הונגרים, אחמדיניג'אד ו'ביג מק'

הבלוג מארח היום מאמר, שנכתב על ידי בן דודי, מיכאל חורש.

זו הפעם הראשונה שאני מארחת בבלוג פרי עטו של אדם אחר.

הסיבה העיקרית למהלך חד פעמי זה היא תוכן המאמר ואופן העברת המסר, המאמר נשלח אלי היום על ידי מיכאל באמצעות האימייל.

חשבתי שעלי לשתף את הקוראים הקבועים של הבלוג בדרך שבה מציג הכותב את יחסו של העולם לשואה הנאצית.

רקע הכותב: מיכאל עלה לישראל בשנות ה-80 מלונדון, מטעמים אידיאולוגיים ציוניים. זאת עשה למרות שמשפחתו מתגוררת עד היום בלונדון. מיכאל אף שירת בצה"ל, ואת השכלתו הגבוהה רכש בלונדון.

מיכאל מתגורר בירושלים, שם הכיר את בת זוגתו, שוש, אף היא ממוצא אנגלו-סכסי (אוסטרלית). לזוג שלושה ילדים, והגדול ביניהם, דוד חורש, עומד להתגייס לצה"ל בימים אלו.

בהזדמנות זו ברצוני לציין בהערכה רבה את התרומה הגדולה של יהדות מדינות השפע לישראל, בערכים, באנושיות, בתרומתם לכלכלה ולכוח העבודה המקצועי. הדבקות והנאמנות שמגלה אוכלוסיית העולים ממדינות מערביות אלו לישראל ראוייה להערכה.

                                             Hungarians, Ahmadinijad and the Big Mac                                                                                                                                                

Today, the world honours Holocaust Day. In Israel, sirens will ring out for 2 minutes to recall the millions slaughtered by the Nazis.

The official name of the day is “Holocaust Martyrs and Heroes  Remembrance Day”. This is not just a reference to those who died in the gas chambers. It refers to those who fought back as partisans or otherwise. And it recalls those true heroes, a few thousand rare individuals, who performed supreme acts of courage to save the lives of the persecuted.

Take Hungary, where the Jewish community of 400,000 humans was wiped out in months.  A few weeks ago, Yair Lapid, an Israeli journalist, attended a ceremony in Budapest, which marked the heroism of 11 non-Jewish individuals, who risked their lives to save people they did not know. Lapid’s late father, a former cabinet minister, was one of the few Hungarian Jews to survive the Holocaust.

Lapid has written that the 11 were ordinary, ordinary people. For example, a lady had realised that she was simply staring a 3 Jewish orphans. On the spot she simply decided to hide, feed, clothe and protect them, until whenever. No payment. No reward.

Why? Yair’s sister, a psychologist, provided an answer. These were people with a profound, ingrained sense of right and wrong. No indoctrination or ideology can override that.

Lapid asks if he or his readers would have done the same in similar threatening conditions. And that is obviously impossible to answer. BUT, what can we do do in less challenging situations in order to correct an injustice?

The United Nations was set up to combat hatred. This week, it is hosting its second conference against racism. The first event, held in Durban, was hijacked by totalitarian countries who poured their bile and venom onto Israel and her supporters.

The follow up meeting is being held in neutral Switzerland, the country who “lost” millions of wealth owned by Jews, who died in the Second World War. The Swiss President officially welcomed  Mahmoud Ahmadinejad, his Iranian counterpart. In the name of free speech, Ahmadinejad, a known Holocaust denier, let forth his opinion as the opening speaker at the conference.

So, the UN, established to counter hate, allowed the world’s prime defender of such disgusting acts to state his views in front of the world’s media. DUH!

It is difficult to find an equivalent. Maybe at the next annual vegetarians conference, the organisers should invite the CEO of McDonalds…in the name of free speech. Not quite the same, but you get the point.

All the world had to do was say: “No. This is disgusting. We the world, the UN, cannot allow this.” True 9 countries boycotted the conference. 24 walked out of Ahmadinejad’s speech. But 10 + the UN’s General Secretary remained seated.

Two of those, who sat silent in their seats, were the reps of the Vatican and Switzerland, harrowingly similar to the blacks years of the Holocaust. They had a chance to act, but their sense of “right and wrong” was found wanting.

What has the world learnt in 70 years? What hope for the fight against racism, against anti-semitism, against hatred?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מוקי  On 21 באפריל 2009 at 2:39 pm

    מאחר ואת הראשונה שכותבת על אחמדיניג'אד

    אני מרשה לעצמי להתייחס לכך כאן

    כל הצדיקים שתוקפים את ישראל על כל צעד

    כנראה נמצאים כדרבן ומחאו כפים כשאחמדיניג'אד נאם

    אחרת אני לא מבין את שתיקתם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: