נרדמת עם שיר בלב

גילה נושק ל- 90 שנה ועושים עליה סרט. היא שרדה את השואה. רחל ברנהיים-פרידמן ניצולת שואה, פרסמה בימים אלו את ספרה השישי.
אינני מכירה אותה. מעולם לא הצטלבו דרכינו. הקשר בינינו נוצר לאחרונה באורח מקרי, באמצעות שיחת טלפון. באחד מימי הקיץ האחרונים התקבלה בביתנו שיחה מ"סופרת שרוצה לשוחח עם ד"ר תרצה הכטר". היא הציגה עצמה בשמה, רחל בירנהיים-פרידמן. הסבירה בקצרה את מטרת השיחה וסיפרה על ספריה. לא ציפיתי לשמוע ממנה שספריה בקושי נמכרים בחנויות או דרך האינטרנט ושהיא מבקשת לעניין אותי בספר מפרי עטה העוסק בסיפורה האישי בתקופת השואה – "עגילים במרתף".

סופרים שמתקשרים לקוראים פוטנציאליים ומשוחחים עימם על ספריהם ואף מציעים לשלוח את הספר לבתיהם אינו חזיון שכיח במקומותינו. ברנהיים הציעה לשלוח אלי את הספר המדובר. סיכמנו שהיא תשלח אלי את ספרה ובתום השיחה מסרתי לה את כתובתי הפרטית.
אתמול סיימתי לקרא ב"עגילים במרתף" על קורות המשפחה, משפחת פרידמן, מאז נישואי ההורים עוד בתקופה של 'הימים היפים' של יהדות צ'כיה, דרך גירושם ומעצרם במחנה הריכוז, אושוויץ, בתקופת מלחמת העולם והכיבוש הגרמני, וכלה בעלייה הציונית של חלק מבני המשפחה לישראל, ההתיישבות וחתונתה של רחל עם זאב ברנהיים בקיבוץ יקום.
כנראה שרשתות ספרים גדולות נוטות להזמין ספרים כאלו רק לפי דרישת הלקוח. אחרת קשה להבין את ה"סירוב להפיץ את הספר" שבו נתקלה ברנהיים, לפי הגרסה שלה. ואולי אני טועה? כבר קרה לי שביקרתי בחנות השייכת לרשת והספר שחיפשתי היה חסר במלאי משום שיצא לאור לפני מספר שנים או מסיבות אחרות.
ברנהיים לא קיבלה את הדברים כפשוטם. האם הייתה למישהו כוונה להדיר את ספרה מרשת הספרים? או שמא, הסיפור מייצג מקרים שבהם מפרש היוצר את הנתונים באופן מוטעה. במיוחד כשהיוצר טעון רגשות וזיכרונות מרים מתקופת השואה.
רגישותם של ניצולי שואה היא סיבה מספיק טובה להתחשב בהם, להשתדל לעזור להם ולא להקשות.

כך או כך, הספר עצמו חשוב ביותר. מתועדות בו קורותיהן של אלפי נשים שהיו במחנה הריכוז אושוויץ. המחברת מתארת את הקשר שיצרה במחנה עם חברות לאחר שהיא ואחיותיה נאלצו להיפרד זו מזו עד לתושייה שגילתה וכך הצליחה יחד עם חברותיה להימלט מ"מצעד המוות".

רק כדי לסבר את האוזן, ציטוט מתוך הכריכה הפנימית של הספר מגלה עד כמה התיעוד שבו מוערך: "ספר זה יוצר לאור בסיוע קרן חבצלת לחינוך ותרבות, תל אביב, קרן עמוס, לשכת הנשיא, ירושלים, ובתמיכת קרן יעקב וקלרה עגיט לספרות בנושא השואה וההתנגדות היהודית, טורונטו, רנדה, באמצעות קרן סיוע של ההסתדרות". ובהמשך, "הספר תורגם לצ'כית, ספרדית, גרמנית, פולנית, אנגלית, הונגרית, סינית, איטלקית, צרפתית וערבית, ובקרוב לרוסית, שבדית, קוריאנית והודית".

חיפוש במאגרי הרשת הניב מספר תוצאות. באחד האתרים מתועד ראיון אישי עם המחברת למוסד "יד ושם". באתר אחר, עלון "הקיבוץ", מוגשת סקירה על ברנהיים ומפעל חייה. באותו אתר מדווח על סרט שמכינים על חייה של ברנהיים – תיעוד נוסף על ניצולי מחנה הריכוז אושוויץ ו'צעדת המוות', שעליהם כתבה בספר "עגילים במרתף".
לגבורה בכל זאת יש מחיר. בראיון עיתונאי שנערך עימה לאחרונה סיפרה ברנהיים עד כמה היא מתקשה להירדם בלילות. הפתרון – היא שרה לעצמה עד שהיא "נרדמת… עם שיר בלב".
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

  • By שתי זוויות ראייה | הצלחה on 7 באפריל 2013 at 12:14 pm

    […] רחל ברנהיים, ממקימי קיבוץ "יקום" (עליה כתבתי בעבר כאן), שנולדה בצ'כיה ולאחר הכיבוש הנאצי גורשה לאושוויץ שם […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: