שווה קריאה?

איך באמת ליהנות ולצאת עם הרגשה שהיה שווה לקרא את הספר? לגבי ספרים שנכתבו במקור בלועזית, ההמלצה "שווה קריאה" חייבת לקחת בחשבון כמה גורמים. ביניהם, איכות התרגום ואיכות העריכה.

אני קוראת כפייתית. לא רק את החומר המקצועי אני בולעת לפני הקפה של הבוקר. גם ספרים טובים. איך מגיעים לספרים טובים? זו שאלת מליון הדולר. רשימות רבי המכר השתכללו ולאחרונה הן מתפצלות – כל עיתון ורשימתו. מלבד זאת, רשתות של חנויות ספרים ועשרות אתרים מפרסמים המלצות לספרים. גם חברים ממליצים והסחורה "החמה" עצמה מוצגת לראווה על גבי מדפים בחנויות. אם לא די בכך, אנחנו מוצפים בלי סוף בפרסומות רדיו, טלוויזיה, DVD ושלטי חוצות. לקפוץ לתוך הים הסוער הזה אי אפשר בלי להצטייד תחילה בחגורת הצלה. 

את חגורת ההצלה שלי יצרתי על סמך ניסיון ושיקול דעת, ואמנם זכיתי.

תוך חמישה ספרים שקראתי בחודש האחרון מאחד לא נהניתי ומהיתר כן.

להלן החומרים שמהם עשויה חגורת ההצלה שלי, שמיועדת לקוראים כפייתיים ולכל קורא שסתם נוהג לקחת מדי פעם ספר ליד כדי ליהנות ממנו.

הנאה מספר טוב היא פונקציה של שני דברים עיקריים, פרט לכישרון הספרותי של המחבר ו/או העלילה: עריכה ותרגום (במידה והספר מתורגם).

על עריכה לא אכביר מילים כאן יותר מהדרוש. כתיבה כלשהי אף פעם לא תצא מושלמת בעיני הקורא אם לא תעבור ביקורת. בדרך כלל רצוי שהביקורת תכלול בתוכה גם עריכה מקצועית אם מדובר בטקסט מורכב המוצע לקהל יעד גדול. היה רצוי שגם הקורא יתחיל לשנן לעצמו, מלבד את שם הסופר, גם את שמה של ההוצאה לאור. (במאמר מוסגר מיד עולה שאלת מחירו של הספר וגם השאלה, האם ההנחות תורמות לכך שההוצאות לאור ישקיעו בעריכה ראויה או לא.) גם בשיעורי ספרות ראוי להסביר לתלמידים ולסטודנטים שיש הבדל אדיר בין הוצאות לאור שונות. מבחן התוצאה – ההנאה שהקורא הפיק מהקריאה – מוכיח זאת בדרך כלל.

העניין השני הוא איכות התרגום.

חמשת הספרים שקראתי לאחרונה הוכיחו לי שספרים מתורגמים "טובים" או "מעולים" נבדלים מאלו ה"לא מיוחדים" וה"לא מוצלחים", בעיקר בשל התרגום משפת המקור לשפת היעד. אל תקלו ראש בדבר.

"הדוח של ברודק" – שעליו כבר כתבתי – זכה לתשבחות. כאן המקום לציין את תרומתו של המתרגם, שי סנדיק. מדובר בתרגום מצרפתית לעברית של אחד הסופרים המבריקים בן זמננו – פיליפ קלודל. לא כל כך ברור מאליו שאם המקור מצטיין מבחינה ספרותית וזוכה למקום של כבוד בבמות הספרות בעולם, גם הספר המתורגם יהיה מהנה באותה מידה. ולא מדובר בהבדלי תרבות אלא בהבדלים שבכתיבה עצמה. 

קחו לדוגמא ספר שתורגם [רע מאוד] מעברית לאנגלית. בעוד הטקסט המקורי זכה לציון לשבח והסופר, עמיר גוטפרוינד, התפרסם בשל ייחודיותו, אי אפשר לומר זאת על הספר המתורגם לאנגלית של אותו מחבר. אני מתכוונת לספרו "העולם, קצת אחר כך", שפורסם ב- 2005, ובאנגלית – "The World a Moment Later", שפורסם ב- 2008. לא נעים לי לתת כאן ביקורת שלילית, אבל אין ברירה. הרי קראתי ספר אחר של גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים" ונהניתי מכל רגע. היללתי את הסופר ואת הספר והיו בפי רק מחמאות עליו. והנה, חרב עלי עולמי כששאלתי את ספרו, שתורגם לאנגלית על ידי ג'סיקה כהן (Jessica Cohen), שיצא לאור על ידי Toby Press בלונדון. תסלח לי ג'סיקה, אבל ביקורת חייבת להיות בונה. אני מקווה שאת קוראת את הפוסט ומבינה שנתקלתי בבעיות לא פשוטות בקריאת התרגום לאנגלית. הרגשתי שהשפה מאוד אלמנטרית ולא מלוטשת כראוי. במיוחד לא יכולתי להימנע מהרגשה שאני קוראת בעצם עברית, במילים לועזיות… מספר פעמים במהלך הקריאה הפסקתי ולקחתי נשימה עמוקה לפני שהמשכתי. יצאתי עם הרגשה ממש כעוסה על העוול שנגרם לסופר שכתב את היצירה המוערכת.

נעבור לספרים מתורגמים נוספים שאותם ממש "בלעתי" לאחרונה.
באורח מקרי ביותר, נתקלתי בשבוע הספר בהמלצתה של שולמית אלוני שהתראיינה לעיתון הארץ וסיפקה לי, בעקבות המלצתה לספר קריאה טוב, רגעי עונג מושלמים. הספר הראשון שעליו המליצה, "הדרך" של מקארתי, זכה לביקורות מאוד מעמיקות מכל זווית ראייה אפשרית (הוצאה לאור: מודן, עריכה, אורנית כהן-ברק). הכתיבה, העלילה, המסר, הטיפול בתכונות האנושיות של הדמויות, תיאור עתידני של העולם ועוד ועוד. אני רוצה להוסיף שלולי התרגום, קשה לי להאמין שהכתיבה המיוחדת של מקארתי הייתה הופכת ליצירה שרבים מאיתנו העלו אותה לפסגת הספרים המוערכים בכל רשימה של ספרים מומלצים. מי שתרגם את הספר מאנגלית הוא הסופר והמתרגם אמיר צוקרמן. לעניות דעתי, התרגום של אמיר צוקרמן מצויין. והאחרון שקראתי, גם הוא ספר מתורגם: "מחלת האבנים" שכתבה באיטלקית הסופרת, מילנה אגוס. אגוס חדרה לתודעת הקוראים ברחבי איטליה לאחר שהתפרסם ספרה הראשון. ספרה "מחלת האבנים" הוא השני והוא זה שזיכה אותה בפרסים יוקרתיים, כולל "פרס אלזה מורנטה" הידועה לטובה מספרה "אלה תולדות". מחלת האבנים היא יצירה משובחת שנמכרה בעשרות אלפי עותקים מיד עם הוצאתה לאור ובהמשך, תורגמה לשפות שונות, כולל עברית. (הספר יצא לאור בהוצאת כתר, סדרת "הספרייה החדשה", עורך: מנחם פרי). על התרגום המעולה של הספר מאיטלקית לעברית אחראית המתרגמת, מרים שוסטרמן, שתרגמה עשרות ספרים וסיפורים מאיטלקית לעברית. מעניינת במיוחד העובדה שהמתרגמת "מצאה" את הספר במקרה, בעת שהותה באיטליה לרגל כנס מתרגמים וסופרים, כשיצאה לסייר בעיר בה שהתה. יד הגורל כיוונה אותה לכיכר הומה בני אדם שהתגודדו סביב כתבת שראיינה את הסופרת, אגוס. שוסטרמן החליטה שאין מה להפסיד ולקחה שני ספרים של אגוס שהוצעו שם למכירה בדוכן צדדי.

השורה התחתונה שלי –

כפרפראזה על "ספרים, רבותי – ספרים",  אני מציעה את הסיסמאות – "עריכה, רבותי – עריכה"; "תרגום, רבותי – תרגום".

ט.ל.ח
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 15 באוגוסט 2009 at 8:34 pm

    לראות שגם את מתפעלת כמוני מ"הדרך" ומ"הדו"ח של ברודק" ומהתרגום המשובח שלהם.
    אכן גם "מחלת האבנים" מתורגם נפלא. הספר בעיני הרבה פחות אבל זו כבר בעיה אחרת.
    ואם מדברים על תרגום ועל ספרות טובה אז ממליצה לך לבדוק את התרגום החדש של "בדם קר". בעיני משובח מכל כיוון.

  • תרצה  On 15 באוגוסט 2009 at 8:48 pm

    אסתי, שמחה לפגוש אותך כאן. אכן שמעתי וקראתי ביקורות על התרגום החדש של "בדם קר". תודה.
    נהנית לקרא את ביקורותיך בגלובס.

  • נועם  On 16 באוגוסט 2009 at 9:44 am

    קצת לא נעים לקלקל את המסיבה, אבל קראתי לאחרונה את "הדרך" והתקשיתי להבין את כל הסופרלטיבים שנקשרו בו. סברתי שבקושי הוא מחזיק חומר לסיפור קצר. מכיוון שלא קורה בו כלום, אפשר היה לטעמי לתמצת את האווירה ואת היחסים בין האב ובנו ולדחוס את זה לפורמט מתאים יותר.
    ובאשר לתרגום, הפריעה לי הנטייה של אמיר צוקרמן להדהים אותנו בשפע ברוקי של אוצר מילים שיש לרוץ למילון בשבילו. בעיני התרגום קצת מתהדר בנוצות, וזה מפריע לקריאה.
    אולי עוד ארחיב על הספר ותרגומו בבלוג שלי.

  • תרצה  On 20 באוגוסט 2009 at 10:37 am

    תודה לך נועם על התגובה. אני לא כל כך מסכימה עם דעתך לגבי 'הדרך' של מקארתי. יש בספר הזה סגנון כתיבה ייחודי של רגישות יוצאת דופן ליכולותיו של הקורא. המילים מדודות וכל משפט הינו אמירה מדוייקת להפליא בלי תוספות. זה משאיר לכל אחד מהקוראים מרחב להשלים מתוך הדמיון/מציאות שלו את החסר 'לקרא' את הספר מתוך הפרספקטיבה האישית של הקורא. בשפה המקצועית זה נקרא 'פוליסמיות'.
    אשמח לקרא ביקורת שלך על הספר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: