מה מייצג יצחק רבין?

מה ניתן לומר על תחושת הדעיכה בזיכרון הלאומי בהקשר למורשתו ומנהיגותו של יצחק רבין,
כפי שהגדירה זאת בתו, דליה רבין, בכינוס שהתקיים ב"מרכז יצחק רבין" בתל אביב?

בשלהי המאה הקודמת פרסם חוקר בשם בארי שוורץ ספר המצביע על שינוי מקיר לקיר בין מה שייצג בתקופת כהונתו לבין מה שמצייג כיום הנשיא האמריקני ה-16, אברהם לינקולן בעיני עמו. בחרתי לתאר בקצרה תהליך של האדרת מנהיג, איש ציבור וראש מדינה זה, שהתרחשו בקרב הציבור האמריקני. המקרה אמיתי ומחייב אזכור במיוחד לאור התחושות שלנו כיום כלפי דעיכת זכרו ומורשתו של יצחק רבין.

לינקולן לא היה נשיא פופולרי במיוחד. ההיסטוריה מתעדת כיצד דעכו סיכוייו להיבחר בשנית לנשיאות, סמוך להירצחו. אף על פי שהרצח זיעזע אומה שלמה, הרצח לא שינה את היחס הכמותי בין תומכיו של לינקולן לבין מתנגדיו. מתנגדיו של לינקולן היו אזרחי צפון אמריקה שנטרו לו איבה משום שנקט סלחנות יתר כלפי אזרחי הדרום סביב מלחמת האזרחים. יתר על כן, המחנה הדמוקרטי היה המתנגד העיקרי למלחמה אך גם בקרב הרפובליקנים נמצאו בודדים בלבד שתמכו באופן ניהול המלחמה על ידי לינקולן. למרות שבעיני הרפובליקנים לינקולן סימל דמות פטריוטית לאומית, הם בהחלט היו שותפים לדעה שהוא לא ייזכר  בהיסטוריה של האמריקנים כמצביא דגול לאור התנהלותו במלחמה. התייחסות העם האמריקני לזכרו של לינקולן, במשך תקופה ממושכת מאז הרצח (14.4.1865) עד לתחילת המאה ה-20, הייתה בשפל ובכל זאת השתנתה מאז מהקצה אל הקצה.

איך זה קרה?

מה שעודד את תחילת השינוי הוא תהליך ציבורי של התבוננות פנימה. מודעות ותובנות של אומה שלמה באשר לאידיאלים שלה, ערכיה ועקרונותיה. התודעה הלאומית היא אלמנט מרכזי בתרחיש של הפיכת מנהיג לאייקון. ככל שהתודעה הלאומית נטתה יותר לכיוונים המאפשרים להכיר בלינקולן כמי שמגלם את עיקריה, כך התגברה חשיבותו כאייקון לאומי. תוך חמש שנים מאז ש"התגלה" מחדש, הפך לינקולן לסמל האידיאלים הנעלים ביותר של האומה האמריקנית.

חשוב להבין שמדובר בדימויים ולא בקביעת עובדות או בחיטוט בנבכי העבר. הצורך לבטא ערכים נשגבים בנקודת זמן ספציפית בהיסטוריה האמריקנית הכתיב את הדימוי החדש של לינקולן ומורשתו. עקב תפיסה עצמית וערכים מוסכמים שאיתם מזדהה העם האמריקני מאז תחילת המאה ה-20 זכה לינקולן להאדרה כמנהיג המסמל אידיאל נשגב של האומה האמריקנית. כיום, וושינגטון ולינקולן כאחד מככבים בפנתיאון של הנשיאים הדגולים.

חגיגות המאה להולדתו של לינקולן העלו על נס את המנהיג הנשגב לא משום שנחשפו הישגים וגילויים חדשים המצדיקים זאת. בתחילת המאה ה- 20 הגיע לפרקו דור בעל תודעה חזקה מאוד שהחברה האמריקנית היא חברה דמוקרטית בעלת חוסן ניכר. כך שהזמן היה בשל לשינויים ודמותו של לינקולן כיכבה משום שנבנתה בהתאם לאידיאלים עכשוויים. במלחמת העולם הראשונה, אמריקה השתלבה במאמץ המלחמתי ב- 1917 והתקשורת לא חדלה לאזכר את המנהיג הדגול, לינקולן, כדי לעודד את העם. המדיה נחלצה לניעור האבק מעל דמותו של לינקולן. הפרסומים בעיתונות המאדירים את לינקולן כמנהיג היסטורי בעל שיעור קומה התרבו ככל שציבור נרחב בקרב האומה האמריקנית נזקק למודל היסטורי שכזה. האיזכורים הבליטו באופן סלקטיבי רק תכונות והישגים של לינקולן שראוי ורצוי להבליט. ואילו את חסרונותיו לא העלה איש על דל שפתיו ואף דאגו להשתיקם.

כלומר, השינוי בדימוי המיוחס ללינקולן לא נבע מפעילות מכוונת ומגמתית להאדרתו. טקסים, מזכרות, ספרים, תקשורת, פסלים, מרכזי הנצחה וכן הלאה היו גם היו. אך העובדות מראות שכל אלו הפכו לעניין שבשגרה. חיפוש אחר עובדות או ממצאים חדשים כדי להעלותם כל פעם מחדש בעצרות זיכרון אינם אלא המשך של אותם הרגלי הנצחה. עובדה, לינקולן נותר במשך תקופה ארוכה בירכתי הזיכרון הקולקטיבי.

יצחק רבין נורה למוות בעצרת למען השלום, ב-4 בנובמבר 1995.

רצח רבין התרחש בעיצומה של עצרת למען השלום, כשלעצמו ערך אנושי אידיאלי בעל משמעות ורלבנטי במיוחד לחברה הישראלית. יחד עם זאת, שוררת כיום תחושה שמורשתו של רבין ודמותו הולכים ומיטשטשים, הולכים ונמוגים. ההמונים ממעטים להגיע לעצרות זיכרון, וקיימת נטייה למקם את העצרות באולמות קטנים יחסית למה שהיה נהוג בעבר (עיריית מודיעין, לדוגמה).

כשם שלינקולן נתפס לאורך שנים רבות כמנהיג שלא איחד את העם, כך לגבי יצחק רבין. הרצח זעזע ולכן יום הזיכרון לרצח רבין הפך לאירוע מלכד. אך רבין עצמו לא נתפס עד היום כמנהיג שאיחד את העם. אדרבא, סמוך להירצחו סערו הרוחות והמתח בין מחנה הימין ומחנה השמאל רק הלך והתגבר ובא לידי ביטוי קודם כל באלימות מילולית חסרת תקדים ואחר כך ברצח. היה לנו מנהיג, בן גוריון, שנתפס עד היום כדמות מכוננת, כמנהיג שידע לאחד את העם (פרט למק"י וחירות). בן גוריון מצוטט כמי שהכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ברבות הימים קמו "אנטי ציונים" כפי שהם מכונים על ידי מחנה ה"ציונים", ומורשתו של בן גוריון נקלעה לעין הסערה – בזירה האקדמית בעיקר.

"לא לעולם חוסן" – שינויים פנים מערכתיים, זויות ראייה, עמדות, דעות, הבנות, כל אלה ועוד מקבלים משקל באימוץ דמויות היסטוריות ספציפיות ופועלן כאות וכסמל לאומיים בנקודת זמן ספציפית. על אלמנטים ערכיים שכאלו אין שליטה בדרך כלל. מאמצים שנעשים מ"למעלה למטה" עשויים לאכזב אם אין מיתאם בינם לבין הלכי הרוח של הציבור. אין להם תפקיד מרכזי בשאלה האם זכרו של רבין ומורשתו יעלו עובש ויירקבו תחת אבק ההיסטוריה אם לאו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On 19 באוקטובר 2010 at 9:45 pm

    כדאי שתבדוק את המקורות ההיסטוריים שלך. נכון שלינקולן כמעט ולא נבחר בשנית פשוט כי צבא הצפון לא הצליח לנצח. הוא זכה כשסיום המלחמה בניצחון כבר נראה באופק והוא בהחלט היה גיבור אמריקאי בצפון לאחר המלחמה-בדרום זה לקח הרבה יותר זמן וזה טבעי

    • תרצה  On 20 באוקטובר 2010 at 9:36 am

      מה שזכור היטב מאותה תקופה הוא קרב גטיסברג העקוב מדם, הגיוס הסלקטיבי למאמץ המלחמה שבא בעקבותיו. הנאום הנפלא של לינקולן בגטיסברג הוא גולת כותרת בלימודי רטוריקה. למרות זאת, ההתמודדות של לינקולן על הכהונה בקדנציה שנייה הייתה קשה ביותר.

  • ora21  On 20 באוקטובר 2010 at 10:16 am

    האסוציאציה הראשונית שעולה בי מדברייך, היא זו של השסע בציבוריות הישראלית, שבו לא מעטים מתעקשים לקבוע כי 'הימין' רצח את רבין. השאלה הזו מעולם לא נבחנה בצורה מעמיקה, לבד מהרטוריקה של מספר כותבים בעיתונות, אליהם הסתפחו גם כמה פוליטיקאים, ולפיה ההפגנות ערב הרצח, הכינויים הנוראים של 'בוגד' ורוצח' והפוסטר עם הכאפייה של ערפאת, הם שהניבו את הרצח. הנושא הזה היה ראוי לבחינה פחות שטחית- למרות, שאישית, אני חושבת עדיין שמדובר במטורף אחד שלט שיקף תחושה של חלקית האחוז של הישראלים, שאהבו (כמוני) את רבין.

    • תרצה  On 20 באוקטובר 2010 at 10:28 am

      בשנת 1998 יצא לאור ספר ערוך, ובו מחקרים מדעיים – "רצח רבין ורציחות פוליטיות במזרח התיכון" – העורך היה מנחה שלי לדוקטורט וקיבל פרס ישראל – ישעיהו ליבמן ז"ל.
      כדאי לעיין במאמרים שפורסמו בספר.
      הספר מבוסס על כנסים שהתקיימו במרכז ימחק רבין לחקר ישראל. אלו כנסים בינלאומיים.
      אגב, במרכז יצחק רבין בת"א כבר היית? אני ממליצה בחום. [ביקרתי שם מספר פעמים. אף כי נראה לי שמעטים בכלל יודעים שהמקום פתוח למבקרים…]

  • שרון הר פז  On 20 באוקטובר 2010 at 10:23 am

    כתבת: "התודעה הלאומית היא אלמנט מרכזי בתרחיש של הפיכת מנהיג לאייקון". השאלה היא כיצד מכוננים תודעה לאומית. התשובה הנצחית שלי לכל אספקט בחיינו היא, כרגיל, חינוך, כלומר: אלו ערכים מנחילים אנו לצאצאנו ולדורות הבאים.
    בקשר למורשתו של רבין: לרבין לא היתה מורשת. הוא לא היה מורה ולא עסק בהנחלת מורשת כלשהי. הוא היה איש של עשייה, לא של דיבורים מיותרים. איך אומר הפתגם החכם: "מי שיודע – עושה ומי שלא יודע – מלמד". כל מה שרבין רצה היה לעשות כמיטב יכולתו כדי להביא שלום עלינו ועל כל ישראל.
    בכותרת את שואלת מה הוא מיצג? לדעתי, את כל מה שצריך מנהיג אמיתי להיות. חבל שרבין הינו האחרון למנהיגים ישרי-דרך, בעלי שיעור קומה אך עדיין צנועים, שהשקיעו את מיטבם לטובת העם ולא גנבו לביתם, המבצעים ולא מלהגים, שלא כאלה הנוכחים, המסואבים ונלוזי הדרך, שכל פעולה אצלם נבחנת כיצד תשפיע זו על דמותם ב"דעת הקהל". ישר-דרך, כבר כתבתי?

    • תרצה  On 20 באוקטובר 2010 at 10:36 am

      אלו ערכים? הנה לך דוגמה מהשנה הנוכחית: בעיריית מודיעין הוחלט שלנוכח הנוכחות הדלה שהייתה בשנה שעברה בעצרת הזיכרון לרבין באולם התרבות של היישוב (מתוך 600 כסאות ישבו בעצרת הזיכרון 150 בלבד, וזאת למרות "גיוס" יזום שנעשה ברגע האחרון] – העצרת המרכזית במתכונתה הקודמת תבוטל השנה ובמקומה מתקיים היום טקס בבי"ס תיכון ע"ש רבין ביישוב.
      האם זו הנחלת ערכים? תלוי מה ייאמר שם לדור ש"לא היה שם". מה הם ייקחו עימם הביתה מהטקס הזה?
      העצרת בכיכר, שבסיומה נרצח רבין, התקיימה תחת הכותרת :כן לשלום, לא לאלימות.
      זהו חזון המשליך על תחומים רבים – ביניהם, תחום הביטחון.
      השאלה "מה מייצג רבין" נועדה לעורר מחשבה אצל כל אדם. שכן, לא כולם חושבים אותו דבר. ומקרה לינקולן מבהיר כיצד תפיסות קובעות מי ייחשב כאייקון ומי לא.

      • שרון הר פז  On 20 באוקטובר 2010 at 10:50 am

        נכון שאלת את מה שאני שואלת: "אלו ערכים?" ושאלה נוספת שאני מתחבטת בה מאז עמדתי על דעתי (זה היה לפני ה-ר-ב-ה מאד שנים): איך מנחילים ערכים? מה הם ערכים? כי מה שבעיני נכון וטוב, לא בהכרח גם בעיני זולתי.
        אז איך מנחילים ערכים כשאין לנו מודלים לחיקוי, משום שאלו העומדים בראש אינם ראויים לכך?
        חוצמזה, ערכים זה לא רק ללמוד מה רבין עשה, אלא מה הפרט, כאדם, עושה בפועל, כיצד הוא מתרגם את מה שמפציצים אותו מכל אבריו למה שבאמת טוב ונכון וישר בעיניו.
        שנים אני חולמת להקים מערכת חינוך עצמאית, שאינה תלויה בדעה פוליטית זו או אחרת או בזרם כלשהו, אלא כזו שמנחילה יושר וטוב, שמחנכת להתחבר לאדם האמיתי שבנו, אף שאני יודעת שגם זה יחסי, בבחינת כל אדם ודעתו הוא. 

  • אביתר  On 26 באוקטובר 2010 at 10:20 pm

    יצחק רבין לא רשם לזכותו שום מעשה – פרט להחלטתו (ברירת מחדל של הגרועים) להישאר במדים, כיוון שלא הייתה לו שום חלופה ראויה אחרת – לא מקצוע, לא השכלה ולא יכולת. לאנשים כאלה ראוי צבא הקבע, ואכן הוא רבץ בו כמעט חמשי-עשרה שנה כאבן שאין לה הופכין – עד שחס עליו בן-גוריון, שחב לו את שלטונו (על פשעי רבין נגד האנייה 'אלטלנה'), ובקומבינה מדהימה הצליח למנותו לרמטכ"ל.

    האיש שלא פיקד על שום קרב, ונכשל כמח"ט במלחמת הקוממיות – קרס מיד במסחן הראשון שנקלע אליו.

    אותץו את משווה ללינקולן – שלמרות כל הביקורת על מדיניותו, עשה דברים (רובם אכן לא-פופלריים)? מה חטא לינקולן, שמגיעה לו השוואה כזו.

    כשייגמרו חגיגות האשורה של השמאל הישראלי (אם לממשלת הימין יהיה מספיק שכל להפסיק את הזרמת הכספים האידרה ל'פיל הלבן' של מרכז רבין, שאין לו צורך ואין לו תכלית) – ויוכלו לחקור את דמותו האמיתית של רבין – יראו אותה רק במיקרוסקופ אלקטרוני.

    לכן, דועכת תהילתו של האיש, שהמיט על ישראל את אחד מאסונותיה הגדולים ביותר, ואנחנו נמשיך לשלם עבור חגיגות האשורה לזכרו ואת מחיר טיפשותו.

  • תרצה  On 27 באוקטובר 2010 at 10:44 am

    אני בהחלט מכבדת כל דעה, כולל זו שלך. הגם שאתה נוטה להציג עמדה של מי ש"האמת כולה שלו". אין דבר כזה. כמי שמבינה היטב ב"מיתוסים פוליטיים", איש אינו חסין בפני "רוח הזמן". זיכרון ושיכחה הם בין האלמנטים הבולטים ביותר בהבניית העמדות הפוליטיות. ראה אריק שרון ופרשת סברה ושתילה שלא הפריעה לבוחרים להצביע עבורו ול"שכוח" שועדת כהאן הטילה עליו אות קיין. גם הזיכרון שלך לגבי לינקולן משקף הבניית זיכרון מאוחרת, כפי שציינתי ברשימה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: