הלכה ומעשה

סוף להדרת נשים בבתי עלמין. עכשיו זה רשמי: נכון ל – 3.1.2012 נשים תוכלנה לשאת הספד בבית קברות, אם תרצינה בכך וחברה קדישא לא תוכל למנוע זאת בעדן. ההחלטה נשענת על פסק הלכה של הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר . חסל סדר ההתנגדות של חברה קדישא להספד של אשה, כמו במקרה הידוע של רבקה לוביץ' (טוענת רבנית) בהלוויה של אביה, פרופ' ישעיהו צ'רלס ליבמן ז"ל ב-2003, ומקרים דומים מאוחרים יותר.

בשבוע שעבר פרסמתי פוסט בעניין הדרת נשים בהקשר זה. הקביעה הרשמית, שעליה חתום השר לשירותי דת, יעקב מרגי (3.1.2012), נסמכת על חוות דעת הלכתית שנקבעה לפני מספר שנים על ידי הרב הראשי לישראל, יונה מצגר . אותה חוות דעת שימשה גם בעתירה לבג"ץ בעניין זה. בג"ץ קבע את שקבע (ב- 2007), דהיינו שיש לאפשר לנשים לשאת הספד ולהיות שותפות פעילות במסע ההלוויה של יקיריהן. אך בפועל, הדברים התנהלו מאז ועד היום אחרת. מרגע זה אין מניעה שנשים תשאנה הספד במהלך הלוויה, אף כי קיימים מנהגים שונים האוסרים זאת.

חשוב שהציבור יידע לעמוד על ההבחנה שבין הלכה מחייבת לבין מנהגים שאין לכפותם על הציבור

נפל דבר בישראל, בעוד שהציבור הוטעה לחשוב שההלכה היא כזו שאין אישה רשאית לשאת הספד ליקיריה בבית עלמין, מתברר שלא כן הדבר. כמו במקרים אחרים, שבהם קיימת הדרת נשים והפרדה בין נשים וגברים על פי מנהג, כשציבור טועה לחשוב שההלכה היא זאת שקובעת את ההפרדה או ההדרה, כעת מתברר כי גם בעניין הספדי נשים, מבחינה הלכתית טהורה אין הדבר אסור. להלכה ולמעשה. הנחייה ברוח זאת, מתברר, לא רק תחייב את כל חברות קדישא, אלא אף תהיה תנאי לקבלת רישיון למתן שירותי קבורה.

נקודה נוספת באותו הקשר היא הטיפול הלקוי בסוגייה זאת. שכן, השאלה בעניין היתר הלכתי לנשים לשאת הספד בבית עלמין הופנתה למשרדו של הרב שלמה עמאר (הרב הראשי הספרדי) לפני שלושה חודשים ושוב, לפני שבוע. במשרד לשירותי דת הוחלט לא להמתין יותר ובמקום זאת, לאמץ פסק הלכה של הרב הראשי יונה מצגר (הרב הראשי האשכנזי) משנת 2007. האם זה פתח למתח נוסף בין ספרדים לבין אשכנזים??? (מומלץ לקרא את הטוקבקים לכתבה המתפרסמת ב YNET שחלקים ממנה מצוטטים כאן).

מבחינתי האישית נסגר עוד מעגל

בזמנו, עסקתי במחקר על תופעת העלייה לקברי צדיקים, מבחינת הדינמיקה הבין אישית שנוצרת שם. תהיתי מדוע נשים מתפללות שם בנפרד מגברים. כבר אז נודע לי שלפי ההלכה אין מניעה להתפלל בצוותא אלא שמסורות מסוימות מתנגדות לכך. לאחרונה, נדונה סוגיית הדרת נשים בייתר שאת, גם בהקשר לנשיאת הספד בבית עלמין. נכחתי אישית במקרה שבו ניטלה הזכות מבת לשאת הספד על אביה. זה קרה בשנת 2003, בהלוויתו של  פרופ' ישעיהו צ'ארלס ליבמן, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה (2003). ליבמן ז"ל היה המנחה שלי לעבודת הדוקטורט בנושא "מיתוסים פוליטיים  – רציפות מול שינוי". כשנפטר ב-3 בספטמבר 2003, ביקשה ביתו רבקה לוביץ', טוענת רבנית, להספידו. אולם כשניגשה למיקרופון בבית הלוויות בפתח תקווה, מנע ממנה נציג החברה קדישא לדבר, בטענה ש"בפתח תקווה נשים אינן מספידות".

יש לציין שבעניין ליבמן, הרבנות נמנעה מלהתערב ולוביץ' עתרה יחד עם ליאת בר באמצעות עו"ד אביעד הכהן ועו"ד אסף בר לבג"ץ. היא ניצחה ב-2007.  בעתירה נטען שההסדר הקיים פוגע ב"כבוד האדם וחירותו", "חופש הביטוי" ו"חופש הדת". ומבקש לכפות נורמות דתיות מחמירות על כלל הציבור שאינו כפוף להן. אך למעשה, המשיכו חברות קדישא להתנהל כאילו לא קרה כלום. יש לציין שלוביץ לא אמרה נואש ושוב עוררה את הנושא במאי 2011, כשהיא קוראת להפסיק להפריד בין נשים וגברים בבתי עלמין.

ועדת השרים לקידום מעמד האישה פעלה כראוי

בעקבות ההחלטה הרשמית מים 3.1.2011  עלינו להודות לועדת השרים לקידום מעמד האישה. זאת משום שהחלטת בג"ץ בנדון ליבמן נותרה, כאמור, "במגירה" מבחינת חברה קדישא, והגענו למצבים מביכים ממש בעת האחרונה. המהלך וההחלטה מבורכים ומעידים על תפקוד החלטי ונחוש של הוועדה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שירלי  On 8 בינואר 2012 at 8:53 am

    מעודד לשמוע על המאבק המוצלח של רבקה לוביץ', אם כי מזעזע לחשוב שהיה צורך להיאבק על דבר כל כך בסיסי ומובן מאליו.
    אישית, אני חושבת שההפרדה בין נשים וגברים בלוויות בלתי נסבלת. נתקלתי בה בפתח-תקווה ובירושלים ונדהמתי. בשעות הקשות ביותר של האובדן הנחמה היעילה ביותר לפעמים היא לעמוד לצדו של זה שעדיין נשאר אתך, לעיתים הוא בן המין שלך ולעיתים בן המין השני. איזו התעמרות חסרת לב זו להפריד בין אנשים קרובים בשעה שכזו? לנצל את הכוח שיש לך מול אנשים המומים שהדבר האחרון שהם רוצים לעשות באותו רגע הוא להתעמת. אפילו אני, פמיניסטית בלתי מתפשרת בכל מצב אחר, מצאתי את עצמי מושפלת ונכנעת רק כדי לא לעורר שמץ מהומה בלוויה של אשה אהובה.

  • Keren Fite  On 8 בינואר 2012 at 9:00 am

    אני שמחה לשמוע. עכשיו רק צריך לוודא שזה אכן מיושם בהלוויות בפועל. כפי שבודאי ידוע יש פסק בג"צ שאוסר על הפרדת נשים וגברים באוטובוסים. זה לא משנה את העובדה שהיא ממשיכה להתקיים.
    ואם יורשה לי ללכת צעד אחד קדימה: עכשיו הגיע הזמן לאמירה ברורה בנוגע לקדיש יתומה. כלומר, לאפשר לנשים לומר קדיש על הוריהן (מסתבר שגם זה אסור על פי מנהג הדרת הנשים…)

  • שרון הר פז  On 8 בינואר 2012 at 9:43 am

    ישנם בעלי תפקידים דתיים שפויים או שכנראה שבחולון המנהגים הגיוניים יותר או אולי זה משום שאני חילוניה? כשאמי נפטרה ב-ט' באדר התשס"ט, אני זו שזיהיתי אותה בבית העלמין, שהובילה את מסע ההלויה, שאמרה קדיש יתומה על קברה וניהלה את הטקס, כבתה היחידה. החזן שנלוה אלינו לא צייץ ולא אמר דבר, אלא עמד בשקט בצד עד שהגיע תורו למלא את חלקו. אולי משום שהוא ראה לפניו את כבוד המתה ולא את המנהגים השגויים של כמה מהדרין? הוא אפילו לא הציע שבכורי ימלא את מקומי, כגבר במשפחתנו.
    http://sharonharpaz.wordpress.com/2009/05/29/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%9E%D7%90/

  • תרצה הכטר  On 8 בינואר 2012 at 10:37 am

    תודה לכן על התגובות. עד עתה היה המצב מעומעם מאין כמותו.

    כמו כן, נכון הדבר שבאזורים שונים בארץ התירו עד היום לבת משפחה לומר קדיש יתומה (או הספד על בן משפחה שאין לו שאירים – כפי שחוויתי זאת אישית בבית העלמין החדש בבאר שבע כשדודי נפטר).
    מהיום והלאה כל חברה קדישא תקבל רישיון לשירותי קבורה *רק בתנאי שהיא מכבדת ומקיימת את פסק ההלכה האמור לעיל* (!) ומאפשרת לנשים לשאת הספד ולהוביל הלוויה של קרובי משפחה, במידה וזה רצונן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: