אובאמה ונתניהו – הפרגמטיסט והאידיאולוג

גם אחימאיר ("ישראל היום") תוהה: "ציבור עצום של אזרחי איראן ממרה את פיו של המנהיג העליון, חמינאי, וחרף אזהרות מפני התנגשויות עם שומרי חותם השלטון, הציבור שם פתח במרי. וארצות הברית?"….

העולם החופשי חיכה למוצא פיו של הנשיא אובאמה, כותב אחימאיר ומבהיר: "והוא, גם בדברים היותר תקיפים שאמר ביום ראשון על המתחולל באיראן, עדיין משדר שתיקה. שתיקה מתמשכת". העיתונות בארה"ב, דוגמת הפינגטון פוסט, מדמה את שתיקתו ליחס פושר ושואל האם אובאמה משדר 'פרגמטיזם' ואם כן, האם זה הזמן לדבוק בגישה הפרגמטית, להימנע מהבעת רגשות זעם וכאב, כשמפגינים הלוחמים לחירות ארצם נרצחים ברחובות טהרן?

העיתון "הפינגטון פוסט" מכתיר את אובאמה כ"חולה כרוני במחלת הפרגמטיזם" ("פרגמטיסט כרוני", במקור).

עקרונית, אין פסול בפרגמטיזם, נהפוך הוא. בעולם הפכפך כמו זה שאנו חיים בו, מוטב לקחת את הזמן, להרהר ולבדוק סוגיות מכל זווית אפשרית ורק אחר כך להביע דעה. השתאות העולם נוכח הפרגמטיזם, שיקול הדעת והרציונליות של אובאמה, מתחלפת לאחרונה בקיטונות של אש נוכח ליקויי הפרגמטיזם – היכן האידיאלים של אובאמה? היכן המחויבות המוסרית שלו והיכן המילים הנוקבות שמצפים ממנו לומר כעת, בזמן אמת?

המצב באיראן כבר מזמן איננו טרגדיה רגילה; זו אם כל הטרגדיות. ערב רב של מפגינים בעד זכויותיהם הבסיסיות כבני אדם נדרשו לסמל – סמל למאבק נגד משטר האייתולות הרודני שנוצר במחיר חייה של נדיה אגהה סולטאן בת ה- 26, שנורתה למוות על ידי כוחות הביטחון האיראניים בהפגנה בטהרן. סרטונים 'ויראליים' הופצו לכל העולם כדי לתעד את הרוע והזוועה. ולפתע מאז מותה אחזה את כולנו בהלה וחרדה לקראת הבאות. מאז כולנו כואבים את כאבה וכאבם של לוחמי החירות וכאבם של הנופלים. הודות לנדיה עושים כולם חשבון נפש על מה שראוי להיאבק למענו, בעקבות סבלה והרצחה אנו מבינים וקולטים עד כמה משטר עשוי להיות מסוכן לאנושות ולעולם כולו כי זו המציאות, כי זה מה שקורה בסביבתנו המיידית, כי זה מה שרואות עינינו הודות לתקשורת הדיגיטלית.

רק הנשיא אובאמה יושב עדיין על הגדר ולא מש ימינה או שמאל."יש לו דילמה",  כותב עליו ה'וושינגטון פוסט'.
רב הזמן ראוי לנהוג איפוק, כפי שעושה אובאמה. אבל כעת נחוץ דווקא להוציא דברים מהבטן, להלום באגרופים על כל שולחן, לזעוק בקול רם את זעקת הנדכאים שהחופש האנושי האלמנטארי נשלל מהם.

נתניהו איננו מסמל את הפרגמטיזם, בדרך כלל. אולם, כעת חובה להוריד בפניו את הכובע. בראיון שהתפרסם בעיתון הגרמני "בילד" אומר נתניהו מפורשות את מה שצריך היה אובאמה לומר: "המשטר האיראני אינו רק איום גדול על הקיום של ישראל, אלא גם על שלום העולם".

טוב יעשה אובאמה אם ירד מעץ הפרגמטיזם המועדף עליו. מוטב לו כי ינטוש לרגע את הגישה, שלפיה תהיה זו שגיאה  מצידו למוסס את הלגיטימיות ואת הקרדיט שנתן לממשלת איראן כפרטנר לדו שיח.
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הרצל  On 24 ביוני 2009 at 4:10 am

    הביטוי בהפינגטון פוסט הוא:
    "פרגמטיזם כרוני". חולה, ומחלה, אינם נמצאים במקור.
    ובקשר לאידיאלים של נתניהו, הוא לא צריך להרחיק לכת עד איראן על מנת להמחיש אותם במעשים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: