בוב דילן לא לבד

קרדיט: ויקיפדיה

כמה הערות על "גניבה", "השאלה" ו'או "השראה" ספרותית, לרגל יום הולדתו ה-80 של בוב דילן. גם בוב דילן שהגיע לגיל "גבורות" (24.5.2021) וזכה בפרס נובל לספרות (13.10.2016), נהג במשך שנים רבות ל"שאול" רעיונות מיוצרים אחרים. אלבומו "זמנים מודרניים" ראה אור בשנת 2006. נטען כי רבים מהשירים באלבומו זה – שזכה לרייטינג מכירות אדיר – מזכירים את שיריו של טימרוד. דילן לא מזכיר במילה אחת את טימרוד, ועל גבי עטיפת האלבום כתוב שכל השירים נכתבו בידי בוב דילן.

ההבחנה בין "גניבה", "השאלה" ו/או "השראה" ספרותית אינה ברורה אך מעניינת.

גשר סן לואיס ריי
גשר סן לואיס ריי. מקור: סימניה

למדתי דבר מה על חופש הביטוי והיצירה, דרך קריאת "גשר סן לואיס ריי", ספרו של תורנטון ויילדר, סופר שזכה בשלושה פרסי פוליצר במאה הקודמת, אחד מהם על יצירה זאת. 

ויילדר הוא סופר אמריקאי שהיה ידוע כאומן מילים ורעיונות וגם כמי שהשתמש בחומרים "ששאל" מיצירותיהם של אחרים. האם הוא "העתיק", "גנב", "שאל" או "קיבל השראה" ספרותית?

לאחרונה הועמדו לדין סופרים בשל שימוש בחומרים של יוצרים אחרים, אך ללא ידיעתם של אלו. ביניהם, הסופרות נעמי רגן וג'יי קיי רולינג, מחברת סדרת הספרים על הארי פוטר.

הארי פוטר ואבן החכמים

ההבחנה בין "גניבה" לבין "השאלה" או "השראה" ספרותית אינה ברורה אך מעניינת.

בוב דילן – נתחיל בזמר בוב דילן. הנרי טימרוד היה "משורר החצר" של מדינות הקונפדרציה בתקופת מלחמת האזרחים בארה"ב. בשנת 2006 יצא לאור אלבומו של בוב דילן, "זמנים מודרניים". נטען כי רבים מהשירים באלבומו – שזכה לרייטינג מכירות אדיר – מזכירים את שיריו של טימרוד. דילן לא מזכיר במילה אחת את טימרוד, ועל גבי עטיפת האלבום כתוב שכל השירים נכתבו בידי בוב דילן.

במשך שנים רבות ידעו על נטייתו של דילן ל"שאול" מאחרים. רבים סבורים שזהו סימן לגאוניותו. בדומה ליוצרים כמו למשל, ת.ס. אליוט וג'יימס גו'יס שאזכרו יצירות של קודמיהם, גם על דילן נאמר: "המטרה של גניבה ספרותית היא שהמקור לא יתגלה, בעוד שבאילוזיה ("השראה", תה), המטרה היא לחשוף אותו." פרופסור לספרות ושירה, המלמד את שיריו של טימרוד באוניברסיטה אמריקאית, הגדיל לעשות כאשר העיר לאחרונה: "אני מתכוון ללמד את השירים של דילן השאובים מטימרוד, מכיוון שהתלמידים שלי, מכירים יותר את דילן מאשר את שיריו של טימרוד".

ג'יי קיי רולינגב- 2010 הוגשה תביעה לבית משפט בבריטניה נגד רולינג על "גניבה ספרותית", לאחר שבשנת 2004 היא הואשמה בגניבה ספרותית מתוך ספר ילדים שנכתב על ידי אדריאן ג'ייקובס המנוח. נטען שרולינג העתיקה קטעים נרחבים מספרו, כשכתבה את הספר הרביעי בסדרת ספרי הארי פוטר. שופטת בית משפט מחוזי בניו יורק ביטלה את התביעה אשר הוגשה על ידי מנהלי עזבונו של ג'ייקובס בטענה כי הספרים שונים – "ההבדלים בין הקונספט והאווירה של שני הספרים כל כך ברורים שכל השוואה אינה רצינית".

ואל אישך תשוקתך

נעמי רגן – "ריב ספרותי ארוך וקשה" – כך מתואר העימות שנמשך ארבע שנים בין הסופרת נעמי רגן לבין שרה שפירו לפיו, רגן "גנבה" קטעים מתוך ספרה של שפירו כשכתבה את ואל אישך תשוקתך. רגן הודתה כי קראה את סיפרה של שפירו וחשבה כי הוא "ספר מעניין" ו"ראוי". השופט קיבל בדצמבר 2011 את טענתה של שפירו וקבע כי "מעשיה של רגן הן בבחינת גזל ביודעין, של פרי מאמץ של שנים…" רגן הביעה תדהמה והוסיפה: "זהו יום עצוב לחברה הישראלית, ולסופרים בישראל בפרט. הם ייאלצו להתמודד עם שפע של תביעות קנטרניות מצד אנשים המעוניינים בדיכוי חופש הביטוי והיצירה בישראל".

תורנטון ויילדר – ספרו של ויילדר, "גשר סן לואיס ריי" – בתרגומו המשובח לעברית של גדעון טורי, ראה אור בהוצאת כנרת, זמורה ביתן ב-1988 ושוב ב-2011. מבקר ספרות אמריקאי פורה וידוע, גראנביל היקס, כתב על יצירתו של ויילדר בכלל ועל ספרו, גשר סן לואיס ריי, בפרט: "בספרו… השתמש ויילדר במחזה קצר מאת פרוספר מרימה.. ומאחר שמנהג זה של ויילדר לשאול חומר מסופרים אחרים מהותי מאוד בעולמו הספרותי, מן הדין שנבחן את המחזה הזה לגופו… ויילדר שאל מן המחזה כמה משמות הגיבורים… דמותה של המרקיזה דה מונטמאיור מעניינת אותנו גם מסיבה אחרת: היא מבוססת ביסוס ברור על המפורסמות שבכותבות המכתבים, מאדאם דה סאביניה, שחיה במאה ה-17 בצרפת. ויילדר שאל ממנה את המוניטין שלה, את סגנון המכתבים שלה ומשהו מחייה…"

עם זאת, גשר סן לואיס ריי קצר הצלחה, וויילדר עצמו הפך לדמות בולטת בספרות. הוא המשיך ל"העתיק/לשאול/לגנוב/לקבל השראה. גם בספרו הבא, האישה מאנדורס (1930), יש סימנים ברורים לנטייה שלו ל"שאול" מאחרים. ווילדר עצמו הודה ש"חלקו הראשון של הרומן מבוסס על 'אנדרייה', קומדיה מאת טרנס, שנשענת גם היא על שני מחזות אבודים מאת מנאדר".

את ויילדר איש לא תבע לדין. נהפוך הוא, הוא זכה בשלושה פרסי פוליצר. יצירותיו, הכוללות ספרים ומחזות, שימשו השראה למחזאים וסופרים. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, קיבל השראה מוויילדר וציטט בנאום שנשא בכנסיית סנט תומס (20.9.2001), מספרו, גשר סן לואיס ריי. היה זה טקס ממלכתי לזכרם של הנספים הבריטיים במתקפת הטרור על מגדלי "התאומים" (2001):

"עבור הנאום שלי בחרתי את המילים האחרונות בספר, גשר סן ריי, שנכתב על ידי ת'ורנטון ווילדר בשנת 1927. מדובר בטרגדיה שהתרחשה בפרו, כאשר גשר התמוטט מעל ערוץ וחמישה אנשים מתו." (תרגום, ת.ה.)

בחרתי מעט מאוד דוגמאות המראות כי ההבחנה בין "גניבה", "השאלה" ו/או "השראה" ספרותית אינה ברורה. אין חוקים והיד רושמת מה שבא לה. בוב דילן וגם ג' קיי רולינג טענו שכל מה שעשו נעשה בתום לב. יש מי שמצליח לשכנע את השופטים שקיבל  השראה, אף שלא ברור מה זאת "השראה". יש מי שמצליח לעבור מתחת לרדאר.

7 תגובות על ״בוב דילן לא לבד״

  1. תרצה, אם תראי שלוש תגובות, נא לא להבהל – זה לא נתן לי להעלות אותן, עוד נסיון אחד ודי!
    על מה קיבל ויילדר פרסי פוליצר, על גניבה מוצלחת?
    גניבה היא גניבה היא גניבה. מי שאינו מסוגל להוציא מתוכו יצירה מקורית – שלא יגנוב מאחרים!
    כתיבה היא המצאה, הוצאת הדברים שחוית מתוכך למשהו אחר מן המציאוּת. כמה חוכמה יש בלקיחת דברים שאחרים המציאו? הרי זו גניבה וככזו – ראויה להוקעה ולא לפרסים.
    אמנם אפשר לקרוא בשם "יצירה" גם לעיבוד של מאן דהוא ליצירות של אחרים, אך כל עוד אין מזכירים במפורש את שם היוצר המקורי – הרי שזו גניבה.
    התקליטים הראשונים של משינה ושל אביב גפן היו גניבות מובהקות מיצירות לועזיות. אין לי בעיה עם ההשראה שהללו הושראו, אך מה כל כך קשה לנקוב בשם המקור? לא מוסרי לעבור על הדיבר השמיני!

    1. מבקרי ספרות מודעים ככל הנראה לנטיות ולמנהגים של סופרים כגון ויילדר, "לשאול חומר מסופרים אחרים" דבר שהינו "מהותי מאוד בעולמם הספרותי". ידוע שסופרים נוטים אף לבסס "ביסוס ברור" דמויות מיצירותיהם על יצירות מפורסמות אחרות. כך עשה ויילדר.
      כעת נשאלת השאלה, האם המקור ממנו נלקחו רעיונות, דמויות וכן הלאה רואה זאת בעין טובה, דהיינו, מקבל זאת כמחמאה. שכן, ברור לו שאלמלא היה ביצירתו "דובדבן" שכזה, לא היה "זוכה" שישאבו ממנו השראה. וכאן יש להבדיל בין מקורות השראה שהלכו לעולמם, וכל שנותר הוא מנהל עזבון. ומאידך, יצירות של אמן בעודו בחיים. אני מוצאת את הנושא הזה כמאתגר. בעקבות הספר "גשר סן לואיס ריי" וה"גילוי" על נטיותיו של ויילדר ועל מעמדו הרם בתחום הספרות האמריקאית, מתעורר בלבי חשד שאין כאן תחום שחור או לבן. יש בהחלט גוונים, גישות, תגובות, התייחסויות, נסיבות וכן הלאה.
      נעמי רגן מייצגת מקרה שראוי היו לדון בו לאור הנקודות שהעליתי כאן, ולאו דווקא כפי שנדון, הפרת זכויות יוצרים.
      את מה שעשתה נעמי שמר ביצירתה, לא העליתי כאן….

      1. כפי שכתבתי – לא מפריע לי שיצירה משרה השראה על אחרים, כי כפי שכתבת – זו בהחלט מחמאה שמישהו מוצא לנכון להתבסס על מה שהרשים אותו. יחד עם זאת – לגנוב זה לא מוסרי. לגנוב, מבחינתי, זה שלוקחים דברים בלי להזכיר את המקור. אם ניקח לדוגמא את התחום האקדמי – הרי לא יעלה על הדעת שמאן דהוא יגיש עבודות שגנב מזולתו וכל ציטוט מחויב באזכור המקורות, לא ככה? במה שונה התחום הספרותי? האם מישהו מעלה על הדעת שאחר יעתיק את המונה ליזה ויתימר להציגה כיצירתו הוא? אז'ן באטיי, מרסל דושאן ואחרים, שעשו פרודיות על הציור הרי לא הציגו אותו כשלהם.
        התיק של נעמי רגן אכן כבד מנשוא. אני קוראת לזה בשם המפורש: גניבה

  2. כמובן. גניבה של קטעים היא גניבה ויש להוקיע זאת.
    אבל, טוב נעשה אם נעמיק לחקור את המקרים שעליהם כתבתי ודומיהם. אנחנו הרי לא מעוניינים שבשם "זכויות היוצרים" נאבד את "חופש הביטוי והיצירה". ראי מקרה נעמי שמר.

    1. א. אני תמיד בעד העמקת-חקר והשכלה רחבה ככל האפשר.
      ב. אני תוהה מה הקשר בין הוקעת הגניבה ופעילות למניעתה לבין חופש הביטוי והיצירה. מעצם מהות המושג הזה של חופש הביטוי והיצירה – אנחנו גוזרות את המובן מאליו שאין כאן קריאה לגנוב מאחרים, אלא ליצור דברים משלך.
      ג. מאחר ואין אנו חיות בבועה, הרי שאנו מקבלות השראה מכל מה שסובב אותנו. יחד עם זאת, אם כבר להתבסס על יצירות של אחרים – כל מה שצריך לעשות, זה לא "לשכוח" להזכירם. תארי לך שהייתי מעתיקה מלה במלה את הרשומות שלך וחותמת בשמי בלי להזכיר את שמך, שאת זו שיצרת אותה. האם אקבל על כך פרס עבור הכתיבה שלי, על הרעיונות שהעליתי?
      ד. אני ממש לא אוהבת את היצירות של נעמי שמר וכנראה זה לא בכדי, כי אני חשה שזה לא אמיתי. זיוף וגניבה לא עושים לי את זה.

      1. יש לי הרגשה שהמושג המעורפל כאן הוא "זכויות יוצרים". סטודנט שהעתיק מילה במילה והגיש לי עבודה חתומה בשמו על קטע מועתק וללא אזכור המקור – זו גניבה והפרת זכויות יוצרים. נקודה.
        כל השאר, פתוח לפרשנויות. יש מי שרוצה להגביל את חופש הביטוי ויש מי שרוצה לתת דרור לחשיבה יצירתית, הגם שהיא נוצרת כתוצאה מהשראה שבאה לאחר חשיפה ליצירותיו של שייקספיר, מתי כספי או רמברנדט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.