סחטנות של בלוגרים, רחמנא ליצלן

הבלוג המצליח של אריאנה הפינגטון – "הפינגטון פוסט" פליטת הפה של יורם זק מ"האח הגדול" השמועה על גסיסת מנכ"ל חברת אפל סחטנות של בלוגרים – "קצת צניעות לא תזיק להם" וגם על פרסום ויחצנות בבלוגוספירה

                                                  ****************

ידעתם שבלוגרים הם עם של סחטנים, שאין להם קוד אתי, שהם קולקטיב של מניאקים רודפי בצע? באמת לא הייתם מודעים לזה? למדם משהו. חטאי הבלוגוספירה מוצגים לראווה בכתבה שפורסמה היום בדה-מרקר. הכתבה  מבליטה זאת, החל מהכותרת וכלה בתכנים שבה ואילו את מה שצריך להבליט היא מצניעה. לא ברור מדוע; אז מה אם פרסום בבלוגים בארה"ב דורג במקום השני כזירה שזוכה להצלחה….

כתבותיה של העיתונאית המסוימת שפרסמה כתבה זאת ערכיות בעיני. הן מביאות לזירה התקשורתית חומרים ובהם מידע חשוב ועדכני. יש לעיתונאית זו עין בוחנת. ייאמר לזכותה שהיא כותבת מהר ישר ולעניין על כל חידוש טכנולוגי ועל חדשות מעולם הטכנולוגיה. כתיבתה רהוטה ומה שעובר תחת ידיה ויוצא ממכבש הדפוס או מופץ דרך הפורטל הדיגיטלי אין כל סיכוי שבעולם שנעבור דרכו בלי לעיין בו.

במפתיע, מגיחה מתחת ידיה, היום, גם כתבה "צהובה" ממש (!) ואני תוהה מדוע. מאין בא לה הדימוי שעולה מתוך הכתבה שלה על ספירת הבלוגים. רק משום שמדובר ברשימה שהפיצה שמנכ"ל אפל גוסס, או בשמועה על הצבעה מזויפת בהקשר ל"אח הגדול"? (ופליטת הפה של יורם זק).  

עד היום זכו בלוגרים למחמאות על פרסום ידיעות שאיש לא היה מוכן לערוב לאמיתותן והסתבר שבלעדי הפרסום בבלוג, לא הייתה חשיפה הולמת לעיוותים המשוועים לכך (כמו החשיפה על האינטימיות בין ביל קלינטון ומוניקה לווינסקי בבלוג DRUDGE REPORT). איך השתנו דברים מאז ההערכה שניתנה לבלוגוספירה ומדוע?

רבים מבין הבלוגרים בעולם (בעיקר בספירה האנגלו סכסית) מצליחים להתפרנס על ידי כתיבת רשימות.

אריאנה הפינגטון היא אחת מבין אלו שהצליחו. כולנו יודעים שאין תמימות דעים לגבי איכות הכתיבה בבלוג העיתונאי שלה. רבים עוד זוכרים איך שמה נקשר עם שמו של נחום ברנע ב-2009. אך למרות הכל הבלוג המוכר בשם "הפינגטון פוסט" מעודכן ומצוטט מאוד. אולי מישהו מתרגש יתר על המידה מכך שאריאנה הפינגטון הצליחה למכור את הבלוג שהקימה ל- AOL תמורת 315 מיליון דולר? אגב, במסגרת העיסקה המדוברת ביותר כיום, היא מונתה לעורכת הראשית של כל מותגי התוכן של AOL.

אך הכתבה המסוימת עליה אני קוצפת מורידה מערכה של הבלוג וספירה. עולה ממנה גזר דין חמור לגבי בלוגרים.  

ניקח לדוגמה את המשפט הבא, שהופיע בכתבה: "סוגיית האתיקה – או היעדר האתיקה – אצל בלוגרים עלתה השבוע שוב" או "הרבה פעמים אני נכנעת לסחטנות רק כדי לא להעמיד את המקרה למבחן", אומרת דוברת של אחת מחברות התקשורת הגדולות בישראל (!) ויש מי שמאשר את הדברים אך מסייג ואומר: "יש לא מעט בלוגרים שמתנהגים בצורה מבישה. יש לכמה מהם תחושת חשיבות עצמית לא פרופורציונלית למשקל האמיתי שלהם. קצת צניעות לא תזיק להם."

אסיים בכך שהייתי מעדיפה במקום הכותרת (כן, אני יודעת שלא העיתונאית קובעת מה תהיה הכותרת ובכל זאת, אינני מטילה ספק שהכתבה שירתה כאן מישהו מעולם העיתונאות) "פוסט טראומה", כותרת אחרת שהוצנעה במסגרת ובאותיות קטנות: "ככל שאני יודעת, הבלוגרים הוותיקים, אלה שיש להם בלוגים גדולים ויציבים עם אלפי ועשרות אלפי קוראים, לרוב לא מתנהגים ככה. זה קורה בעיקר אצל בלוגרים בעלי בלוגים קטנים".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רחלי  On 21 בפברואר 2011 at 5:22 pm

    מי שבוחר את ריקי כהן כנציגת הבלוגרים יקבל את הסחורה של ריקי כהן: התנשאות, תיעוב, ובעיקר דיבורים ללא תשתית עובדתית כלשהי. אישה מרירה שפיה מפיק מרגליות מרירות. איזה אייטם מכוער.

    • תרצה  On 21 בפברואר 2011 at 5:39 pm

      ומי מכיר את מאיה מרום? היא מתראיינת לכתבה ולדבריה סביר להניח שיש חברות שמציעות כסף כדי להכפיש את המתחרים. היא מציינת בביטחון (בכתבה) שיש בלוגרים שמוכנים לקחת את הכסף.
      מישהו חייב לקחת את הסוגייה בידיים ולהחזיר מלחמה שערה, לא?

  • נעמה  On 21 בפברואר 2011 at 6:22 pm

    אפשר לקבל קישור לכתבה?

  • chellig חלי גולדנברג  On 21 בפברואר 2011 at 6:49 pm

    גם אני מבקשת קישור לכתבה בבקשה

    • תרצה  On 21 בפברואר 2011 at 7:06 pm

      הכותרת "פוסט טראומה" לא מופיעה בלינק הדיגיטלי וכן מופיעה במאמר המודפס.

  • עידן לנדו  On 21 בפברואר 2011 at 8:38 pm

    אח, אשרי וטוב לי, שמן הדאגות האלה אני פטור. אני לא יכול לדמיין תרחיש שבו אני מסתבך עם ערוץ 2 או 10. אני והם פועלים ביקומים נפרדים.

    את דעתי על בלוגרים שמשתפים פעולה עם גורמים מסחריים באופן גלוי ואחר כך מתפלאים לקבל תביעות משפטיות – אשמור לעצמי. כך או כך, חשוב להבחין שאין כאן שום עניין של "אמינות" של בלוגרים, למרות הרטוריקה של בעלי ההון. כל מה שמעניין אותם זה רווחים. אם בלוגר פירסם משהו שפגע להם בשער המנייה – הם ייכנסו בו חזק. מצד שני, אם הוא יפרסם דבר שקר שדווקא מעלה להם את המכירות – ספק גדול אם מישהו יתלונן על "חוסר האמינות" שלו.

    בעניין פרסומות גוגל: לא מזמן הזדעזעתי לגלות פרסומת כזאת בבלוג שלי, מבלי שאי פעם נתתי אישור. היא קפצה אחרי שהגעתי לפוסט שלי דרך חיפוש בגוגל. האם ידוע לכם שגוגל שותלת ככה פרסומות בבלוג שלכם מאחורי גבכם?

    • נעמה  On 21 בפברואר 2011 at 8:40 pm

      עידן: זה לא גוגל, זה וורדפרס. קום. מי שמגיע לבלוג שלך דרך גוגל רואה פרסומות, למיטב ידיעתי.

  • אביתר  On 21 בפברואר 2011 at 9:00 pm

    מה, לדעתך, ההבדל בין האתיקה הנמוכה לכאורה בבלוגוספירה לבין זו של העיתונות הממסדת (MSM) בישראל, למשל?

    כתוצאה מחיפוי של בית-המשפט העליון ושל מערכת המשפט על העיתונות שמכט שאין בארץ תביעות דיבה – למרות שראוי שיהיו עשרות כאלו כל יום. כלומר, גם החסם הזה אינו קיים, וכל ממזר בתקשורת מלך, ומי יודע מה מניעיו.

  • אביתר  On 21 בפברואר 2011 at 9:06 pm

    כמעט כל ארגון/חברה גדולים ורציניים בעולם מחזיקים כבר יחידה למדיה חברתית ולתקשורת חדשה. תפקידן ליזום ולהגיב. כלומר, לו היינו רציניים, היו צריכים להיות ביחידה כזו מאות עובדים 7/24.

    ובכל אופן, כיצד מבצעת את מטלותיה?! כנראה, באמצעות פרילאנסרים ובלוגרים, שמקבלים תשלום עבור פעילותם.

    לכן, איני מבין את התמיהה בנושא.

    יש לי בלוג, אך גם כעיתונאי בעיתון לא הסכמתי למכור את עטי.

  • אסתי  On 21 בפברואר 2011 at 9:37 pm

    מעניין שהכתבה הזו עולה דווקא בשבוע שבו התכוונתי לכתוב פוסט על כך שיותר ויותר מסתמן שהעיתונות האמיתית והתחקירים הרציניים היחידים נעשים בבלוגוספירה.
    לא בכולה, אפילו לא ברובה אבל בכמה בלוגים עקביים שמספקים גם תחקירים וגם מעקבים שוטפים אחרי נושאים שבלעדיהם לציבור לא היתה אפשרות לדעת עליהם.

  • itamarzo71  On 21 בפברואר 2011 at 10:02 pm

    מה שעולה מהכתבה לא מפתיע. יש בלוגרים, לא מעטים, שאינם יודעים לפרגן לבלוגרים אחרים וסבורים כי הם טובים מהם בגלל הוותק או הקשרים שלהם. האם בלוג, כמו כל אמצעי תקשורת אחר, נמדד רק על פי מספר הקוראים שלו? והרי כבר התגלה בעבר, בכתבות שונות, שעל בלוגים מסוימים כתוב שהם פופולריים, אף על פי שהם בעיקר ידועים לאנשי הברנז'ה ותו לו

  • תרצה  On 21 בפברואר 2011 at 11:32 pm

    לפי התגובות כאן, ברור שאי אפשר להישאר אדיש לכתבה זו.
    עידן מגדיר את הבלוגוספירה כ"אמינה" או "לא אמינה" במרכאות כפולות, הכל לפי השורה התחתונה של בעלי ההון.
    האם הכוונה כאן היא להראות שלא שווה להתיחס לכתבה ברצינות. מי שמעורר דיון על אמינות הבלוגוספירה אינו מבין גדול בענייני אמינות אלא רק בענייני השורה התחתונה של רווחי ההון שלו. אם כך, אין לנו מה להתרגש בכלל מהכתבה.
    אביתר רומז איכשהו על אתיקה נמוכה בבלוגוספירה, המשתפת פעולה עם גורמים מסחריים.
    אסתי יוצאת נבוכה מכל העניין. היא חושבת כמוני שיש בבלוגוספירה אלמנט חזק של שליחות ציבורית.
    איתמר מתמקד בחוסר הפרגון של בלוגרים בינם לבין עצמם. בהחלט ייתכן שקיים חוסר פרגון – "קנאת סופרים" בעברית צחה.

  • ora21  On 22 בפברואר 2011 at 12:10 pm

    הבעייה העיקרית שאני מאתרת בכתבה הזו היא היגשה הפטרנליסטית-היסטרית של העיתונות הכתובה מהבלוגיאדה. לדעתי, הכתבה משקפת בהחלט את החשש של דה-מרקר שבא לביטוי בניסיון להמעיט בערך הבלוגים. למה זה קורה? אולי בגלל שבעיתונות הכתובה, שמפטרת אנשים טובים (בימים אלה ב'ידיעות') כדי לתת משכורות נמוכות לאנשים עילגים, פוחדים שהבלוגוספירה תבלע אותם? ואגב, בארץ לפחות, לא מצאתי בלוגרים רבים שחיים מהבלוג- שהוא, ברוב המקרים, וולונטרי לגמרי- לגמרי וראו מה שקרה לרון מיברג, ובימים אלה, וולווט מודיעה שהיא מפסיקה לכתוב ב'אייס' ומנסה בכל זאת להתפרנס מהבלוג.

    • תרצה  On 22 בפברואר 2011 at 1:06 pm

      אחת התגובות כאן אומרת שאחת הסיבות לדיון בדהמרקר באיכות הבלוגוספירה בכללותה קשורה חזק מאוד לשיקולים כלכליים וצרות עין של מישהו מהמגזר העסקי… מה שמאוד מתקבל על הדעת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: