קומיקס ואידיאולוגיה

לקראת הכנס 'קומיקס, זהות ופוליטיקה באירופה ובישראל'

בימים 5-6 במאי יתקיים הכנס 'קומיקס, זהות ופוליטיקה באירופה ובישראל' (יום ד', 5.5 בקמפוס אונ' בן-גוריון, יום ה' 6.5 במדיטק בחולון). ב- 6.5 בערב תיפתח תערוכה X+Y במוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה. הגיעו בהמוניכם…

בישראל, תרבות הקומיקס אינה מפותחת ונחשבת בעיקר ל"תחום של ילדים". בעיתונים הגדולים ל"מבוגרים" אין כמעט קומיקס. הארץ פרסם תקופה מסוימת רצועת קומיקס שבועית בשם 'יתומי הסערה', גם סדרת ה'ברווז' של דודו גבע הופיעה בעיקר כקריקטורה ופחות כסיפור עלילתי. הקומיקס המיינסטרימי תוצרת ישראל מופיע בעיקר בתור מדורים או רצועות בעיתוני ילדים ונוער. בין סדרות הקומיקס הבולטות שנכבתו בישראל בשני העשורים האחרונים היו אלו של דודו גבע, זבנג של אורי פינק ובבא של שי צ'רקה. למעשה, סדרות אלה הן הקומיקס הישראלי היחידי שנכנס למיינסטרים. אורי פינק יצר גם מספר קומיקסים לאינטרנט, בהם 'שבתאי' באתר נענע, ו'הגולם' באנגלית ב-YNET ביחד עם אלי אשד. אלו עוסקים בצורה מבודחת בענייני אקטואליה.

 קומיקס ואידיאולוגיה

הרשימה הנוכחית נכתבת מתוך רצון להעיר ולהאיר לחלק מהקוראים עד כמה חשוב ערוץ הקומיקס לצמיחתה של חברה אזרחית. כולנו מודעים לכך שהקומיקס מפותח כיום מאוד באירופה, ביפן (המאגנה) ובארצות הברית, וגם במדינות אמריקה הלטינית ומדינות מזרח אסיה. מדוע זה לא קורה כאן? אולי הכנס שמתקיים השבוע ייתן לנו תשובה ואולי הוא גם יצמיח מודעות וביקוש לקומיקס ל"מבוגרים".

רצועת קומיקס ראשונה בעולם – הבסיס לחברה אזרחית

ב-1895, כיכבה דמותו של "הילדון הצהוב" באופן סדיר בעיתון של ג'וזף פוליצר, ה'ניו יורק וורלד'. הילדון הקירח, השובב, שהיה לבוש בכותונת צהובה, היה פרי קולמוסו של ריצ'רד פלטון אאוטקולט. הילדון התגורר בסביבה אורבנית דמיונית בשם סמטת הוגאן. שמה של הסמטה הופיע בתחילה ככותרת לרצועת הקומיקס בהמשכים. למרות שהקומיקס כיכב מאז ומתמיד בדיון האקדמי של היסטוריונים העוסקים באומנות הקומיקס – בעיקר משום ההשפעה שנודעה לקומיקס זה על תחום הקומיקס שהתפתח בהמשך, וההשפעה על שיווק דמויות קומיות פופולאריות וקביעת נורמה לגבי חשיבות הקומיקס לתעשיית העיתונות האמריקנית – הרי כיום בעולם המודרני, חוקרים הבוחנים מחדש את הקומיקס 'הילדון הצהוב' מופתעים ולא משום הדמיון של הסדרה לקומיקס אחרים, אלא משום ההבדלים בין 'הילדון הצהוב' לבין קומיקס מאוחרים יותר.

קומיקס ואידיאולוגיה

בואו נודה שבדרך כלל הכיוון הכללי של מרבית רצועות הקומיקס בעולם המודרני הוא לשקף את האידיאולוגיה המיינסטרימית של הבורגנות. לעומת זאת, הרקע בקומיקס 'הילדון הצהוב' הוא של שכונת עוני צפופה ומלוכלכת שהבתים בה מתפוררים. הילדון הצהוב וחבריו היו עניים, הבגדים שלבשו היו למעשה בלויי סחבות ואפילו הבעות פניהם של הדמויות בקומיקס שידרו עוני. ואם לא די בכך, רבים מהם פשוט חיו זרוקים ברחוב.

חוקרי קומיקס מודים כיום שאאוטקולט כיוון להציג ביקורת חברתית באמצעות קומיקס על הדמויות המתגוררות בשכונות העוני של ניו יורק דאז. אחד החוקרים כותב במפורש שעולמם של הילדון הצהוב וחבריו היה עולם "אכזרי שבו חיו ילדי זרים ומהגרים ונשים זקנות, פרועות שיער, שעיניהן הביעו עצב ופניהן שידרו מפח נפש וחוסר תקווה". כל זאת, למרות שהקומיקס היה מיועד בראש ובראשונה לעורר צחוק. פשוט מאוד, הקומיקס הבליט פנטזיה והיו בו ניואנסים הומוריסטים שטשטשו את תחושת הייאוש שהשתקפה מן הדמויות: ההומור כאן נשען בדרך כלל על כישרון החיקוי שהילדים בשכונת העוני היטיבו להציג, כשחיקו את היומרות ואת התנהלותם הפומפוזית של בני המעמד הגבוה.

בין סדרות הקומיקס המופיעות בעיתונות המיינסטרימית בארה"ב כיום, אין סדרת קומיקס שמגיעה לקרסוליה של 'סמטת הוגאן' בבהירות תיאור ההרס הפיזי והחברתי וחוסר התקווה השוררים בשכונות עוני. קומיקס זה הוא למעשה סאטירה נוקבת על שכונות עוני בערים הגדולות, ובעיקר, הוא מעלה על נס את תפקיד האידיאולוגיה באומנות הקומיקס.

בקומיקס למבוגרים מוצאים בדרך כלל אידיאולוגיה ולא במובן הצר של פוליטיקה. קומיקס הוא כלי אידיאולוגי בעיקר במובן הרחב – הוא עשוי לשמש כערוץ שכנוע. וזה בפירוש כך כשמתבוננים לעומק בחלק מסדרות הקומיקס בימינו. לקומיקס בעיתונות (לא אצלנו !!) יש השפעה רבה על קהל הקוראים, לכיוון זה או אחר. הווה אומר – סדרות הקומיקס אוצרות בקרבן עוצמה רבה לביצור מעמדם של מעמדות השולטים בחברה ולחילופין, גם להתמוטטותם. קומיקס יכול לכוון לסוגיות מאוד מגוונות שבהן עוסקות חברות אזרחיות – תרבות, כלכלה, מגדר, הומוסקסואליות, מיתוסים ועוד.

 חברה אזרחית באפן טבעי צורכת קומיקס

זו הטענה העיקרית שאני מבקשת להציג כאן. במדינות שבהן הקומיקס מפותח בתרבות המבוגרים, הוא ממלא תפקיד חברתי מהמעלה הראשונה. יוצר הקומיקס עוסק בכוונה תחילה בחיזוק ערכים או מוסדות דומיננטים בחברה ולחילופין, בביקורת וערעור הסטטוס קוו. וזו איננה מלאכה פשוטה. לפיכך, ראוי לאמץ את כלי הביקורת הזה ובאותה נשימה ראוי להוסיף שחברה שאיננה צורכת קומיקס, אלא מותירה ואקום בתחום כה אסטרטגי – חסרה אחד הכלים החשובים ביותר ליצירת חברה אזרחית!

לרגל ציון יום העיתונות החופשית הבינלאומי, שחל אתמול, חשוב להזכיר כאן את ואקום הקומיקס (למבוגרים) הקיים בישראל, שאולי אומר עלינו משהו. הקומיקס אצלנו ממלא יותר תפקיד בבידור ילדים ומתבגרים. כדי לפתח את התחום דרושה קודם כל תרבות שצורכת קומיקס. אולי אלו שבאו ביום שישי לחנות קומיקאזה הם דור העתיד שממנו תבוא הישועה (ראו רשימה קודמת).   אז מה עושים? מעודדים פתיחות, חינוך לאזרחות, מודעות לפונקציה של הקומיקס ככלי לקידום חברה אזרחית, מעודדים מודעות לתרבות המערב ולא רק לתרבות הצריכה האמריקנית.

מכאן אני מצדיעה מכל הלב ושולחת שבח והודייה לקומיקסאים מקומיים כישרוניים ונאמנים: אורי פינק, שי צ'רקה, דודו גבע ז"ל, מישל קישקה ו… יריב אמציה, שם העט של פנחס שדה.

חזרה ל'רשימות'

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: