"ציוצים" – פוליטיקה אלטרנטיבית מנצחת

המדייה החדשה, ובראשה הטוויטר הגדירה מרחב ציבורי חדש תוך תקופה קצרה מאוד, שינתה את כללי המשחק בזירה הפוליטית ויצרה "פוליטיקה אלטרנטיבית"

בעבר הלא רחוק מה שהפך אירוע לאייטם חדשותי ומה שקבע אילו דעות יתפרסמו ואלו לא, היה בעיקר תהליך ה"סינון" שנעשה על ידי "שומרי סף" – למשל, גורמים במערכת הפוליטית, מערכת העיתון, הטלוויזיה או הרדיו, במקרה הטוב, אינטרסנטים של בעלי ההון, במקרה הגרוע והשכיח יותר. הגיע עידן הבלוגים ושינה במקצת את כללי הפצת הידיעות והדעות. אבל מאז כניסת הטוויטר לשימוש ציבורי,  מציפים מרבית בני הנוער וצעירים בגילאי העשרים פלוס את המרחב הציבורי בציוצי טוויטר כאילו והיה חלק מה"אני" שלהם. 

כך, בזמן שישנו, נולדה, גדלה והתפתחה פוליטיקה אלטרנטיבית, "פוליטיקה בהינף הטוויטר". במאמר מוסגר, מלחששים שהנסיך הסעודי, ואליד בן-טלאל, יחד עם חברת ההשקעות שלו משקיעים 300 מיליון דולר בטוויטר, כי הוא מזהה בטוויטר הזדמנות ראויה, מבטיחה ובעלת השפעה עולמית (הארץ, 18.12.2011).

כאשר מעצמה דמוקרטית מערבית, בסדר גודל כמו ארה"ב, עוסקת בקמפיין בחירות לנשיאות תשומת לב הציבור מתמקדת קודם כל בסוגיות שעל סדר היום, בעזרתם האדיבה של הטלוויזיה, העיתונות והרדיו. אך הודות לבלוג וכעת גם הודות לטוויטר, המוני בני אדם שולחים יום-יום את דעותיהם על הנושאים הבוערים. בעוד פחות משנה נדע מה היה מקומו של הטוויטר בחיזוי תוצאות הקמפיין לנשיאות ארה"ב. אבל כבר עכשיו מושכת שאלה זו תשומת לב של חוקרים מהשורה הראשונה, כמו אלו שעובדים על מחקרי דעת קהל במכון PEW האמריקני.

לא מזמן, סקרנות טבעית הייתה המניע להפצה וקבלת קבצים ויראליים באמצעות דוא"לים. זו הייתה אחת ההצלחות שזכתה בכינוי "הפצה ויראלית". הסתובבו במיילים קריקטורות, כתבות, יוטיובים ומה לא. רצית – קראת, רצית – העברת הלאה ללא הגבלה. הטוויטר מעמיד לרשות המשתמש (שרובו ככולו הם בני נוער וצעירים) כלי המופעל ביתר קלות וביתר יעילות. שכן, למי יש כוח לעקוב ללא הרף מדי יום אחרי מלל עצום שיוצרים בלוגרים? גם רשתות חברתיות על עשרות, מאות, אלפי ומיליוני חברים מעבירות מידע. את מעמד הבכורה בהפצת דעות פוליטיות ואחרות תופס כיום הטוויטר. אין כמו ציוץ בטוויטר משום שתוכנה זאת קובעת שעלינו להעביר את עיקר המסר ובקיצור מירבי.

פתיחת חשבון טוויטר מכניסה את הפרט למרחב חופשי עם מיגבלה אחת: ציוץ מוגבל ל- 140 תווים בלבד. בישראל יש פחות משתמשי טוויטר בהשוואה לארה"ב (זאת למדנו בעקבות הסרט התיעודי "שיגעון הטוויטר"). אי אפשר לדעת איך זה יתפתח אצלנו בהמשך. אבל צעירים אמריקנים מכורים לטכנולוגיה זאת ושולטים בשימושיה. המשתמשים, בני 29-18, כוללים גברים יותר מנשים ואוכלוסייה לא-לבנה יותר מאוכלוסייה לבנה.

הטטויטר – הכלי החדש למדידת דעת קהל

מחקר חדש, של מכון בלתי-תלוי בארה"ב (PEW) – שהינו חלק מפרויקט ענק שימשיך עד תום תקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב – לוקח בחשבון שכדי לדעת מה חושב הציבור על המתמודדים לנשיאות, בעקבות תעמולת הבחירות בכל אמצעי התקשורת הממוסדים, יש להשוות את הלך הרוחות במדייה החברתיים, כמו בלוגים וציוצי טוויטר, עם דעות המופצות בתקשורת הממוסדת.

המחקר בדק במשך חצי שנה (מאי-נובמבר 2011) בלוגים פוליטיים, מדייה ממוסדים ו-20 מיליון ציוצי טוויטר שעסקו במתמודדים הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב ובנשיא אובאמה. הממצא שהפתיע את החוקרים הראה שמתנהל בטוויטר שיח חברי מאוד דעתני, שלילי יותר ותנודתי יותר מהשיח במדייה הממוסדים, לרבות בלוגים. אחת ההפתעות שעלתה בינתיים מהמחקר מראה שבזמן שעיתוני ה'מיינסטרים' שיבחו את המתמודד הרפובליקני, פרי, יותר מאשר את רומני, פול, גינגריך וגם אובאמה, זכה המתמודד הרפובליקני רון פול (Ron Paul) לנפח של ציוצים בעלי טון מאוד אוהד וחיובי ומדובר ביחס של 9 ל-1.

בינתיים, מקומם של סקרי דעת קהל עדיין שריר וקיים לצורך ניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, לאור נפח הציוצים וגם לאור העמדות החד-משמעיות שבהם, קשה יהיה להתעלם מאמצעי זה לאורך זמן אם המטרה היא לדייק בניבוי עמדות ודעת קהל.

כבר עכשיו ידוע שבמחצית השנה שבה נערך המחקר, הופצו מיליוני ציוצים על המתמודדים וידם של המצייצים עדיין נטויה. קשה יהיה להתעלם מכמות הציוצים ותוכנם כשמדובר בנשיא מכהן המקבל למעלה מ-15 מיליון ציוצים (מעט מאוד מהם חיוביים) ובמתמודד הרפובליקני קיין עם כשני מיליון ציוצים, או כשמדובר במתמודד רפובליקני נוסף, רון פול, שנפח הציוצים במקרה שלו עומד על מיליון, במהלך תקופת מחקר של חצי שנה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון פול  On 22 בדצמבר 2011 at 8:16 pm

    רון פול – גדול

  • שרון הר פז  On 23 בדצמבר 2011 at 11:22 am

    2 דברים בפי:
    א. השאלה היא עד כמה משפיעים הציוצים הללו, כלומר: עד כמה מתורגמים הציוצים לפתקים האמיתיים ששמים המצביעים בקלפי.
    ב. הבעיה עם הציוצים הללו היא שהשפה שלנו הולכת ונעשית דלה ועילגת משעה לשעה. הגבלת מספר התוים מאלצת את המצייצים להצטמצם בהבעתם. אני חוששת שנחזור לנהום זה אל זה כבימים קדומים.

    • תרצה  On 23 בדצמבר 2011 at 3:20 pm

      גם סקרי דעת קהל לא יודעים לנבא תוצאות של בחירות כלליות.
      אני מאמינה שתוספת המידע הנובעת מהבלוגים ועוד יותר, מהטוויטר, תורמת לניבוי.
      ולגבי השפה, על זה אין ויכוח. הציוצים והסמסים מושכים לכיוון של תמצות, קרי, עלגות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: