שברי החלום של סרן אסף רמון ז"ל

לפני שש שנים, בפברואר 2003, כשאילן רמון הובא לקבורה בנהלל, בנו אסף  החליט: "אני רוצה ללכת בדרכי אבא ולטוס לחלל", והוסיף שכבר בגיל צעיר חלם להיות טייס בחיל האוויר, כמו אבא שלו, אך בעקבות האסון, החליט לשנות את ייעודו ולנסות להיות אסטרונאוט (מעריב 6.2.2003 כתבתם של אילאיל שחר ויצחק בן חורין, שליחי מעריב בארה"ב).
כמה מצמרר. ילד שחלם ללכת בעקבות אביו, למלא שליחות ממלכתית ולעשות ככל שיידרש ממנו.
גורלות טרגיים של אב ובנו הצטלבו. הטרגדיות של שניהם מהדהדות אחת את זולתה. מחר ייטמן אסף לצד אביו בבית הקברות בנהלל.  

הכאב והשבר שכולנו חשים כעת מתמזגים עם התחושות הקשות של תחילת פברואר 2003. העיתונות דאז התייחסה לאסון התרסקותה של המעבורת קולומביה ונסיבותיו, והביעה זעזוע קשה בעקבות מותם הטרגי של האסטרונאוטים. היום ראוי לחזור קצת אחורנית כדי להיזכר בדברים.

הדיווחים הקשים על התרסקות המעבורת קולומביה: "נסיבות התרסקות המעבורת קולומביה בפברואר 2003 היו ברורות… מהנדס בנאסא התריע יומיים לפני ההתרסקות כי הנזק שנגרם לכנף השמאלית בהמראה לא נותן למעבורת סיכוי. חמישה מומחים של נאס"א השמיעו ביקורת על הבטיחות בטיסות – ופוטרו. יחד עם זאת, רשמית, סוכנות החלל הכחישה את הביקורת ואת גל הרמיזות על מחדל והודיעה שידעה שיש בעיות "אבל הן היו לא רציניות" (מעריב 2.2.2003, כתבתם של יצחק בן חורין, עמי אטינגר, ספי הנדלר ואילאיל שחר).

הזעזוע שבא בעקבןת אסון התרסקות המעבורת קולומביה ומותם של האסטרונאוטים הונצח בכותרות: "היסטוריה של אסונות". "האסון של המעבורת קולומביה, שעל סיפונה היה גם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון, אינו הראשון. כיבוש החלל גבה את חייהם של עשרות אמריקנים ורוסים". "מסויוז עד צ'לנג'ר: מאז השתחרר האדם ממיגבלות כוח המשיכה ויצא לחלל היו לו הישגים רבים, אך גם כמה אסונות מחרידים. ארה"ב וברה"מ חוו טראומות של אובדן חלליות ומותם של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים. פעם אחת בלבד אירע נס בחלל – אפולו 13 נקלעה למצוקה חמורה וחזרה בשלום. לקולומביה לא אירע נס דומה". "למרבה האירוניה, האסון הראשון התרחש על הקרקע, ב- 1967, אפילו לא בשעת הספירה לאחור לקראת הטיסה, אלא בשעת תירגול. באסון ניספו שלושה אסטרונאוטים. אחד מהם הספיק לצעוק בקשר: 'אש בחללית'". "החללית הרוסית סויוז 11 נחתה בשלום לאחר 24 ימים בחלל, אך כאשר צוות החילוץ נכנס לתאם של שלושת הקוסמונאוטים, הוא מצא אותם ללא רוח חיים, רתוקים עדיין למושביהם." "בינואר 1986 אירעה טרגדיה בשידור חי. המעבורת צ'לנג'ר המריאה וכשהגיעה לגובה 16 ק"מ אפף אותה פתאום כדור אשר ענק והיא צללה לעיני אלפים באתר השיגור. נספו שבעה אסטרונאוטים, בהם האסטרונאוטית היהודיה ג'ודית רזניק." יונתן גפן כתב אז מבוסטון: "בשעה תשע ועשרה בבוקר לפי שעון מזרח ארה"ב שודרה לראשונה הידיעה המצמררת: ככל הנראה התרסקה החללית קולומביה בכניסה לאטמוספירה. הראשונים ששמעו את הפיצוצים היו תושבי פלשתין, טקסס. ההודעה הממלכתית הראשונה הייתה: אין כל הוכחה שמדובר בפיגוע טרור".

הכותרות  דיברו על שותפות הגורל והאבל המשותף לישראל ולארה"ב ובמיוחד על "שברי החלום" – "16 דקות חסרו למעבורת החלל קולומביה לשוב בשלום לאמא אדמה. 16 דקות. ואז נדם הקשר. ככל שנקפו השניות, נגוזה התקווה. מהמעבורת נותרו רק שובלי עשן לבנים, ואחריהם מטר של רסיסי מתכת חרוכים."

הבעת הכאב הפרטי של ישראל על האסון ועל מותו של אילן רמון (48) מילאה את מרבית הכותרות: "שלוש ועדות חקירה נפרדות הוקמו בניסיון לברר מה גרם לאסון". "מדינה באבל: בכל רחבי ישראל התקשו אתמול לחזור לשגרה, בבוקר שלאחר התרסקות המעבורת קולומביה. בבתי הספר הקימו פינות הנצחה והדליקו נרות זיכרון. ילדי הגנים ויתרו על החלום להיות אסטרונאוטים כשיהיו גדולים. ובכמה ערים כבר החליטו לקרוא על שם רמון מוסדות חינוכיים". (כתבתם של אורי בינדר, אייל טל, יונתן הללי ואסף זלינגר, 3.2.2003). "אין גבול לכאב: מטהרן עד סיאול, מטורונטו עד בומביי, העולם עצר שלשום את נשימתו. כמעט כל עיתוני תבל הקדישו אתמול את עמודיהם הראשונים לתמונות שבעת האסטרונאוטים ורגעיה האחרונים, הנוראים, של מעבורת החלל קולומביה" (כתבתו של אריה בכר, 3.2.2003). "טייס הקרב שלחם בשתי מלחמות, שהפציץ את הכור הגרעיני בעיראק ושרד תאונות אוויריות קשות – נספה ביחד עם ששת חבריו האמריקנים". אמנון דנקנר הספיד את אילן רמון כך: "הנשר האמריקני שמוט כנף היום, ואחת מעצמות הכנף הזאת היא שלנו". גם אבהרם תירוש כתב על אילן רמון: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד" – זו התפילה שנשא אילן רמון כשחלפה החללית שבה טס מעל ירושלים. כל כך יהודי, כל כך סמלי. פסוק התפילה הידוע ביותר, המזוהה ביותר עם הזעקה היהודית, ליווה הפעם בדיעבד, בלא ידיעתו וכוונתו של אומרו, את האסטרונאוט הישראלי הראשון, בן למשפחת ניצולי שואה, אל קיצו המר". כתבה אחרת ציינה את אופיו המיוחד של אילן: אילן רמון היה נקי משחצנות ויהירות, הוא דיבר על כולם בגובה העיניים, לא משנה אם אתה נשיא המדינה או מפשוטי העם. הוא לא הרגיז אף אחד ולקח את השליחות שלו כשליחות ממלכתית. הוא עשה את הכל בצורה מדהימה, המשימה הייתה תפורה עליו." אריה בכר הדגיש את הסמליות שבאסון וביכה את מותו של אילן רמון: "רוב האנושות מורכבת ממאמינים ומיסטיקנים. עבור רוב האנושות, זו שעה מכוערת, מפחידה. כי את הסימליות של אסון קולומביה לא יכלו לכתוב בצורה קולחת יותר גם אלה שבקולמוסם ציירו את סצנות הזוועה של התנ"ך. טייס ישראלי שהפציץ את הכור העיראקי ב- 1981, השנה בה נכנסה מעבורת החלל קולומביה לשירות, צופה על בגדד מגובה בטוח, מסיפון החללית; האסטרונאוט הישראלי הראשון מתרסק מעל עיירה בשם פלשתין בטקסס, מדינתו של הנשיא בוש, הראשון והשני, שבועות ספורים לפני שהשני הולך לחסל את שליט עיראק". ב-3.2.2003 לצד הכותרת: "כנף המוות", הופיע תיאור מצמרר: "ביום החמישי למסעו בחלל שוחח אילן רמון עם ראש הממשלה שרון בקשר וידיאו. הוא הציג לו את הנוף הנשקף מחלון המעבורת "קולומביה". שם, על פה הכנף השמאלית, נראו מעיכה וסדק ארוך. 11 יום מאוחר יותר היתה זו הכנף השמאלית שניתקה מהמעבורת והביאה להתרסקותה."
                                                                                  *******************
 
סרן אסף רמון ז"ל ייטמן בנהלל לצדו של אביו. אילן רמון טמון ממש סמוך לקברו של משה דיין, בקבר צבאי אבל מחוץ לחלקה הצבאית, ולצידו חלקת קבר שנשמרת לבקשת רונה רמון – זו הפשרה שאליה הגיעה המשפחה עם המשק.

מדוע נקבר אילן רמון בנהלל? בבית הקברות בנהלל קבורות כמה דמויות מיתולוגיות, חלוצי העמק וחלוצי ההתיישבות בארץ. אילן היה חלוץ החלל.

ההסבר בכתבתו של שגיא גרין (גלריה, הארץ 20.2.2003) מעניין במיוחד: אילן רמון לא נולד בעמק יזרעאל ולא גדל בו, אך שם נקבר. יש לכך כמה סיבות, ותחילתן אולי ב-1991, עם גל העלייה הגדול מרוסיה. אז התמלא מרכז הקליטה שבנהלל בעולים חדשים ונדרשו מורים. כך הגיעו לשם שלוש: המורה לחינוך גופני רונה רמון, המורה למתמטיקה איילת שליין והמורה ה'. בין השלוש נוצר קשר מיידי, שהתחזק בארוחת בוקר משותפת בבית הוריה של שליין, ילידת נהלל. אל המשולש הנשי צורפו בני הזוג, ובין הגברים, אילן רמון, מפקד טייסת כ16 מבסיס רמת דוד,…. באחד הימים הגיע אילן לאזור כשהוא נרגש וסיפר שהוא נבחר להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון. אסור היה לו לגלות את הסוד אבל לחבורה הזו הוא סיפר… חבריו נסעו לקייפ קנוורל לשבוע כדי לחוות את השיגור… ב-1 בפברואר 2003, ב-16:16 החברים כבר הבינו שמשהו רע מאוד קרה. החברים נסעו מיד לשם ואז נולד הרעיון שאילן רמון ייטמן בנהלל. רונה רמון רצתה בית קברות שיש לו צביון יותר פרטי, פחות עירוני, מקום שיש בו עצים וכחברתה איילת הציעה לה להביא אותו לנהלל גם משום שיש בזה המון סמליות וגם משום שהוא יהיה "לידנו, ונוכל לבוא לשם" וגם "זה במקום שהוא כל כך אהב, צופה אל הבסיס", רונה לא אמרה כלום, היא רק הקשיבה… אחר כך היא שאלה אם יסכימו שהוא ייקבר בנהלל." (גלריה, הארץ, 20.2.2003).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 14 בספטמבר 2009 at 6:31 am

    שתיים שלוש כיתות מעל אמא שלי בבית אלפא היה אברהם הכהן. לימים טייס ואחר כך טייס הניסוי מספר אחת של חיל האויר.
    בשנת 1970 הטרסק מטוסו והוא נהרג.
    ולאברהם הכהן היה בן – יוני.
    יוני, בעקבות האסון של אביו הלך לשיריון ולימים היה קצין בגדוד שלאחר שנים אני שירתתי בו. גדוד 195. הוא צלח בשלום את יום כיפור ואם אני לא טועה גם קיבל צל"ש.
    בכל מקרה בהיותו סרן בשריון החליט יוני לעשות הסבה, עבר קורס טיס והפך לטייס.
    ואז, עשר שנים אחרי אביו ב-1980 – נהרג בתאונת מטוס.
    מאז הידיעה שהגיעה לאוזני אמש, אני לא מפסיקה לחשוב על משפחת הכהן ועל האסון שלהם ואיך הוא שכפל את עצמו בצורה כל כך מצמררת.
    והנה אני רואה שמעריב כבר עלו על הסיפור הזה:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/942/123.html

    • עוזי  On 14 באוקטובר 2013 at 1:26 am

      סרן יוני כהן ז"ל בן בית אלפא היה מן הטנקיסטים המשובחים ובעלי דמיון שאוששו את גדוד 195 וחטיבה 401 במהלך יום כיפור(ביחד עם עמיקם מבית השיטה)פיתחו טכניקות כיצד לחמוק מן המארבים של הסאגרים והשמלים.ועל כך קיבל צל"ש .החליט להיות טייס בשנת 1980(בדרכי אביו אברהם הכהן)נהרג בתאונת טייס.
      לדרמן עוזי–משק קשר פלוגה כ במהלך המלחמה ואחריה.

      • תרצה  On 14 באוקטובר 2013 at 6:52 am

        תודה לך על המידע בדבר הצל"ש שקיבל יוני כהן לאחר מלחמת יום הכיפורים.

  • אילנה שקולניק  On 14 בספטמבר 2009 at 8:04 am

    בוקר טוב תרצה,
    החזרת אותי שנתיים אחורה, לסיור אל בית הקברות בנהלל.
    הנה צילום המצבה על קברו של אילן רמון עם סימלי
    המעבורת קולומביה.
    תודה על סקירה חשובה.
    Nahalal- Israel - נהלל:פסטיבל "ימי חלב ודבש" , בעמק יזרעאל, חג שבועות 2007

  • נועם  On 14 בספטמבר 2009 at 9:51 am

    הבן השני של אברהם הכהן, אבנר, שמספר את הסיפור בכתבה במעריב, היה גם הוא טייס. הכרתי אותו היטב, היינו חברים.

  • נבט חיטה  On 14 בספטמבר 2009 at 10:02 am

    משפחה מדהימה משפחת הכהן.
    אברהם היה אדם יפהפה.
    לפי מיטב זכרוני אבנר, הבן השני, קיבל עיטור גבורה.

  • נועם  On 14 בספטמבר 2009 at 10:35 am

    הוא על חילוץ טייס מהשטח הסורי במלחמת יום כיפור (אבנר היה טייס מסוק). הסרט של עמוס גיתאי "כיפור" מבוסס על אותה טיסת חילוץ.

  • מיכאל  On 14 בספטמבר 2009 at 2:45 pm

    הוא היה כל כך צעיר ולא הספיק לחסל כמה ילדים ערבים… אני בטוח שחבריו ליחידה ישלימו את הפער.
    לא אלמן ישראל.

  • אסתי  On 14 בספטמבר 2009 at 3:09 pm

    לקרוא את התגובות שלך מיכאל.
    וזו הרי לא הראשונה בסגנון הזה אצלך. אני די עוקבת אחרי האמירות מהסוג הזה שאתה משחרר חדשות לבקרים..
    אז אמנם פסטיבל הבכי הלאומי + קיטש הקתרזיס מתחיל להיות דוחה ברמות, אבל עדיין התגובה שלך היא אחת הנתעבות שראיתי מעודי.
    ולא שיש בה איזו חוכמה או תובנה חשובה שמצדיקה שחרור של זבל כזה לאויר העולם.
    כאמור – עצוב. מאוד.

  • יוסי  On 14 בספטמבר 2009 at 9:05 pm

    שכפי ששמי הוא יוסי כך שמו מיכאל. הבעייה אינה במסכה הבעייה היא שכרבים כמותו הוא והם לא מרגישים שהם מגדישים את הסאה וכתוצאה משהו רע יקרה. לא להם, הם תמיד אבל תמיד נתעבים ככל שיהיו,יוצאים נקיים ומצוחצחים. כתבו על זה ספרים. זו סדרו של עולם.

  • איתמר  On 14 בספטמבר 2009 at 9:50 pm

    אני מצטרף למיכאל.

  • אהרן  On 15 בספטמבר 2009 at 1:17 pm

    ומצטער בשבילו.

  • תרצה  On 16 בספטמבר 2009 at 5:00 pm

    ובמיוחד לאסתי ולאילנה.
    על אנשים כאלו נאמר – "איך נפלו גיבורים" יהי זכרם ברוך.

Trackbacks

  • […] ואז נולד הרעיון שאילן רמון ייטמן בנהלל. רונה רמון רצתה בית קברות שיש לו צביון יותר פרטי, פחות עירוני, מקום שיש בו עצים .חברתה איילת הציעה לה לקבור את אילן בבית הקברות של נהלל . כולם ידעו שאילן אהב את נהלל ואת הנוף מהגבעה שעליה בנוי בית הקברות. נוף בסיס חיל האויר…. אך לא רק בגלל הצביון הפרטי והטבע שמסביב למקום נבחר בית הקברות של נהלל כמקום קבורתו, אלא בעיקר כדי בגלל הסמליות של המקום. בבית הקברות בנהלל קבורות כמה דמויות מיתולוגיות, חלוצי העמק וחלוצי ההתיישבות בארץ. אילן רמון היה חלוץ החלל של מדינת ישראל. מספרים שבמהלך השיחה, כששמעה זאת רונה רמון היא פשוט לא אמרה כלום, היא רק הקשיבה… אחר כך היא רק שאלה "אם יסכימו שהוא ייקבר בנהלל…" (שגיא גרין, עיתון הארץ, גלריה, 20.2.2003). סרן אסף רמון קבור ליד אביו. הסבר על מקום הקבורה מופיע גם בפוסט מ- 2007, שברי החלום של סרן אסף רמון. […]

  • By סיכום הבלוג לשנת 2013 | הצלחה on 1 בינואר 2014 at 9:53 am

    […] שברי החלום של סרן אסף רמון ז"ל (2009) […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: