טרגדיה, הצתה וסימבוליקה

היה קהל, הייתה סולידריות חברתית, היו כרזות המגנות את אי הצדק בחברה הישראלית, היו נואמים והיו חילופי דברים פנים-אל-פנים. ברחוב קפלן בתל אביב איש אחד, משה סילמן, הצית עצמו וניסה להתאבד – סימבוליקה פוליטית?

***

 מי שולט במשמעות ובסימבוליקה?

בסיפור הידוע של לואיס קרול – "אליס בארץ הפלאות" – מתפתחת שיחה בין אליס לבין המפטי דמפטי. הם מנהלים דו שיח של התנצחות, או ליתר דיוק, דו שיח של חרשים. המפטי דמפטי נעלב כשאליס אינה מצליחה להבדיל בין עניבה לבין חגורה ומודיע חגיגית, זאת עניבה שקיבלתי כמתנת "לא-יום הולדת". בסופו של דיון ממושך במשמעות הביטוי "לא יום הולדת" המפטי דמפטי אומר מילה אחת המעניקה משמעות לסצנה המורכבת: "Glory". ומוסיף, "כשאני אומר מילה המשמעות שלה היא בדיוק זאת שאני בחרתי. לא פחות ולא יותר". אליס שואלת אם אפשר בכלל לתת יותר ממשמעות אחת למילה והמפטי דמפטי ממהר להשיב: "השאלה היא איזו מהן תהיה המשמעות השלטת (Which is to be the master).

משה סילמן שהצית עצמו בצומת הרחובות קפלן ואבן גבירול רצה להתאבד. סיפור חייו עגום ביותר ועמוס תלאות פיזיות ונפשיות. אבל מעל לכל, האיש התמודד עם מה שהוא הבין כ"אי צדק חברתי". הממסד כולו הפנה אליו עורף והוא סרב להיות הומלס. הוא השתתף בהפגנה שציינה אמש את יום השנה של המחאה החברתית בתל אביב שתובעת צדק חברתי. הייתה למשה אג'נדה לאותו ערב והוא הגיע להפגנה כשהוא מצויד בחומר דליק. משה בחר לעשות מעשה שימשוך תשומת לב למצוקתו והמקום המתאים ביותר לכך, לדעתו, היה מקום ההפגנה בתל אביב אליה הגיע מחיפה, עיר מגוריו.

משה מאושפז מאז אמש בבית החולים כשהוא סובל מכוויות בדרגה גבוהה בכל חלקי גופו. הרופאים עושים מאמצים להציל חייו והלוואי שיחיה ויזכה מעתה לתנאי מחייה אנושיים; בכל זאת, כבוד האדם במדינת ישראל אינו הפקר.

אירוע סימבולי – ההקשר קובע

רבים התבטאו בפומבי בתקשורת וגם בערוצים הדיגיטליים בעקבות ההצתה העצמית הזאת. רבים מפרסמים דברי תמיכה בנפגעי חוסר הצדק החברתי ומטיחים ביקורת קשה כנגד הממסד, הבירוקרטיה והאטימות ומצביעים על הפער החברתי העמוק בישראל. ביניהם, גם חברת כנסת אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו) שמכירה את הטרגדיה האנושית שפקדה את האיש וניסתה לסייע ללא הועיל.

יחד עם זאת, נראה כי פעילי המחאה תופסים את האירוע כפעולה סימבולית.

למרות שהאיש לא התכוון לכך, פעולת ההצתה היא תשתית סימבולית שניתן להיאחז בה כסמל למחאה החברתית – יש בה כדי להבהיר לאן מועדות פני המחאה ופעיליה ומהו אי צדק חברתי, ויש בה גם אלמנטים מלכדי שורות ומגבירי מוטיבציה להמשך המאבק החברתי.

כדי שמעשה ההצתה והאיש עצמו יעברו תהליך של סימבוליזציה ויהיו פונקציונלים כסמל פוליטי, פעילי המחאה החברתית ותומכיה חייבים לשלוט במשמעות שהם מעוניינים להעניק לאירוע/לאיש. בל להם לאפשר לממסד לשמוט את ידיהם ולפספס הזדמנות העשויה להעניק יתרון למאבק החברתי בעתיד הקרוב והרחוק גם יחד. עליהם לשקול ומייד היכן לשים את הדגש, איזו משמעות-על להקנות לאירוע, אלו אלמנטים להבליט ואלו אלמנטים להצניע. האם להדגיש שהיה כאן ניסיון התאבדות והרמת ידיים לנוכח חיים קשים ובלתי אפשריים, מלאי אכזבה וייאוש נוכח אטימות הממסד כלפי האיש? האם להבליט את המעשה הנואש והספונטני שפרץ תוך כדי התלהטות הרוחות בהקשר הספציפי של ההפגנה? האם  להבליט את מעשה ההצתה עצמו ? האם להבליט את הסיפור האישי ובכך להגדיר את גבולות הקבוצה הנאבקת לקעקע את המבנים החברתיים הבלתי צודקים?

אני נוטה להמר על שתי משמעויות סימבוליות שראוי לייחס לאירוע, אבל רוצה להדגיש שמאחורי שתיהן רוחשים אינטרסים קבוצתיים. אינטרסים של קבוצה רחבה באוכלוסייה המבקשת מזה שנה תמימה להביא לשינויים משמעותיים בתנאי החיים של הציבור בישראל, שאת פרטיהם אפשר לקרא בדוח טרכטנברג ואף לעקוב אחר הטיפול בהם באתר watch.gov.il שהוקם זה עתה.

שתי משמעויות סימבוליות לאירוע – משמעות ראשונה אומרת שמשה סילמן מייצג מהו עושק חברתי. עושק חברתי הוא גם הכותרת ותעודת הזהות של המפגינים הדורשים צדק חברתי. (אורלי וילנאי: "הממסד טרק את הדלת בפני משה סילמן והביא אותו לאש הגיהינום"). על המשמעות השנייה להתמקד דווקא בפעולת ההצתה – סימול של האש והניצוץ שלא כבו, סימול של הלהט והמוטיבציה להיאבק למען צדק חברתי. ("שנה למחאה החברתית – אדם הצית עצמו").

שתי המשמעויות ממלאות פונקציה הכרחית ומספיקה לרענון הדינאמיקה של המחאה החברתית ולהמשך המאבק כנגד הממסד. הראשונה, תלכד את השורות ותגדיר את המחאה ואת אי הצדק שבשמו היא פרצה. היא גם תעניק אנרגיה להמשיך לקעקע נורמות מבניות פסולות העושות את חוק היסוד: כבוד האדם פלסתר. השנייה, נועדה בעיקר ללכד את השורות ולספק דלק להמשך המחאה החברתית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 15 ביולי 2012 at 7:58 pm

    חבל שהגענו לידי כך, חבל על הטרגדיה. אפשר היה אחרת, לוא לעומדים בראשנו היה לב

  • תרצה הכטר  On 16 ביולי 2012 at 10:07 am

    יום עצוב מאוד. עצרת ההזדהות עם הטרגדיה האישית של סילמן היא תגובה מתבקשת והכרחית אבל איננה מספיקה על מנת לגייס את האירוע לטובת המטרה המרכזית – יישום כל המטרות שהוגדרו בדוח טרכטנברג.

  • תרצה  On 17 ביולי 2012 at 9:34 am

    סמלים פוליטיים מעצם הגדרתם משקפים אינטרסים. כאשר לציבור יש אינטרס מנוגד לאינטרס של הממסד, וישנו אלמנט שעשוי לסמל את האינטרסים של שני הצדדים, נוצר מצב דואלי. כל אחד אוחז באותו סמל ומציג באמצעותו משמעות התואמת את צרכיו. המפטי דמפטי רצה לאחוז במשמעות הרצויה לו. אליס לא הציעה משמעות משלה וגם לא עשתה צעד בכיוון זה. בטוניס החלה התנועה בעד דמוקרטיה את מהלכיה הרציניים בעקבות הצעיר, מוחמד בועזיזי, שהצית עצמו. הוא הפך לסמל המהפיכה. ואצלנו?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: