נא לגעת. חוויה מעשירה ומרגשת

אמש ביקרתי לראשונה במרכז "נא לגעת" וצפיתי בהצגה "לא על הלחם לבדו". מרגע שהחלה, אחזה בי התרגשות בלתי נשלטת. דמעות זלגו על לחיי. השחקנים חרשים ועיוורים וההצגה מיועדת לנו. קהל המסוגל לראות ולשמוע. ספגתי לתוכי את האופטימיות שהשחקנים שידרו אמש לקהל.

הקישור לכתבה של ערוץ 2 נועד כדי להמחיש, ולו במעט, את מה שמתרחש במרכז "נא לגעת", אבל אין כמו ביקור אישי במקום. מגוון האפשרויות הזמינות לקהל המבקרים במרכז "נא לגעת" שדרכן ניתן ללמוד לתקשר עם אלו החיים בעולם של דממה וחושך, הן חוויה בפני עצמה שכדאי מאוד להתנסות בה. פרט להצגה המעבירה לקהל באופן ישיר את התחושה של אלו החיים בעולם של דממה וחושך ישנן במרכז מסעדות – האחת נקראת קאפיש והשנייה – בלקאאוט, שכשמה כן היא. הביקור במסעדות היא דרך מצויינת וגאונית שנועדה אך ורק כדי לשבור את המחיצות בין קהל "רגיל" לבין החרשים-עיוורים. שכן, הם חיים בינינו, לומדים לתקשר איתנו ב"שפתנו", אבל לנו בדרך כלל אין מושג איך לתקשר איתם.

ומכאן התחושה שמלווה אותי מאז הביקור במרכז "נא לגעת": כן, "לגעת". "להרגיש" דרך המגע. זה חייב להיות ערך. התרבות המערבית שמה דגש רב מדי על כללים של "מרחק פיזי" בין בני אדם. במקרה שלהם, הנכות מכתיבה שכל לחיצת יד ונגיעה קלה בכתף הם תקשורת. וזו תקשורת המפיגה אצלם את הבדידות, משרה חמימות, קירבה ויחס אנושי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: