עשן, אש ו"שערוריית הצנזורה"

מכתב לג'ודי מילר:

"ג'ודי, זו ממש בדיחה גרועה, כל הכתבה שלך".

"העיתונות בישראל היא עיתונות חופשית כמו מרבית העיתונות במדינות המערב. צנזורה מופעלת על הדיווח העיתונאי רק בהקשר ביטחוני רגיש, בדיוק כפי שפועלות מדינות כמו בריטניה, ערש הדמוקרטיה, ודמוקרטיות מערביות אחרות."

"ענת קם לא נעלמה והיא איננה מוחזקת בבית המעצר אלא נמצאת נכון לעכשיו במעצר בית.  לא בגלל עבודתה כעיתונאית היא שם. לפי מיטב הידיעות/שמועות הזורמות ללא הרף לאינטרנט, ענת קם נחקרת עקב גניבת סודות צבאיים בתקופת היותה בשירות צבאי (היא עצמה איננה יודעת פרטים אודות המידע שגנבה והעבירה לאחרים).  הבריחה ללונדון נבעה מחשש מפני תביעה ולא חשש מפני פגיעה פיזית."

רקע: ג'ודי מילר פרסמה בצהובון The Daily Beast את הכתבה, Israel's censorship scandal. הפרשה שמסעירה כעת את הציבור בישראל היא תולדה ישירה של פרסומים לא אחראיים בעיתונים מפוקפקים כמו הכתבה שפרסמה העיתונאית מילר המתהדרת בפרס פוליצר (שיש אומרים שכלל לא ברור איך זה קרה).

מה לא אחראי בכתבה של מילר? ראשית, הכתבת מנסה להטעות ולומר שישראל הולכת בדרכי איראן בעוד שכאן בישראל המדינה גועשת משום שעיתונאית נעצרה ולציבור יש זכות לדעת על מה ולמה מתוקף "זכות הציבור לדעת". ה'עשן' שפיזרה מילר הוא ללא ספק סיפור מרתק ומסקרן; הבעיה היא שזו המצאה. זהו עשן המערפל את הראייה אך היכן האש שממנה הוא עולה? שכן, מי שמשווה בין ישראל לבין משטרים טוטליטרים חשוכים כמו איראן וצפון קוריאה, ושוכח או מסתיר את העובדה שהעיתונאית הישראלית לא נעצרה אלא שצוו עליה להיות במעצר בית, לוקה באי דיוק בדיווח ובעיתונאות מהדרגה הנמוכה ביותר. מילר היא אמנם כתבת לשעבר בניו יורק טיימס אבל לכל דיווח חייב להיות בסיס מוצק. מאחורי כל עשן חייבת להיות אש שממנה הוא ממריא אל על. שנית, העיתונאית הנתונה במעצר בית הייתה חיילת עד לא מזמן (היא בת 23 לפי הדיווחים) האם מישהו בדק מאין לקחה את המידע הביטחוני שגרם לכל המהומה? אולי היא הגיעה למידע המצונזר בתוקף היותה חיילת? שלישית, לאור שתי הטענות הראשונות קריאת הכתבה של מילר תיראה בהחלט שונה. חיילת ישראלית מכרה או העבירה מידע לצד ג' בהיותה בתפקיד צבאי, ולכן היא כעת במעצר בית. רביעית, מה היה קורה בדמוקרטיה המתקדמת ביותר, דהיינו בארה"ב או בבריטניה או בצרפת במקרים שכאלו? ברור שהתגובה למעשה כמו זה המיוחס לעיתונאית שבמעצר בית הייתה חריפה לא פחות ואולי אף יותר מכך.

למען הסר ספק, משפט סיום למכתב המופנה לג'ודי:

"אינני בעד צנזורה. אבל כשהפכת על פניו את הסיפור האמיתי רק כדי להפיק פריט לצורך השוואה בין ישראל לאחד המשטרים הגרועים ביותר בימינו, הגדשת את הסאה. למעשה, בנית סיפור בדוי – הפצת עשן בלי שהייתה קודם לכן אש. המטרה שלך, ג'ודי, הייתה להסיט את הדיון ואת נקודת הכובד שלו מהשאלה, האם לצנזורה במאה ה-21 יש זכות קיום, אך ורק כדי לחזק את הנימה האנטי ישראלית ולהפיח רוח חיים מחודשת בשאלה – האם לישראל יש זכות קיום. לא פלא שבמדינתך הנאורה סבורים המהדרין שאין להאמין לאף מילה שלך, ג'ודי, ויש להם לא מעט סיבות להרגיש כך….

לחזרה לבלוג שלי ב'רשימות' לחצו כאן