מוקדש לוולווט אנדרגראונד

מחקר שנערך בעקבות הבלוג שפתחה דבורית שרגל בנושא ביקורת התקשורת בישראל מגלה שהן הבלוגרית והן המגיבים פיתחו במהלך הזמן תפיסות המדמות דמיון, כך שהמניע הבסיסי להמשך ההשתתפות בקבוצה וירטואלית הפועלת בתנאים של אנונימיות הוא תפיסת קיומו של מכנה משותף

איזו התרגשות. דבורית שרגל זכתה בפרס ביקורת התקשורת על שם אברמוביץ לשנת 2012!

כך קבעה ועדת השיפוט של האגודה לזכות הציבור לדעת (29.1.2012).

ב- 31 בדצמבר 2005 הקימה דבורית שרגל בלוג שהלוגו שלו "זווית ראייה מחתרתית" דיבר בעד עצמו: מטרת הבלוג הפרטי שהוקם על ידי דבורית בעילום שם ותוך שימוש בכינוי "ולווט" ונקרא "וולווט אנדרגראונד", הייתה לדון בנושא של ביקורת התקשורת הכתובה והמשודרת בישראל. וכך נכתב בלוגו של הבלוג: "כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את הטלוויזיה, העיתונות ומה שביניהם ורק נדמה לכם שאתם יודעים. עכשיו יש את מי לשאול".

קראתי את הרשימות של דבורית  שעסקו (ועדיין עוסקות) בסקירת יומיומית אינטנסיבית של עיתונות הדפוס, הרשת ולעתים גם בטלוויזיה. אני מכירה היטב את תחילת הדרך של הבלוג. קראתי בו החל מהפוסט הראשון שהופיע בבלוג "וולווט אנדרגראונד" במשך חצי שנה, מדי יום ביומו, ולאחר מכן נכנסתי לבלוג מדי פעם וממשיכה בכך עד עצם היום הזה. דבורית חיה ונושמת את ביקורת התקשורת, ועושה את מלאכתה בנאמנות ובאופן מקצועי. נשיא האגודה לזכות הציבור לדעת, ד"ר מאיר רוזן, יו"ר האגודה, פרופ' אלי פולק, ושאר חברי ועדת השיפוט: ד"ר מור אלטשולר, המשורר ארז ביטון, השגריר לשעבר  זלמן שובל וד"ר דליה זליקוביץ קבעו פה אחד שדבורית תרמה תרומה משמעותית לחקר התקשורת.

המחקר שלי על "וולווט אנדרגראונד"

באתר "מחלקה ראשונה" נכתב כי, ""וולווט אנדרגראונד", יומן רשת (בלוג) לביקורת התקשורת … נכתב בעילום שם במשך חצי שנה (אז חשפה עצמה הכותבת)".

זאת תופעה חברתית המעוררת שאלות כגון, איך זה שבין משתתפים אנונימיים בקבוצה וירטואלית נוצרת דינמיקה ומחויבות הנמשכת לאורך זמן? כדי להשיב על כך, חקרתי את הדינמיקה והטקסטים של הבלוגרית ושל המגיבים. הגדרתי לי למטרה לבחון את הנסיבות המכוננות אצל הפרט מחויבות ארוכת טווח לקבוצה וירטואלית שרוב משתתפיה אנונימיים. בחרתי דווקא בבלוג של דבורית לצורך כך, בעיקר עקב הדינמיקה של הבלוג. הבלוג התעדכן מדי יום בפוסטים חדשים, לעתים גם כמה פעמים ביום. לכל אורכה של תקופת המחקר בת חצי השנה התנהלו סביב הבלוג דיאלוגים ורבי שיח אינטנסיביים וערים ברציפות ובתנאים של אנונימיות כמעט מוחלטת של המגיבים ואנונימיות מוחלטת של הבלוגרית. במשך כל אותה חצי שנה הייתה סימטריה בשמירת האנונימיות של הבלוגרית ושל המגיבים. האנונימיות הייתה בשליטתו של כל אחד משני הצדדים. חשוב לציין כי מאז הקמתו, אוזכר הבלוג במאמרי דעה, בעיתונות המודפסת, בעיתונות המקוונת ובכתבי עת. אזכורו השכיח הן בזירות פרטיות והן באלה הציבוריות האיץ את פרסומו ברבים. בתוך כעשרה ימים מהקמת הבלוג, ובד בבד עם הגידול שחל במספר המבקרים בו, משך הבלוג מספר רב של גולשים, שמקצתם הגיבו ויצרו דיאלוג ורב-שיח במדור התגוביות, בכמות שעלתה על הכמות הממוצעת המתועדת בספרות. הדיון במדור התגוביות נעשה ער ועשיר בדיאלוגים וברבי שיח בין מגיבים אנונימיים לבין ולווט, ובינם לבין עצמם. לפי הדיווחים של ולווט, עלה מספרן של כניסות הגולשים בחודש הראשון לקיומו של הבלוג על 4,000.

המחקר התפרסם בכתב העת "מגמות" (כרך מ"ח) – כתב עת ותיק בתחום מדעי ההתנהגות. גם דבורית שרגל הייתה נרגשת כשהודעתי לה שהתפרסם המחקר והיא הגיבה על כך בפוסט בבלוג שלה.

תפיסות המדמות דימיון בין הבלוגרית לבין המגיבים לבלוג

התובנה העיקרית העולה מהמחקר שלי על "וולווט אנדרגראונד" היא שקבוצה וירטואלית עשויה להתקיים לאורך זמן וחבריה ימשיכו לקיים את הפעילות הרגילה בה, בעודם מזוהים כדמויות אנונימיות, זאת בהתאם לתהליכים המתפתחים ביניהם. המחקר מראה שהן הבלוגרית והן המגיבים פיתחו במהלך הזמן תפיסות המדמות דמיון ביניהם בכמה מישורים. כך שהמניע הבסיסי להמשך ההשתתפות בקבוצה וירטואלית הפועלת בתנאים של אנונימיות הוא תפיסת קיומו של מכנה משותף, המתפתחת בין משתתפי הקבוצה במהלך הזמן.

תודה והערכה מכולנו לדבורית שרגל על מאמציה, מסירותה המלאה למשימה, תרומתה לביקורת התקשורת, יוזמתה המקורית ועמידתה לבלי חת במשימה.

הטקס שבו יימסר לה הפרס על ידי האגודה לזכות הציבור לדעת, ייערך בבית סוקולוב בתל אביב, ב-26  בפברואר. בואו בהמוניכם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galivo  On 30 בינואר 2012 at 8:22 am

    ציטוט מקומוניקט של האגודה לזכות הציבור לדעת:
    "נפתחה הצבעת הקהל בסקר 'העיתונאי המעצבן ביותר ברדיו'
    המועמדים: רזי ברקאי, אריה גולן, גבי גזית, יעל דן, משה נגבי, קרן נויבך, מיכה פרידמן# הזוכה יוכרז באסיפה השנתית של האגודה לזכות הציבור לדעת"

    עמדותיהם החברתיות והפוליטיות של העיתונאים האלו הן שמקנות להם את הכבוד להיות מעומדים בסקר שכזה.

    הזוכה השניה לצד דבורית שרגל היא איילת שקד, יו"ר ישראל שלי, תגגלו את השם ותגלו מה פועלה.
    דבורית שרגל עושה עבודה מצויינת, לדעתי הפרס הזה הוא לא כבוד אלא עלבון בשבילה.

    • תרצה  On 30 בינואר 2012 at 9:28 am

      galivo – הפואנטה איננה זו. זו אולי התחושה האישית שלך. כי איך תסביר/י את הציפייה של דבורית שרגל להחלטת ועדת השיפוט? איך תסביר/י את התגובה שלה כשנודע דבר הזכייה?

  • שרון הר פז  On 30 בינואר 2012 at 9:47 am

    היה מרתק לקרוא במחקר שערכת, תרצה. תודה על ההעשרה.
    עם כל הכבוד לפועלה של דבורית שרגל (ויש הרבה כבוד!), אי אפשר שלא לתהות מה היה מצבנו לולא הבלוג שלה – התקשורת מן הסתם היתה הרבה יותר גרועה? יכול להיות יותר גרוע ממה שהתקשורת היום – הפודלים של הטייקונים?
    איחולי מזל טוב ממני.

    • תרצה  On 30 בינואר 2012 at 10:42 am

      חובה לעיין בבלוג של דבורית! היא הופכת כל אבן ועשתה זאת במשך שש שנים! ומאחר שיש לה רקע מצויין בעיתונאות היא יודעת בדיוק מה היא עושה. והיא עושה זאת טוב מאוד.
      חוץ מזה, האגודה לזכות הציבור לדעת עובדת במרץ בתחום שלה.
      כך שקיימים מספר גופים העוסקים במלאכה, כולל עיתונים כמו "מחלקה ראשונה" ועיתון "הארץ" (שניהם כמובן אינטרסנטים אבל מורגשים בשטח).

  • המקור הראשון בבלוג  On 30 בינואר 2012 at 10:41 am

    כמשתתף פעיל בבלוג אני יכול להעיד שדבורית שרגל שמחה מאד על קבלת הפרס המהווה עבורה אות הערכה והוקרה לפעילותה ללא לאות למען תקשורת אמינה, מדויקת ונקיה.
    הפרס הזה הוא אות כבוד לדבורית, ויש גם ברכה בצידו, ללא קשר לארגון הנותן אותו

    • תרצה  On 30 בינואר 2012 at 10:52 am

      תודה ל"המקור הראשון". בוודאי שהפרס מהווה עבור דבורית שרגל אות להערכה והוקרה.
      "אצבעות שחורות" – זה לא סתם ביטוי. זו עובדה.
      יישר כוח לדבורית!

  • המקור הראשון  On 30 בינואר 2012 at 10:56 am

    ברצוני לחזק את התובנה העיקרית העולה ממחקרה של ד"ר תרצה הכטר: הקבוצה הוירטואלית מתקיימת על בסיס אידיאולוגי ענייני ומקיימת דיאלוגים מעניינים לגופו של ענין ולא לגופו של מגיב. מצאתי, לאורך שנים, שמשתתף לא אנונימי, שמזוהה בשמו או ידוע כמייצג סקטור או אמונה מסוימת, מותקף לא אחת על בסיס אישי, ללא קשר לדברים או דעות שכתב בבלוג.
    תודה על המחקר, תודה על המעקב אחרי פעילותנו ותודה על החיזוקים להיותנו אנונימיים.

    • תרצה  On 30 בינואר 2012 at 11:18 am

      תודה ל"המקור הראשון" – ההערה וההארה שלך לא מפתיעה כלל. הגיוני שמשתתף מזוהה בשמו יקבל תגובות שאינן רלבנטיות לדיון וזה בהחלט קורה (גם אני חוויתי זאת!!!).
      בספרות המחקרית ישנן חילוקי דעות באשר לאנונימיות. חלק טוענים שזו מסכה המאפשרת להשתולל במובן השלילי וחלק טוענים שאנונימיות היא אחת האפשרויות שאפשר להסכים עליה בקבוצה וירטואלית מבלי לחשוש שהדברים יצאו מפרופורציה. אני כותבת זאת כאן משום שבמחקר שלי הערתי במפורש שנקודת המוצא שלי עולה בקנה אחד עם הגישה השנייה, המקבלת את האנונימיות כאחת האפשרויות להזדהות.

      • המקור הראשון  On 30 בינואר 2012 at 11:45 am

        נכונה הערתך: יש מנצלים אנונימיות בכדי להשתולל (קללות, השמצות, גידופים) במובן השלילי. לזכותה הגדולה של דבורית: היא מנטרלת או מצנזרת אותם מיד עם הופעתם.
        מוסכם עלינו שהדגם השני הוא השולט בבלוג של "וולווט": דבורית מכירה את הניקים האנונימיים, יודעת מיהו מה ובזכותה מתנהלים דיוניים פוריים ועניינים למרטת האנונימיות

  • תרצה הכטר  On 30 בינואר 2012 at 11:57 am

    כשהבלוג וולווט אנדרגראונד הוקם ביום האחרון של שנת 2005, היה בלתי אפשרי לדעת מי עומד מאחורי הניקים האנונימיים. במחקר שלי ציינתי את הפוסט שנכתב לאחר שלושה חודשי קיומו של הבלוג, שבו מנסה דבורית לנחש מי היא מי ומי הוא מי.
    גם המשתתפים ניסו לנחש מי היה וולווט.
    כלומר, בשלב הראשוני של הבלוג הרוב היו אנונימיים ממש.
    אולי היום ידוע מי עומד/ת מאחורי ניק אנונימי, אבל באותה התקופה זה היה לגמרי חסוי.
    זה רלבנטי לנושא המשמעת בבלוג וגם מחזק את המסקנות העולות מהמחקר.
    כולם היו מעוניינים, היה מכנה משותף והייתה תפיסה שלכולם יש מטרה משותפת ואמון בבלוגרית האנונימית. זהו רכיב משמעותי ותנאי חשוב בהתנהלות הבלוג, במיוחד באותה תקופה.

    • המקור הראשון  On 30 בינואר 2012 at 1:17 pm

      וולווט איננה אנונימית עוד ("לחיותאתחייה") וגם המגיבים הקבועים מוכרים למרות האנונימיות. כמנהלת הבלוג היא קשוחה (ומעט גסה) במגיבים שחרגו מסמכותם אבל רכה מאד בקבועים שהם הם עמוד השדרה של הבלוג. ברכות ותודה לדבורית על עבודה מצוינת. יום נעים לכולם

      • תרצה הכטר  On 30 בינואר 2012 at 3:21 pm

        כן, ידוע לי שמאז סוף יוני 2006 היא נחשפה וכך עשו גם אחרים, באופן זה או אחר.
        התרשמתי גם אני מהקשיחות שלה כלפי מגיב שחרג מסמכותו. תודה לך על העדכון. המשך יום נעים לכולנו.

  • אורה  On 30 בינואר 2012 at 5:51 pm

    תרצה, התובנות שלך על קיום הקהילה הוירטואלית מעניינות מאוד. לדעתי אנו עדים לכך גם בחלק מהאתרים כאן ברשימות. דבורית שרגל ראויה לפרס: היא באמת משקיעה המון בתחום
    ואכן פרסמתי במגפון (ראשונה) ידיעה על זכייתה. נדמה לי שהעובדה שלא כולם פרסמו את דבר זכייתה והתקשו לפרגן מעידה על העיתונות – ועל ההיסטריה של העיתונות הלא מקוונת עקב התחרות שנפתחת כלפיה ממקורות בלתי צפויים כל כך.

  • המקור הראשון  On 31 בינואר 2012 at 4:50 pm

    בהמשך לצ'א שלנו אתמול על יתרונות וחסרונות לאנונימיות, גיליתי את הספר הזה, של ד"ר כרמל וייסמן על העברית האינטרנטית, הפותח בדיון מעניין על האנונימיות, מומלץ

    כתבתי הערה על כך בבלוג של "וולווט" והגיב מישהו: כמה נכון, היום בשעה 12:15

    ראוי שכמה מהמגיבים בבלוג יקשיבו 3 פעמים לדבריה ויבינו שמדברים גם עליהם.

    • תרצה הכטר  On 31 בינואר 2012 at 5:50 pm

      תודה רבה! אכן, מעניין מאוד שכולנו סובבים סביב נושא האנונימיות, כשהמטרות שונות לגמרי. כאן היא מאפיינת את ההתבטאויות ברשת עם "מסיכה" וללא "מסיכה".
      אגב, כרמל יודעת על קיומו של המחקר שלי… כבר חצי שנה לפחות ואולי אף יותר מכך, כשהצגתי את המחקר בכנס שנתי של האגודה הישראלית לתקשורת במכללת עמק יזרעאל (שנתיים לפני שהתפרסם, אבל אז כבר היה אישור קבלה מכתב העת).

  • המקור הראשון  On 31 בינואר 2012 at 6:28 pm

    אכן, כרמל עסקה בשפה (ולכן רוביק רוזנטל יושב שם) ואת עסקת בתוכן !! הא בהא תליא. מי שמחרף ומגדף ומנבל פיו בחסות האנונימיות לא יבריק באיכות התכנים שלו. לעומת זאת, יש אצל "וולווט" כמה מגיבים אנונימיים ברמות של פרופ' אמריטוס, "הוגי דעות" ממש שכותבים תיזה והרצאה לבלוג ואני מכבד אותם מאד, ואת "וולווט" כמובן.

  • תרצה הכטר  On 31 בינואר 2012 at 7:25 pm

    אכן, כן. משום מה לא זכור לי שבחצי השנה שבדקתי את התוכן של הבלוג לעומק היו אי אלו אמירות של שחצנו לשמה בתגובות. הייתכן שהיא מחקה אותן? לעומת זאת, התרשמתי מאוד מרמת הדיון, כדברך – היו שם התבטאויות יפות ואיכותיות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: