עשר שנים אחרי – המורשת של אילן רמון ז"ל

התקיים כאן כנס בינלאומי על שם אילן רמון, של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע ומכון פישר. נאמרו בכנס מספר דברים משמעותיים על ידי רונה רמון, ראש נאס"א כיום ומי שכיהן שם בזמן האסון. המסר שעבר בכנס כחוט השני הוא: יש להעז כדי להצליח; וגם כאשר לא קוצרים הצלחה לומדים המון, הטכנולוגיה רק ממשיכה להתפתח ויחד איתה גם היידע האנושי. מסר גדול!!

בכנס החלל הבינלאומי ע"ש אילן רמון, של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע (29.1.213) שהתקיים במכון פישר, רונה רמון אמרה את הדבר הבא: "עשר שנים חלפו ובדרך לכאן שאלו אותי 'מה שלומי'? וכבר עשר שנים שהשאלה הזו היא שאלה מורכבת ולא פשוטה. היום אני יכולה להגיד שאני גאה. .. אני גאה יותר מהכל על השינויים שאנו מצליחים ליצור אצל הנוער והילדים בפרויקטים של הקרן והמשרד."  היא, ששכלה שניים – אילן בעלה ואסף בנה – בנתה לעצמה תדמית של אישה חזקה עם תחושת שליחות . ויש לה תעודות על כך, היא שיקמה את חייה, היא עושה למען ביתה ולמען העתיד של כולנו – טיפול הוליסטי באנשים שחוו אבדן, מרצה על ניסיון חייה ומעורבת בפרוייקטים של משרד המדע לקידום היידע על החלל בקרב ילדים ובני נוער.

שני אורחי הכבוד הבולטים בכנס –  ראש נאס"א הנוכחי ומי שהיה יו"ר נאס"א בזמן האסון. ראש נאס"א, צ'ארלס בודן, שמו דגש על העתיד, ועל חשיבות מחקרי החלל ותרומתם לאנושות. בודן הספיד את צוות הקולומביה, "החברים שאיבד באסון המעבורת". ואילו מי שהיה ראש נאס"א  בזמן אסון המעבורת קולומביה – שון אוקיף –  אמר דברים משמעותיים עם מסר כלל-אנושי: "כל צעד חדש של האדם אל הלא-נודע מסומן בניצחונות אדירים וגם בטרגדיות" והוסיף: "הסיכונים הם תמיד עצומים במשימות כאלה וגם הלקחים שנלמדים. אנחנו רואים בכל משימה שהטכנולוגיה נמתחת אל הקצה שלה ויש הרבה מה ללמוד" – המסר מהדהד במוחי מאז בכוח רב. יש להעז. לעתים המשימה תוכתר בהצלחה ולעתים תיכשל. הצוות שעל הקולומביה התרסק יחד עם המעבורת. הם ידעו שהמוות הוא אחת האפשרויות לסיום המסע בחלל. האפשרות הובאה בחשבון מתוך ידיעה שמה שלא יהיה, אחרים  יוכלו ללמוד ולהפיק לקחים, המדע והטכנולוגיה ימשיכו להתפתח, היידע האנושי ימשיך לצמוח.

זאת מתנה ענקית לאנושות.

לזכרם של אילן רמון ובנו אסף אוסיף סיפור מעניין על מקום קבורתם – בית הקברות בנהלל.

אף אחד מהם לא נולד שם ובכל זאת… :

הדברים התגלגלו כך בשל חברות אמיצה . וכמו שכתוב בספרים, מעשה שהיה כך היה:  ב-1991, עם גל העלייה הגדול מרוסיה התמלא מרכז הקליטה שבנהלל בעולים חדשים ונדרשו מורים. כך הגיעו לשם שלוש מורות: מורה לחינוך גופני רונה רמון, המורה למתמטיקה איילת שליין והמורה ה'. בין השלוש נוצר קשר מיידי, שהתחזק בארוחת בוקר משותפת בבית הוריה של שליין, ילידת נהלל. אל המשולש הנשי צורפו בני הזוג, ובין הגברים, אילן רמון, מפקד טייסת כ16 מבסיס רמת דוד.

באחד הימים הגיע אילן לאזור וסיפר  בהתרגשות שהוא נבחר להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון. הבשורה נשמרה בסוד אצל החבורה שכן אסור היה לו עדיין לספר על כך לאיש. כשהגיע עת השיגור של הקולומביה ועליה צוות האסטרונאוטים כולל אילן רמון, נסעו כמה מחבריו  של אילן לקייפ קנוורל כדי לחוות את השיגור. ב- 1 בפברואר 2003, ב-16:16 קרה הגרוע מכל הקולומביה התרסקה ועימה צוות האסטרונאוטים. היו חסרות 16 דקות בלבד כדי שהחללית תיכנס למרחב האטמוספירי של כדור הארץ, דבר שהיה מונע את האסון.

ואז נולד הרעיון שאילן רמון ייטמן בנהלל. רונה רמון רצתה בית קברות שיש לו צביון יותר פרטי, פחות עירוני, מקום שיש בו עצים .חברתה איילת הציעה לה לקבור את אילן בבית הקברות של נהלל . כולם ידעו שאילן אהב את נהלל ואת הנוף מהגבעה שעליה בנוי בית הקברות. נוף בסיס חיל האויר…. אך לא רק בגלל הצביון הפרטי והטבע שמסביב למקום נבחר בית הקברות של נהלל כמקום קבורתו, אלא בעיקר כדי בגלל הסמליות של המקום. בבית הקברות בנהלל קבורות כמה דמויות מיתולוגיות, חלוצי העמק וחלוצי ההתיישבות בארץ. אילן רמון היה חלוץ החלל של מדינת ישראל. מספרים שבמהלך השיחה, כששמעה זאת רונה רמון היא פשוט לא אמרה כלום, היא רק הקשיבה… אחר כך היא רק שאלה "אם יסכימו שהוא ייקבר בנהלל…" (שגיא גרין, עיתון הארץ, גלריה, 20.2.2003). סרן אסף רמון קבור ליד אביו. הסבר על מקום הקבורה מופיע גם בפוסט מ- 2007, שברי החלום של סרן אסף רמון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 3 בפברואר 2013 at 5:55 pm

    א. כל הכבוד לרונה רמון על תעצומות הנפש. הלואי וזו תמשיך בעשייתה ושלא תדע עוד צער.
    ב. אני מחכה בכליון עיניים לראות מתי תמונֶה האסטרונאוטית הישראלית הראשונה, כדי שהמורשת לא תהיה רק של זכרים וכי נשים תשותפנה בכל ההבטים בחיינו, כך שגם לנו תהיה הסטוריה – herstory ולא רק history

    • תרצה הכטר  On 3 בפברואר 2013 at 11:10 pm

      אל דאגה, נגיע גם לזה. בינתיים יש לנו טייסות קרב 🙂

  • הרצל  On 3 בפברואר 2013 at 7:49 pm

    "יש להעז", בייחוד כאשר את המחיר משלמים אחרים.
    יש הגזמה רבה בחשיבות של חקר החלל שנובעת מבורות. התשובות לשאלות היסוד של הקיום לא יבואו מחקר החלל אלא ממעמקי התודעה.

    • תרצה הכטר  On 3 בפברואר 2013 at 11:15 pm

      באופן כללי – מוטב להעז מאשר להחבא אל הכלים ולהסס. ובאשר לחקר החלל – אין הוא בא על חשבון משאבי התודעה וההעמקה בהם. מדע ותודעה משלימים זה את זה.

  • chou  On 5 בפברואר 2013 at 8:39 am

    זה לא פשוט לאבד שני אנשים יקרים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: