עליית מדרגה ביריבות בין ישראל היום וידיעות

המאמר של שלי יחימוביץ' שפורסם בעיתון ישראל היום, המשיב מלחמה שערה לפרסומיו, למעשיו, לדבריו ולאופן התנהלותו של העיתונאי נחום ברנע מידיעות אחרונות, הוא אות נוסף ליריבות קשה ולמתח השורר בין שני העיתונים.

הזדמנות נדירה נפלה לידיו של העיתון "ישראל היום" בדמותה של רשימה שפרסמה יחימוביץ' בבלוג שלה ב- 8.1.2011, תחת הכותרת: "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע".

איך שלא יהיה זהו אות נוסף ליריבות קשה ולמתח השורר בין "ישראל היום" לבין "ידיעות אחרונות". זו דרכה של עיתונות צהובה מאז ימיהם של ג'וזף פוליצר ושל וויליאם רנדולף הרסט. דהיינו, לצחצח חרבות ולגייס כל אמצעי לשם כך. היום גוייסה פרשת קצב, והמסכת הכאובה שבין קצב האנס לבין קרבנותיו, למאבק בין שני גופי תקשורת "כבדים" בישראל. האמצעי – רשימה שכתבה שלי יחימוביץ' בבלוג שלה, המשיבה מלחמה שערה לפרסומיו, מעשיו, דבריו ואופן התנהלותו של נחום ברנע בהקשר לסוגיית ההטרדה המינית. רשימתה של יחמוביץ' נבעה מצורך ייצוגי פמיניסטי אך בעיקר מצורך אישי להשיב מלחמה שערה לעיתונאי עטור פרסים, בשל התבטאויותיו בנושא הפרטי שלה ובנושא הרשעתו של קצב באונס.

פרסום הרשימה ב"ישראל היום" היום (10.1.2011), יומיים לאחר פרסומה בבלוג, הוא מעשה שקוף מאין כמוהו. הוא אינו נובע מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. הווה אומר, כל הממצאים מצביעים על כך שהוא מונע על ידי מניעים של תחרות מסחרית בראש ובראשונה. קשה להאמין שיחימוביץ' כתבה את רשימתה על מנת שתתפרסם בעיתון "ישראל היום" או לאור בקשת העיתון, אלא עקב התבטאויות אנטי פמיניסטיות מובהקות של נחום ברנע. לאחר פרסום הרשימה בבלוג, הואיל כנראה עורך העיתון "ישראל היום" לפנות אליה בבקשה מיוחדת שתסכים שרשימתה זו תופץ במדור הדעות של עיתונו, והיא אכן פורסמה היום. ובאופן יוצא דופן, מופיעה רשימתה בעמוד הדעות כשהיא תופסת מקום של כשלושה מאמרי דעה רגילים.

זו דרך מאוד סמויה להכפיש את היריב ויעילה מאין כמוה. לוקחים נושא "חם" עד "רותח", שאין מי שלא יעיף מבט עליו ועל התמונה של יחימוביץ' עושה ג'וגינג על חוף הים, בלבוש ספורטיבי החושף זוג רגליים, וכל זאת בהקשר של מסכת מכוערת ביותר שלגביה מסרבים מספר צדקנים להכיר בהרשעתו של קצב וטוענים שאין די ראיות ולכן אין בסיס מוצק להרשעתו.

אני לא קונה את השיטה הזו של "ישראל היום". בנוסף לכך, אני רואה בשיטה זו פוטנציאל לגרימת עוול עתידי לכל אותן נשים, נערות וילדות שחוו מעשי אונס והעזו או לא העזו להגיש תביעה. העוול הפוטנציאלי הוא בראש ובראשונה האיום שהעיתונות הנפוצה בישראל תהפוך את הקרבן לאשמה העיקרית. האיום שלמרות החוק למניעת הטרדה מינית הצדק לא ייעשה ולא ייראה אלא יסוכל עקב התבטאויות בתקשורת, כמו זו של נחום ברנע. על כך בוודאי לא חושבים עורכי העיתונים. גם בעליו של העיתון "ניו יורק ג'ורנל", וויליאם רנדולף הרסט, לא חשב כך כאשר ניסה למוטט את עיתונו של המתחרה החזק ביותר שלו, פוליצר ועיתונו "ניו יורק וורלד", והלך לייצר תמונות וסיפורים מעוותים שלבסוף הובילו למלחמת ספרד-ארה"ב בתחילת המאה ה-20. כל הדרכים כשרות, בראבו!

"להזדקף כמו בובת נחום תקום"

ציטוטים מתוך הבלוג של יחימוביץ', שפורסם בישראל היום בנוסח המקורי שלו –  בלשונה השלוחה של שלי יחמוביץ' שידועה כפמיניסטית לוחמנית – מוגשים להלן לטובת כל מי שקורא רשימה זו ולא הייתה לו הזדמנות לעיין היום בגיליון היומי של "ישראל היום":

"בהמשך הטור תוקף ברנע את הנשים על אחריותן האישית להצגתן כאובייקט מיני וכקורבנות אונס, תוך שהוא נותן את הצילום שלי כעדות מרשימה לכך… בהמשך מספר ברנע עלטור שכתבה השבוע ב"הארץ" מרב מיכאלי על לקחי פרשת קצב. ברנע גם מחניף למיכאלי נמרצות, תוך קריצה לקוראים, כמו אומר: "תראו איך אני מפרגן לפמיניסטית אחרת." במאמרה, כותב ברנע, מביעה מיכאלי משאלת לב: שיפסיקו אחת ולתמיד להתייחס לנשים כאל אובייקט מיני. משאלת הלב המוצדקת של מיכאלי, מתברר, הציפה אצל ברנע את זיכרונו המודחק של אותו צילום (של יחימוביץ' במכנס קצר על החוף) ושיחררה ממנו תיאור חריף במיוחד, גס ומקומם…. זה אותו ראש ששלח אותך ברנע, למשה קצב, לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף. זה אותו ראש שגרם לך לשבת כדג שעות רצופות במופע האימים של קצב בבית הנשיא ולא לעמוד על זכותך להשחיל אפילו שאלה קטנה במה שכונה "מסיבת עיתונאים". זה אותו ראש שגורם לך להזדקף כמו בובת נחום תקום ולהתייצב אוטומטית לימינם של עברייני מין, ובלבד, כמובן, שהן ידועים ומפורסמים. להיות להם לפה, לעמעם אתחומרת מעשיהם, להציג בתמימות מעושה "שאלות" שלא נועדו אלא להכפיש ולהחליש את קרובנותיהם. להזדהות עם החוק והמתעמר ולהתייחס אליו ברכות, בלי לעשות ולו שמץ של ניסיון עיתונאי לשמוע את גירסת הקורבן…..

ולקינוח כותבת יחימוביץ' כך –

אתה עיתונאי מתחכם, מוערך ומכובד, חתן פרס ישראל, ואתה מיטיב כתוב. … השפעתך על אנשים רבה, ולכן כשאתה נושא בכנפי מילותיך היפות ומעמדך הרם מסרים כל כך מסוכנים, כלכל שוביניסטיים, כל כך מזיקים ונוראיים לקורבנות, כל כך משבשי ומבלבלי תודעה, כל כך פרימיטיביים ונושנים – אין ברירה, אלא להשיב עליהן, על המילים האלה.

אין פלא ש"ישראל היום" ניצל עד תום את ההזדמנות לכסח את היריב "ידיעות אחרונות", במיוחד כשההזדמנות נפלה לידיו כפרי בשל!!!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 11 בינואר 2011 at 11:11 am

    כמו כל דבר בחיים, גם העיתונות היא ענין של מי שכותב אותה וכבר עידן ועידנים התפכחנו מהקשקוש המכונה "אוביקטיביות עיתונאית". פעם, כשהייתי צעירה ונאיבית יותר, האמנתי שתפקיד העיתונאי להביא את העובדות בלבד ולא את דעתו האישית, למען יוכל הקורא לשפוט בעצמו. כבר זמן רב שאין הדבר כך וכל אחד נוטל את החרות שלו לכתוב את דעותיו הפרטיות. אם מתפלאים בעלי העיתונים מדוע ירדו הכנסותיהם, הרי שזה לא רק בשל הירידה בנפח הפרסומת לטובת מדיות אחרות, אלא משום שחדלנו להיות פריירים ולשלם בשביל לקרוא את הדעות הפרטיות – ובמקרים רבים גם ההזויות – של עיתונאים מפוקפקים. למה זכה השוביניסט הזה בפרס ישראל? באמת שאלה. לא הגיע לו. השגים עיתונאיים? באמת אולי כדאי לפתוח דיון מה זה בכלל ובהקשר לברנע בפרט.
    ולענייננו: התחרות בין שני הסמרטעיתונים הלנו מעניינת כשלג דאשתקד, באמת. מה שחשוב הוא, שהאנס הורשע ומה שעוד יותר חשוב הוא שיקבל את העונש המגיע לו – כלא בצותא עם עברייני מין כמותו והשלכת המפתח לעולמים. אונס אינו פחות חמור מרצח ואנחנו מכירים לפחות אחד שהורחק מאיתנו לזמן ארוך ביותר ולולא התקשורת היינו שוכחים ממנו לגמרי (אם כי אין לשכוח את הלקח).

    • תרצה  On 11 בינואר 2011 at 2:20 pm

      שרון, נכון מאוד שהעיתונות מזמן חדלה להיות אובייקטיבית ונכון שהתחרות בין שני ה"סמרטעיתונים" הללו איננה מעניינת יותר מהשלג דאשתקד. הרשימה שלי מביעה כל זאת ומשהו נוסף. תזכורת למה שתחרות כזו הביאה בעקבותיה בתחילת דרכה של העיתונות הצהובה בארה"ב. אני חוששת שהם עוד יגיעו לזה במשחקי היריבות האגוטצנטריים שלהם. אלמלא הייתה נשקפת לנו סכנה מכך, ניחא. לא הייתי רוצה שגורלי ייקבע בשל מלחמות בין טייקונים של המדיה.

  • ניר  On 30 בינואר 2011 at 2:56 pm

    ברור שהאובייקטיביות העיתונות נעלמה, ואין זה גם רצונה להיות כזו.

    • תרצה  On 30 בינואר 2011 at 3:07 pm

      וזה מצדיק את מה שעושה ישראל היום במאבק שלה נגד ידיעות? אין לי אהדה מיוחדת לאף אחד מהם, וגם לא לעיתונים אחרים, אבל זה כבר לא בגדר אובייקטיביות אלא בגדר מאבק שממנו רק העיתון יוצא נשכר ולא הקורא. לשון אחר, לא שווה להתפאר בכך שאתה עיתון פופולרי אם אלו השיטות שלך (ויש עוד הרבה מה להגיד על ישראל היום – ראה כותרות בעניין גלנט עם הפזילה שלהם לכיוון ראש הממשלה שבו העיתון תומך "באש ובמים" כמו שאומר הפתגם הידוע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: