גילה נושק ל- 90 שנה ועושים עליה סרט. היא שרדה את השואה. רחל ברנהיים-פרידמן, ניצולת שואה, פרסמה בהוצאת משרד הביטחון את ספרה השישי. כל כולו מוקדש לסיפורה האישי בתקופת השואה. בין ספריה הקודמים: הנהר שנעלם, האור בקצה המנהרה, תרז ועוד סיפורים, על אדמות נחל פולג. אינני מכירה את רחל אישית. מעולם לא הצטלבו דרכינו. הקשר בינינו נוצר לאחרונה באורח מקרי, באמצעות שיחת טלפון. שיחה שהעלתה בי תהיות היחס לניצולי שואה.
באחד מימי הקיץ האחרון קיבלתי טלפון מ"סופרת שרוצה לשוחח עם ד"ר תרצה הכטר". היא הציגה עצמה בשמה, רחל בירנהיים-פרידמן, והסבירה בקצרה את מטרת השיחה: לספר לי שכתבה ספרים על קורותיה בתקופת השואה. בהמשך ציפתה לי הפתעה. רחל סיפרה לי שספריה נמכרים במשורה. הן בחנויות הספרים והן באתרי אינטרנט. חשבתי שאינני שומעת טוב. רחל לא נתנה לי שהות לתהיות ומיד המשיכה להסביר מדוע פנתה אליי. יש לה תקווה שאסכים לעיין בספר מפרי עטה העוסק בסיפור המשפחה וסיפורה האישי בתקופת השואה – "עגילים במרתף, לצמוח מעולמות נחרבים.
הדף באתר "יד ושם" המוקדש לרחל
קטע מתוך הדף באתר ים ושם, המוקדש לרחל בירנהיים-פרידמן:
ביומה הראשון באושוויץ כינסה רחל מספר צעירות, ויחדיו שרו "התקווה", שירים עבריים ושירי שבת. בתגובה נכנס איש אס-אס והצליף בהן. מספרת רחל: "עמדנו והמשכנו לשיר עד שהאחרונה בינינו קרסה פצועה ממכות הפרגול."
לאחר מספר חודשים במחנה, יצאה רחל לצעדת המוות, בה נספתה אחותה הקטנה. לאחר שמונה ימים התחמקה רחל מהצעדה עם שתי חברות. הן התחזו לפשיסטיות הונגריות, קיבלו עזרה בכפר גרמני ושרדו בו במסווה עד השחרור על ידי הצבא האדום.
עגילים במרתף: לצמוח מעולמות נחרבים
ברנהיים הציעה לשלוח אלי את הספר עגילים במרתף. סיכמנו שהיא תשלח אליי את הספר באמצעות הדואר. בתום השיחה מסרתי לה את כתובתי הפרטית. כאשר סיימתי לקרא אותו עמדה לנגד עיניי תמונה של משפחה: משפחת פרידמן, משפחתה הגרעינית. קורותיהם מפורטים מאז נישואי הוריה עוד בתקופה של 'הימים היפים' של יהדות צ'כיה. הספר מגולל פרטים על גירוש ההורים ומעצרם במחנה הריכוז, אושוויץ, ומסתיים בעלייתה של חלק מהמשפחה לישראל, ההתיישבות בארץ וחתונתה של רחל עם זאב ברנהיים בקיבוץ יקום.
קשה להבין את הסירוב להפיץ את הספר שכתבה.
ברנהיים לא קיבלה את הדברים כפשוטם. היא תהתה שמא מישהו מעוניין להדיר את ספרה מחנויות הספרים, או שמא, הסיפור שלה לא מצא בעיניי רשתות הספרים. למרות שהוא סיפור אישי טעון רגשות וזיכרונות מרים מתקופת השואה.
הנשים ששרדו את אושוויץ
רחל מתעדת בספר עגילים במרתף גם את קורותיהן של אלפי נשים שהיו במחנה הריכוז אושוויץ. היא מתארת את הקשר שיצרה באושוויץ עם חברות, לאחר שהיא ואחיותיה נאלצו להיפרד זו מזו. התושייה שגילתה והאופן שבו הצליחו יחדלהימלט מ"מצעד המוות". מתוך הכריכה הפנימית של הספר עולה שהתיעוד ופרסום הספר נתמך על ידי קרנות מוערכות בישראל. ביניהן קרן חבצלת לחינוך ותרבות, קרן עמוס, לשכת הנשיא וקרן יעקב וקלרה עגיט לספרות בנושא השואה וההתנגדות היהודית (טורונטו, קנדה). ואם לא די בכך, הספר תורגם לצ'כית, ספרדית, גרמנית, פולנית, אנגלית, הונגרית, סינית, איטלקית, צרפתית וערבית, ובקרוב לרוסית, שבדית, קוריאנית והודית.
חיפוש במאגרי הרשת הניב מספר תוצאות. באחד האתרים מתועד ראיון אישי עם המחברת למוסד "יד ושם". באתר אחר, עלון "הקיבוץ", מוגשת סקירה על ברנהיים ומפעל חייה. באותו אתר מדווח שהספר עגילים במרתף יעובד לסרט שיהווה תיעוד נוסף על ניצולי מחנה הריכוז אושוויץ ו'צעדת המוות'.
הצלחה 
פרסם את זה מחדש ב-הצלחה.