הטוקבק הדיגיטלי ועונשו

מה התחדש ב-13.12.2010 עם אישור הצעת חוק הטוקבקים על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה והקביעה שבהצעת החוק, לפיה ספקיות אינטרנט ייאלצו למסור פרטים מזהים של טוקבקיסטים אנונימיים "יודע דבר", החשודים בהוצאת דיבה? אולי נכון יותר לשאול מה לא התחדש? לדעתי, חקיקה שתיאלץ חשיפת זהותם של טוקבקיסטים בשל חשד שהוציאו דיבה חייבת להוות חלק ממכלול חוקתי שיסדיר את פניו וצדדיו השונים של חופש הביטוי בישראל. הסדר כזה עדיין לא נראה באופק.

הצעת החוק שאושרה על ידי ועדת שרים לענייני חקיקה (13.12.2010) מתיימרת להיטיב עם הפרט, כל אימת שבחסות האנונימיות יוציאו טוקבקיסטים את דיבתו רעה. החשיבה שמאחורי הצעת החוק נכונה וצודקת ברמה העקרונית, אלא שבדרך היא גם מגבילה את חופש הביטוי משום שהיא מסירה מסיכות מעל מי שיודע משהו שאחרים אינם יודעים אך חשוב שיידעו. במיוחד בעייתי המצב כשאין ביסוס חוקי לחופש הביטוי כערך באותה חברה. חשוב להבין שהיוזמה לחייב ספקיות אינטרנט למסור פרטים מזהים של טוקבקיסט או בלוגר שחשוד בהפצת לשון הרע דורשת דיון בפורום שירחיב את היריעה ויכלול לא רק בירור האיסורים אלא גם ההיתרים שיהיו מוגנים על ידי חקיקה. חופש הביטוי זוכה להגנה משפטית והועלה לדרגה של ערך מקודש בפסיקה בהקשרים שונים. הלך והתגבש כאן קודקס של פסיקה מבית היוצר של בית המשפט העליון. מי שמכיר את הפסיקה יסכים שההגנה על ערך זה הפכה אותו לפרה קדושה כמעט, וטוב שכך. ומאידך, מי שנפגע מלשון הרע ומהחירות שמאן דהוא לקח לעצמו כששחרר אמירות מבזות ולא מבוססות על אחרים, ידע שבית המשפט יעמוד לצידו ויפסוק לו לפחות פיצוי כספי ו/או יטיל אשמה פלילית על הפוגע, הכל לפי ההקשר. את המצב הרי אי אפשר להחזיר לקדמותו, לא תמורת סכומי כסף ולא על ידי ענישה אחרת. על כל פנים, בחופש הביטוי נהגו עד היום בכפפות של משי. במיוחד חשוב להגן על חירות זאת בהקשר של פרסום תחקיר עיתונאי החושף פרטים על התנהגות פסולה של אישי ציבור (והיו לנו כמה כאלו….) וגם כדי לשמור על מינהל ציבורי תקין.

אז מה התחדש ב-13.12.2010 כאשר הצעת חוק הטוקבקים שאושרה בוועדה קובעת מפורשות כיצד יש לנהוג ולמה צפוי טוקבקיסט אנונימי "יודע דבר"? אולי נכון יותר לשאול מה לא התחדש?

לעניות דעתי, חקיקה בעניין הטוקבקיסטים האנונימיים וחשיפת זהותם בשל חשד ללשון הרע חייבת להיות חלק ממכלול ולבוא יחד עם הסדרה חוקתית של חופש הביטוי על פניו השונים. במדינה של שבעה מיליון תושבים פלוס מינוס, כשהכל מכירים זה את זה "מלפני חמישים שנה", "מבית ספר יסודי, ומהגן" או מ"השכונה", קיים חשש גבוה שהפצת לשון הרע, לכאורה או בפועל, תהפוך לאבן נגף בדרכם של נפגעים. מטבעה של לשון הרע שהיא מתפשטת כמו האש שהפכה במהרה לשריפת ענק ברכס הכרמל. במיוחד במדינתנו ובהשאלה, מדינת "כל ישראל חברים" או "כל ישראל ערבים זה לזה". יש חוק לשון הרע והסדרים אחרים בחוק הבאים לעזרתו של צד נפגע, במישור האזרחי וגם במישור הפלילי. אין חקיקה שתסדיר מקרים שבהם מנצל טוקבקיסט את האנונימיות בכדי להוציא דיבה שלא בתום לב נגד אחרים. כולנו מסכימים לאסור שחרר לחץ נפשי בזמני מצוקה לא כנגד אישיות ציבורית ידועה, שלא בתום לב ולהפיץ מידע פוגעני וחסר יסוד. במיוחד חשוב לאסור על הפצת מידע כוזב כנגד פלונית או אלמונית שמיד עם הפרסום במדור הטוקבק הופכת להיות אישיות ציבורית, ידוענית וסלב… (כנ"ל לגבי פלוני-אלמוני).

אך כל זה הוא פרט קטן ושולי שאליו יש להוסיף דיון נרחב בגורלו העתידי של השיח הציבורי. מי שרוצה להגן על פלונית,  אישיות ציבורית וסלבס ולוודא ששמם לא יוכתם במזיד בחסות אנונימיות דיגיטלית חייב להלחם בלא פחות להט ולהתגייס להצלת השיח הציבורי מדעיכה.

שרי ממשלתנו הנוכחית, לרבות יוזמי חוק הטוקבקים לדורותיהם, יודעים לעשות הרבה אך לצערי נוטים להסתפק בעשייה חלקית. אין האג'נדה שלהם כוללת תכנון לטווח ארוך והנטייה היא תמיד לפעול נקודתית. "אחר כך נראה מה אפשר או מה עוד נדרש לעשות" כך ובדברים דומים הם נוהגים לפטור עצמם בדרך כלל. נדמה שהם מעלימים עין מעניינים הדורשים השקעה ומאמץ יחסית למה שהם מוכנים לעשות. והתוצאה היא שאסטרטגיה לטיפול מקיף בחופש הביטוי נדחקת הצידה והדיון באנונימיות הדיגיטלית ומגרעותיה זוכה לכותרות בכל פעם מחדש. למה משול הדבר? להעמדת העגלה לפני הסוס .

הרעיון לדון מחדש בסוגיית חשיפת זהותם של טוקבקיסטים אנונימיים צף ועלה בכל פעם מחדש מאז שח"כ ישראל חסון העלה אותו לראשונה ב-2006. גם בתחילת שנה זו נשמעו קולות התומכים בחקיקה כזו. זה מהלך נבון אך לא מספיק נבון. הבה נודה בצדקת המהלך ונתעלה מעל הזוטות הללו בכדי שנוכל להשקיע במאמץ חשוב באמת – בחתירה להסדר חוקתי כולל של חופש הביטוי על היבטיו השונים כדי שהשיח הציבורי רק ילך וישגשג במקום שיידעך לאחר שהצעת חוק הטוקבקיסטים תתקבל!!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ora21  On 15 בדצמבר 2010 at 9:40 am

    היי תרצה.אני מסכימה איתך שהצעת החוק הזו היא כמו טלאי שלא מחובר לשומדבר: לא לשיח מוסדר ולא להגדרות ברורות של גבולות חופש הביטוי. אישית, אני רואה בהצעה זו כלי של האח הגדול, שמתנהג כמו שנהגו כלפי אסאנג' מוויקיליקס. זה לא נוח לנו שהאנשים האלה יסתובבו במרחב הציבורי שלנו, אז נסלק אותם. אני חוששת שחקיקה בעניין הזה עלולה להיות מסוכנת משום שיהיו מי שינצלו אותה כדי להנתקם במי שפגע בהם. אני רואה באינטרנט את המעוז (מלה קצת מוגזמת) האחרון של חופש הביטוי (כמובן שאני מתנגדת להוצאת לשון הרע והשמצות חסרות בסיס- אבל זה לא הכלי להלחם בתופעה)

  • שרון הר פז  On 15 בדצמבר 2010 at 10:54 am

    תרצה, הרעה החולה של ממשלות ישראל האחרונות, בעיקר מאז עלה הליכוד לשלטון, היא שלא היה להן סדר-יום ציבורי ווראשיהן לא טרחו מעולם להקדיש את הזמן המתאים כדי לדון בכובד ראש לאן הם רוצים להוביל את המדינה ואיזו דמות יש לשוות לה. למערך לפחות היה חזון מדיני עד נקודה מסוימת.
    אבל גם העם אשם בכך שהוא מרשה זאת. כשרוב העם טרוד בעניינים אישיים דחופים יותר (כגון מאין יבוא המימון לעבור את החורף או איך יאכיל מאן דהוא את ילדיו), אין לו זמן וכוח מחשבה לעקוב אחר מעשי נבחריו.
    כל ההקדמה הזו באה כדי להדגיש את נכונות דברייך פה. במקום לעסוק בדברים חשובים באמת, שהם בנפשנו (כמו לשמור על העם מפני אסונות כמו זה של הכרמל ולנסות להתגונן בפנו פרעות אחרות ומה יהיה עלינו כשחס ושלום תתרחש עלינו רעידת אדמה) ובהסדר חוקתי כולל של חיינו (שחופש הביטוי הוא חלק מהם), עוסקים נבחרינו בזוטות. אין ממש שיח ציבורי אצלנו, אלא בלוגרים ובלוגים שמעטים, אם בכלל, מעיינים בהם, שלא לדבר על מגיבים כדי להעלות דברים חשובים על המדוכה ולהשפיע.
    שיח ציבורי, כמו רוב הדברים בחיינו, נובע מחינוך, ממה שלמדנו בבית הספר. כמה שעות חברה היו לנו ומה היו תכניהם? שעות אלה, לוא מוקדשות היו ללימוד וטיפוח השיח הציבורי, היו מניבים אצל התלמידים את התרבות הזו והדברים מן הסתם היו נראים אחרת.

  • תרצה  On 15 בדצמבר 2010 at 2:37 pm

    לאורה ושרון, כמי שהייתה בישיבה בכנסת ופגשה את ישראל חסון יחד עם אחרים מהמדיה הדיגיטלית ומהאקדמיה, צר לי לראות שהאסימון בעניין זה (חשבתי לתומי שהוא נסגר) עדיין לא נפל אצל אי אלו שרים. ישבנו אז מספר שעות ואיתנו היה גם איש אקדמיה מתחום המשפט והתקשורת – ד"ר עו"ד יובל קרניאל – שלקח על עצמו להוביל את האג'נדה כך שבמקום חקיקה יהיה הסדר עם מנהלי המדיה הדיגיטלית, במיוחד זה של YNET (יון פדר). לא דובים ולא יער. אני מניחה שהנושא ייחסם שוב על ידי אותם פעילים, בכל אופן אני מקווה שכך יהיה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: