הבלוג שחידש: העתיד כבר כאן

הדור שנולד בשנות ה-2000 כבר "לא מוכנים לשחק את התפקיד שנכתב עבורם במחזה". הם מחפשים איזון בחיים. "יש להם התבוננות מפוכחת". חוקר העתיד, פרופ' פסיג, מסתמך על "מודל הדורות" כדי להסביר את ה"הגיון המחזורי" ומוסיף – "הדרך היחידה להתפתח היא ליצור משהו חדש" (ראו ספרו, צופן העתיד, בהוצאת ידיעות אחרונות). מצאתי ביסוס לדבריו בבלוג של מרתה, תלמידה בת 9  מסקוטלנד.

מים שקטים חודרים עמוק

מרתה פיין היא ילדה טובה מבית טוב. מרתה עולה לכיתה ה'. היא ילדה ככל הילדים: מעורה בחברה, תלמידה חרוצה וספורטאית מצטיינת. כמו כל ילדי העידן הדיגיטלי, גם מרתה משלבת לתוך חייה את מירב הגאדג'טים ומסתגלת במהירות לכל חידוש טכנולוגי. היא מקושרת למאות חברים בפייסבוק, היא גולשת במאגרי מידע, מתנסה במשחקי הרשת, מסמסת בשיא המהירות ומצייצת עשרות פעמים במהלך היממה. החידוש: הרשימות שכתבה בשלושה החודשים האחרונים בבלוג NeverSeconds אילצו את ענף ההסעדה באזור מגוריה לספק מזון איכותי יותר. בנוסף, מאות אלפי קוראי הבלוג נענו לקריאתה לתרום להקמת מטבחי הסעדה לילדים באפריקה – מעל 100,000 שטרלינג נתרמו תוך שבועיים (!). איך הצליחה מרתה לגייס דעת קהל עולמית לטובתה?

גם הסביבה עושה את ההבדל

אבא דייויד לימד את מרתה מהו בלוג והסביר לה איך מעדכנים אותו מבחינה טכנית. מדי יום לימודים מעדכנת מרתה את הבלוג ומתארת מה אכלה בצהריים, מוסיפה תמונה עדכנית של המנה ומדרגת אותה לפי סולם קריטריונים שהיא יצרה. הסביבה הקרובה של מרתה אהבה את הרעיון שלה. כולם שידרו איתותים חיוביים לילדה שרצתה לתעד ארוחות סטנדרטיות שמגישים לילדים בבית ספר יסודי. אין ספק שמרתה ברת מזל שכן, התחנכה בסביבה תומכת המעודדת ילדים להביע ביקורת בונה כלפי עצמם וסביבתם.

הבלוג NeverSeconds

אין חולק על כך שניתן להוביל מחאה או מהפכה דרך הפייסבוק. אבל ההצלחה של מרתה עולה עשרות מונים על מה שהייתה יכולה להשיג דרך הפייסבוק, או הטוויטר.

NeverSeconds הוא הערך המוסף בחייה של מרתה. זהו בלוג שחידש. באפריל 2012 הוקם הבלוג תחת הכותרת [הביקורתית]: NeverSeconds – "אין תוספות" – כשכל רשימה חתומה על ידי הכינוי [הביקורתי] שמרתה בחרה לעצמה – VEG (קיצור של: Veritas Ex Gustu) – "האמת נמצאת בטעימות". היא הקימה את הבלוג כדי לשתף את גולשי הרשת הצעירים בני גילה, דוברי האנגלית, בארוחות החמות שהיא ושאר התלמידים בבית ספרה רוכשים בעבור 2 שטרלינג בבית הספר, שבמחוז Lochgilphead, Argyll בסקוטלנד. סגנון הכתיבה של מרתה מלא הומור ושמחת חיים. בכותרת לבלוג ובכינוי שבחרה לעצמה יש משום חידוש – ביקורת [הומוריסטית] על ביצוע כושל בענף ההסעדה. באמצעות הבלוג יצרה מרתה חידוש ואיזון בחייה ובחייהם של בני גילה ברחבי העולם.

איך הצליח הבלוג לייצר באאאזזז?

מרתה ציפתה לתגובות ענייניות אבל לא חלמה שמספר הקוראים והמגיבים שלה יזנק ויגיע למספרים תלת ספרתיים ואף למעלה מכך. היא גם לא תיארה לעצמה שתוכל לגייס תרומות לילדים מקופחים באפריקה (מלאווי) בסכום מינימום של 7,000 שטרלינג – סכום המספיק להאכיל ילדי בית ספר אחד במלאווי במשך שנה תמימה. בפועל – חודשיים מאז שהבלוג הוקם הגיע סך התרומות ל- 120,000 ליש"ט (!). הכסף יספיק להקמת מספר מטבחי הסעדה לילדי מלאווי (!). מרתה גם לא חלמה שהבלוג הפרטי שלה יזכה אותה בשיתוף פעולה של ילדים מרחבי העולם ולאחרונה גם בפרס "בלוג החודש" מטעם האיגוד האמריקני ל"מהפכת מזון" לילדים – Jamie Oliver's Food Revolution.

איך זה קרה? בסוף מאי, חודשיים מהקמת הבלוג, גורמים בענף ההסעדה נחשפו לבלוג וחשו מאויימים. הם העבירו לעיתון המקומי מידע על בלוג "חתרני" שעלול לגרום לפיטורי עובדים בענף ההסעדה. תוך 48 שעות, התקבלה החלטה "פוליטית" במועצה האזורית ובעקבותיה הודיעו למרתה שעליה לחדול מלצלם את הארוחות לבלוג. התוצאה: מרתה נפרדה מהבלוג. יממה חלפה והעיתונות הדיגיטלית הציפה את הרשת בכתבות על קורותיה של מרתה, הבלוגרית מסקוטלנד, ועל האיסור שהוטל על הפצת התמונות בבלוג (כתבות לדוגמה: ב-BBC ב"סאן" הלונדוני בדיילי רקורד). סופשבוע "סוער" הפך את הבלוג של מרתה לנושא ה"חם" של הרשת. מיליוני טוקבקיסטים הביעו בעיקר אהדה למרתה והגיבו בזעם על האיסור להפיץ בבלוג את תצלומי הארוחות. החדשות הטובות הן שהבלוג ממשיך לפעול כרגיל, ה"איסור" שהוטל על הפצת תצלומי הארוחות בבלוג הוסר וכספי התרומות לא מפסיקים לזרום לקרן הייעודית.

"דור האלפיונים"

היוזמה של מרתה היא בבחינת חידוש ש"העלה את כל המערכת לרמות גבוהות"… העתידן, פסיג, מכנה ילדים כמו מרתה, שנולדו בשנות ה-2000 בשם "דור האלפיונים"(הילדים של המחר, גלובס, 21 יוני 2012). הוא מנבא שדור האלפיונים יאמין יותר בעצמו, יהיה יותר אופטימי ומשתף פעולה, יותר ידידותי לחברה ופתוח מבחינה אתית ותרבותית. בהצלחה!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 3 ביולי 2012 at 11:48 am

    זה בהחלט הפן החיובי של הרשת, האפשרות לשנות דפוסים שאינם הולמים. הלואי ונבואתו של העתידן פסיג תתגשם!

  • תרצה  On 3 ביולי 2012 at 12:39 pm

    לכך יש להוסיף אולי את הביטוי "אין נביא בעירו" – משום שללא הסביבה התומכת, הכוללת הורים (במיוחד אבא) והנהלת בית ספר המבינה עניין, כל זה לא היה אולי קורם עור וגידים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: