו. חשש רב מפני הבאות… רק מדרום מזרח נע כוח של טי-62 לכיוון דרום-מערב. על פי כיוון התנועה הם מתכוונים לאגפנו ולתקפנו בקטע המהווה פרצה בינינו לבין הכוח שהצטרף בלילה ועדיין לא נפרס לסגירת הרווח… אני עולה לתצפית. מחמת תנאי השטח, נסתר ממפקד הטנק שצפה לפניי, כי הכוח העיראקי כבר פנה כלפינו כדי לבצע את האיגוף. כך יוצא שבשיא הגובה, ממש בעת עלותנו לעמדת תצפית, מגיח 200 מטרים מימיני טי-62. לטנקים טווח 200 משמעו טווח אפס! … בינתיים מצטרפים שני הטנקים הנוספים, עולים לעמדות אש ויורים בטור העיראקי הנמצא בטווחים שבין 300 ל-1000 מטרים … הכוח העיראקי נמצא במדרון מתחתינו והוא בבלגן. כולם צפו וראו את הקצין בטנק המוביל נדלק. ברגע ההיסוס הזה אנו יורים בקצב אש כה מהיר שאני חושש שהתותח יתעקם מהחום. בינתיים מגיעים כוחותינו ממערב וסוגרים את הפער. ניסיון האיגוף העיראקי נבלם ונכשל.

 בתוך כך, קל להבין את החשיבות של יעקב איזמירלי והחוליה הטכנית שלו לגדוד השרמנים.

מיכה תמיר מפרט:

… אני מבקש מאנשי החימוש הבאים והולכים, להביא את הציוד האישי שלי מהטנק הפגוע. כעבור מספר שעות אני מקבל את ציודי. סיפרו שהטנק עמד במקומו ומרחוק נראה שלם. (בהמשך תוקן וחזר ללחימה). שאלתי אותם על התקלה שבדימום המנוע. לדבריהם, מסיבה לא מוסברת, חבטה חזקה בטנק, אם מפגיעה או אם מירידה חזקה במדרגה, גורמת לעיתים להפעלת סליל המדומם ולוקח לו זמן להשתחרר … פותחים בתנועה צפונה במקביל לגבול, לעבר שוליה המזרחיים של העיר קונטרה המוכרת היטב מאז מלחמת ששת הימים. מנוע הטנק מקרטע ומדומם. בינתיים הכוח ממשיך בתנועה. לא נעים. המכונאים מגיעים, עושים מה שעושים והמנוע שוב פועל. אני ממשיך בתקווה להשיג את הכוח לפני ההתפצלות שלאחר הפריצה. בפאתי קוניטרה שוב דממת מנוע. השטח כאן כבר אינו בטוח. בכל זאת, המכונאים מצליחים להגיע. הלכה משאבת הדלק. עד סוף התיקון, בין ההפגזות והשהיות עוברות שעתיים. תקשורת הגדוד ברשת הקשר מתפיידת (קרי, נמוגה, על בסיס המילה Fade באנגלית). פעם שומעים ופעם לא…

******************

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • sfhk  On 30 באוגוסט 2013 at 9:59 am

    יום ו' 12.10.1973–אנחנו כרגע הכוח היחידי. מכאן ועד חוף הים התיכון, המאורגן ומסוגל לבלום התקפת נגד." what a nonsense!

  • אלישע האס  On 2 בספטמבר 2013 at 8:44 am

    אביתר

    נתת רק קטעים קטנים, הסיפור של 377 הרבה יותר גדול ויותר חשוב. זהו סיפורו של הצוות המגובש והפיקוד הנבון והאמיץ שהוציא מן המכונה הרבה יותר ממה שניתן לצפות.
    אתה יכול לספר איך תדלקו בתחנת הדלק בצמח, את המפגש עם הסורים באל על, את קרבות תל ענתר את ההתקדמות לעבר מחנות קנקר, את הסירוב לנטוש ציוד, את הסירוב להיתפס לבהלה של יום שישי, ובעיקר: את קרב חושניה.
    חזק ואמץ
    אלישע האס

    • כנרת  On 13 בספטמבר 2013 at 3:52 pm

      סבא שלי (משה גרוס) היה בקרב הזה.. כמו שאלישע כתב.. חסר המון!
      צהל לא כיבד בכלל את גדוד 377 (השרמנים) עד היום סבא שלי עצוב על איך שהמדינה שכחה אותם..

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: