"פרזיט" בהפוך-על-הפוך

מי שחושב מחשבות אוון על בחורי הישיבות וקורא אותם פרזיטים, הוא מנוול, אפיקורוס… מותר להרוג אותו… (ציטוט מדברים שאמר הרב עובדיה יוסף.) תגובה: נחמיה שטרסלר, הארץ, "אז מה, מותר להרוג גם אותי?"

חשבתי רבות על ניסוח שאלה הולמת שתבטא את הלך הרוחות בקרב הציבור בעניין "חוק האברכים" – פרי יוזמתו של ח"כ ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת, משה גפני, שנועד לפי דבריו להסדיר את הסיוע הכלכלי לאברכים לומדי תורה. צפיתי במספר ראיונות טלוויזיוניים עם אנשי ציבור חילוניים, משפטנים, כלכלנים, יועצים, וסתם דברנים לשמם. לבסוף נסחתי לעצמי שאלה: אם רוב הציבור החילוני נתפס לדימוי של האברך כ"פרזיט" מיהו המיעוט החילוני החושב אחרת, ומדוע?

הנחה ראשונית: צודק הרוב [החילוני] שטוען שהאברכים כולם פרזיטים

באתר "כיפה" מתוודה אחד המזדהה בשם משה פרידמן: "גם אני פרזיט: אינני עובד. רק לומד. שום תועלת ממשית לא צומחת לחברה מהלימודים שלי ואני חי על חשבונך. וידויו של פרזיט".הבה נשמע מה בפיו.

הוא מתחיל את הוידוי כך: "ממה אני חי? קודם כל אשתי מורה". הגיוני ושפוי בהחלט. עד כאן לא חשתי תרעומת כלפיו והמושג "פרזיט" או "עלוקה", כפי שהלה מעדיף להציג עצמו, אינו תופס כלל וכלל. תהיתי, אם כן על מה נחפז הבחור להתוודות, במה הוא מצדיק את היותו "פרזיט"? מצאתי תשובה לכך בהמשך: "חוץ מזה" הוא מוסיף, "אני חי על חשבונך, כמיטב מסורת העלוקות. כן, כן, אני חי על מלגות על חשבון משלם המיסים. נכון, המלגה שלי לא גבוהה במיוחד, 3,500 ₪ בחודש. אבל שים לב שבמהלך שנה אחת אני שודד מקופת המדינה לא פחות מ- 42 אלף ₪. ישר לכיס…."

זהו . הנה לנו וידוי. לאור היום קם אדם ומודה בריש גליי, באתר אינטרנט, "אני פרזיט, אני עלוקה". בניגוד מוחלט לדעתו של ח"כ גפני שאמר בתוקף – "החרדים פרזיטים? שקר גמור". רגע לפני שחשבתי האם לוותר על ההמשך קלטתי שיש כאן מעין מלכודת. צדקתי. בהמשך הבנתי מדוע מיהר כל כך הכותב להתוודות שהוא אכן פרזיט. הצצתי בפסקה האחרונה וגיליתי שהבחור חותם בשמו, משה פרידמן. הבנתי שקריאה חלקית מפספסת את העיקר. המשכתי בקריאה בלי להתעצל וטוב שכך.

הרי לפניכם עיקרי הדברים. שימו לב לכל מילה שלו: "מה אני מחזיר למדינה? היום, שום דבר. הלימודים שלי לא מייצרים שום דבר". הנה, תפסנו אותו. בחור טוב בסך הכל שמודה ומתוודה שאינו מקיים את הפסוק "בזיעת אפך תאכל לחם". על אף שאשתו כן עובדת ומפרנסת את המשפחה, הוא משלים את החסר בפרנסת המשפחה הכוללת אשה ושלשה ילדים, על ידי קבלת הכספים הבאים מקופת המדינה על פי חוק המחייב את המדינה לתמוך כספית באברך שלומד תורה.

מיד צפו במוחי דבריו של פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה (2005) ומומחה בתורת המשחקים, שבוודאי היה אומר לאברך שלנו כך: "אדוני, הסביבה הכלכלית שהוכיחה את עצמה יותר מכל סביבה אחרת היא זו שבה מקיימים כלכלת שוק. יש אמנם פערים עצומים בהכנסות. אבל כל אחד חופשי לעבוד ולהתפרנס כפי יכולתו. מצב זה קיים לאחרונה במידת מה בישראל והוא עדיף עשרות מונים על פני כלכלה סוציאליסטית שוויונית. ואם ברצונך ללמוד, עליך לקוות שנדבנים רחמנים יתרמו לך כספים למחייתך".

גם דבריו של פרופ' אביעד קליינברג שכתב על "ליל כל הקדושים" בעולם הנוצרי שחל ב-1 בנובמבר הוסיף לענייננו הערה רלבנטית. בגדול הוא מבטא בציניות, כמובן, את מה שיקרה בישראל בעתיד. אנו נזדקק בעתיד לציין כאן את ליל כל הקדושים. זאת משום שבכל יום מתווסף לרשימת הצדיקים אברך הלומד תורה. כולם צדיקים, קדושים. אין מספיק ימים בשנה כדי לציין כל אחד ואחד מהם. ציטוט אחד מדבריו השנונים בכל זאת מגיע לו, לקליינברג: "בעזרת השם ובעזרת ממשלת נתניהו יהיו בקרוב כל הימים כולם ימי כל הקדושים… [כי] בזכותם, כפי שחוזרים שלוחיהם ואומרים לנו, העולם – ועם ישראל כולו – עומד".

כבר רמזתי לעיל שהבחור שלנו, זה שמתוודה ומכה על חטא כאברך המבלה את ימיו בלימוד תורה וחי על חשבון הקופה הציבורית, יודע גם יודע שאינו מייצר דבר עבור המדינה. אך כמו תמיד מגיעה הפתעה נוספת בהמשך. קראתי והרגשתי איך החמלה והסלחנות שוב מפעמת בקרבי. ובכן, אותו אברך הצליח לגעת באיזה רגש קמאי. לשמחתי, עדיין מפעם בקרבי רגש כזה:

אולי ניתן להסתכל על זה אחרת? אולי, רק אולי, המדינה רואה ערך בלימודים שלי, שלא נמדדים בתועלת כספית? אול, רק אולי, המדינה סבורה שבנין הרוח והעצמת הידע הם ערך חשוב בפני עצמו, לא פחות מטכנולוגיה? אולי, רק אולי, המדינה למדה מההיסטוריה האנושית, שחוסנן של אומות, בטווח הארוך, לא מתבסס על בניין החומר, אלא על בניין הרוח? אולי, וזה כבר ממש מוגזם, מדינה מותקנת הייתה משקיעה הרבה יותר מ- 3,500 ₪ על פרזיט כמוני?

נו, כבר ירדתם לסוף דעתו של הבחור? כדי לבנות חיי רוח במדינה מתוקנת (לא מדינה מתפתחת ונחשלת), יש צורך לתמוך באברכים הלומדים תורה יומם וליל. המסר אם כך הוא, אם אנחנו חיים במדינה מתוקנת עלינו לוודא שאחוז מסוים מהאוכלוסייה ילמד תורה ויעשיר את הרוח של הכלל. לא שמעתי עד היום מישהו שיכול לסתור תזה כזו. קודם כל איש לא מוכן להפריך את הטענה שאנחנו כאן בישראל חיים במדינה מתוקנת. שנית, וזאת תוספת חשובה לדיון, הרי המדינה המתוקנת המשקיעה בדור העתיד מעניקה מלגות מחייה, באותו גובה ממש,  לדוקטורנטים (!), גם אלו עוסקים ב"מדעי הרוח", למשך מספר שנים ובכל האוניברסיטאות, הלוא כן?

"פרזיט" בהפוך-על-הפוך-

ראשית, לא אברך ולא נעליים. הכותב שהביע דעה באתר "כיפה" הוא סטודנט לתואר שני החוקר תהליכים גרעיניים בליבות של כוכבים מסוג מסוים בחוג לפיסיקה. רק אירוניה לשמה עולה מתוך דבריו.

שנית, ושלא תכעסו עלי, תחשבו על הטענה הבאה. עם כל הציניות הגואה בשיח על חוק האברכים, ההיגיון והשפיות עדיין מחייבים להתעלות לגבהים שהם מעבר לכאן ולעכשיו ולזכור, כפי שעולה ממאמרו של דרור אידר (ישראל היום, 3.11.2010):

ישראל קמה בעקבות המרד של האליטה הלמדנית במאה ה-19, שראתה בדת ובממסד הדתי גורם עיקרי לניוון הפוליטי, הכלכלי והחברתי של העם היהודי…. הרבה שנים עברו מאז, די זמן כדי להתפייס עם עברנו. מהפכת החילון זקוקה לעולם התורה לשם הפריה הדדית. המהפכה הציונית לא התכוונה לשפוך את הילד עם המים. לא הייתה ציונות ללא השאיפה לציון שעוגנה בעיקר בחיים הדתיים, בכתיבה התורנית ובמשפט העברי במשך אלפי שנים.

ולסיום איך אפשר לסיים בלי בדיחה חרדית מתוך אשכול הבדיחות החרדיות שבפורום "בחדרי חרדים":

בחור ישיבה צעיר התחתן במזל טוב. בלילה כאשר הגיע הזמן ….כלתו קוראת לו למיטה ואז הוא אומר לה: "התחתנת עם צדיק. אני כמו רבי עקיבא. הולך עכשיו לישיבה ל-12 שנים נדבר כאשר אחזור." ארז את מיטלטליו והלך לישיבה. אחרי 12 שנים הוא חוזר הביתה פותח את הדלת ורואה שם איזה 10 ילדים מתרוצצים. פונה לאשתו ושואל – מה זה ?
והיא אומרת לו – בעלי היקר אתה הרי צדיק וצדיקים "מלאכתם נעשית בידי אחרים".

מעורר מחשבה….

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון הר פז  On 3 בנובמבר 2010 at 3:35 pm

    קודם כל, כדאי להגדיר מה פירוש "פרזיט": אדם החי על חשבון הזולת.
    שנית, אפשר להסתכל על הפרזיטיות הזו של הדתיים המסוימים הללו (כי הרי לא כולם שם פרזיטים) גם מן הזוית הבאה: הם פשוט ממלאים אחר מאוויי לבם. לאף אחד לא תורם מה שהם עושים בישיבות, מלבד לעצמם. כמו שמאן דהוא בוחר להיות בעל מקצוע מסוים (או שהחיים בחרו לו) ואחֵר נקרא אל האמנות (סופרים, ציירים, לדוגמא), בא הפרזיט והחליט ללמוד תורה על חשבון מישהו אחר. אף חילוני לא יעלה על דעתו (וגם אם יעלה – הרי שזה לא יצלח בידו) להזיל דמעות תנין ולהתנחל על ארנקו של זולתו כאותה קרציה בזויה.
    אותם פרזיטים חסרים בשורות של האזרחים בכל השטחים. שום ישיבה לבטלה כדי ללמוד תורה לא תוכל למלא את מקום אותו פועל בשדה (שלשם כך אנו נדרשים לגויים של ארצנו ולאלה שמעבר לים) או אותו רובאי שיורה כדי להכרית את האויב וכן הלאה. רק אמונה טפלה ורשעות של השתמטות מן הנשיאה בעול המשותף של כולנו בבנין ארצנו ומדינתנו הביאה להמצאה המפגרת של לימוד תורה כדבר השקול לעשייה בפועל.
    וכמו תמיד, הרי שיש פתרון: להפסיק עם האפליה הזו על רקע דתי ולהכרית הפרזיטים מקרבנו. אבל צריך בשביל זה אדם בעל שיעור קומה, מה שאין לאפס הזחוח הנוכחי ולחבר מרעיו.
    לחילופין, לבטל את שכר הלימוד באוניברסיטאות ולהקצות לסטודנטים קצבה כמו לבחורי הישיבות, כשאת אלה האחרונים צריך להגביל למספר שנים שוה לזה של הסטודנטים. מי שרוצה – שילמד על חשבונו ולא על חשבון הכיס שלי ושלך ושל כולנו.
    ואידך זיל גמור.

  • תרצה  On 3 בנובמבר 2010 at 4:28 pm

    שרון, הנושא הטעון הזה אינו מעורר שאט נפש אצל חלק מהחילוניים, כפי שנאמר במאמרו של דרור אדר, ישראל היום. ועל הסיבות לכך אני חושבת שיש לתת את הדעת. חוץ מזה יפה אמרת – נחוצה הגדרה מפורשת של פרזיטיות, ואת היטבת לכתוב על כך.

  • אסתי ממליצה  On 5 בנובמבר 2010 at 4:46 am

    מומלץ אצלי במאמרים ולו בשל ההזדהות המוחלטת שלי עם התוכן:
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/1211-511.html

  • דורון דיסקין  On 6 בנובמבר 2010 at 10:44 am

    לדעתי הרמב"ם תמצת את הנושא….
    ואני רחוק מהדת שנות אור.
    "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".

  • תרצה  On 6 בנובמבר 2010 at 6:17 pm

    תודה על הבאת הציטוט מן המקור.
    אפילו אריה דרעי מודה שכשלמד בישיבות חברון הוא עבד קשה בכדי להתפרנס ובכך קיים גם את הפסוק "בזיעת אפיך תאכל לחם".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: