כנס הבלוגרים ביישוב קדימה

המון מחשבות מתרוצצות אצלי בראש מאז המפגש שהתקיים אתמול אצל ראומי בקדימה. האם עברנו מטמורפוזה שהפכה אותנו מכותבים פרטיים היושבים ספונים בביתם מעל מחשביהם ליחצ"נים של עצמם במפגש פנים אל פנים? מה עובר לנו בראש על המפגש הפיזי עם כותבים ששמותיהם והטקסטים שלהם מוכרים לנו מתוך הרשת? ולא רק זה, איזה תהליך חברתי נוצר בין כותבים השולחים את הרשימות שלהם לאותו אתר בית, דוגמת 'רשימות'?

בקיצור, בעולם של מחשבים ותקשורת-באמצעות-מחשב, עיבוד התכנים והטקסט הם לב ליבו של הקשר הבין אישי אצל המשתמש המצוי דוגמת הבלוגר. דרך הכתיבה מתוודעים לזולת עד שהטקסט מזוהה לחלוטין עם שם ספציפי. מה קורה במפגש פנים אל פנים לאחר תקופה ממושכת בה הזהות תלויה בעיקר בטקסט? האם משהו משתנה? האם כולם עוברים מטמורפוזה, התפכחות מדמיונות? מטמורפוזה הוא תהליך שכל עיתונאי, סופר ומשורר עוברים פעם בחייהם, במפגש עם קהל ששמע או קרא את מה שכתב. האם משהו משתנה במפגש כזה ביחסי כותב-קורא?

על חוויית המפגש עם הנודע/לא נודע בכנס הבלוגרים שלנו:

המפגש הבינאישי עם מי ש'היכרנו' עד אתמול, במשך שנים, רק בשם הפרטי ובשם המשפחה, הוסיף לנו בראש ובראשונה 'מידע' על כל אחד מאיתנו (זה קורה, לפי המחקרים, תוך 30 שניות) בטווח רחב של נתונים. זה כולל את המראה הפיזי, הלבוש, טון הדיבור, הבעות הפנים ותנועות היד, הגובה הפיזי ההתנהגות הבלתי מילולית ביחס אלינו, ועוד ועוד. את כולם אנו משדרים תוך שניות.

רוצה כעת להתמקד במשתתפים ששוחחתי איתם. כמו קרן פייט, שלומית לוי, צבי גיל, יגאל חמישתמי ניניואלי אשד, ירדן לוינסקייעל קינסקיריקי כהן, מוטי לקסמן ואחרים שאת שמותיהם אציין בהמשך.

הראשון שפגשתי, עומד על המשטח החיצוני שליד הבריכה, היה אלי אשד. החלפנו שתי מילים, "שלום, שמי כך וכך…", והמשכתי פנימה לתוך הבית. התחושה שליוותה אותי ברגעים הראשונים של המפגש עם אלו שכבר הגיעו לפני הייתה שאני מנסה להתאפס, להתחיל לעבד את רשמי המפגש הפיזי בלי קשר למה שכל אחד מהנוכחים כותב עליו בבלוג. יחד עם זאת – חלחל אל ליבי חשש – מה יקרה אם מישהו ייעלב מכך שלא נתקלתי בכתיבה שלו/ שלה? חשבתי כך גם ביחס לעצמי: איך ארגיש אני אם אומר את שמי ויחלפו על פני בנימוס אך עם הבעה סתמית שאומרת "לא זוכר/ת שקראתי משהו שלך". אלו היו חששות שוא. החבורה העליזה שלנו בילתה ונהנתה. היה נפלא. אפשר לתאר את כנס הבלוגרים שלנו כמילוי של צורך שקוראים לו 'סקרנות'.

אחד המשתתפים הראשונים שפגשתי אתמול בתוך ביתה של ראומי היא קרן פייט. לאחר החלפת מידע ראשוני כולל השמות שלנו, פצחנו שתינו בשיחה קולחת שהתנהלה בהפסקות בינה לבין שיחות עם אחרים. נראה לי שקרן תרמה את תרומתה לחיזוק המוטיבציה שלי, להנגיש את המידע שאני צוברת בתחום עיסוקי בחקר התקשורת לציבור רחב של קוראים, שכן, ההזדמנות לקבל את החומרים בסגנון קריא יותר חשובה לאין ערוך. כך אמרה לי קרן. הבא בתור: אלי אשד.

אלי אשד: לא עברה דקה מתחילת השיחה שלי עם אלי והרשמים שהצטברו אצלי מקריאת החומרים שפרסם אלי ב'רשימות' (ובמקומות נוספים ברשת) חלפו בראשי כאילו שמתקיימת תחרות על תשומת הלב שלי בינם לבין האדם העומד מולי. כל מה שידעתי על כישוריו של אלי, המצדיקים את הכינוי "בלש תרבות" שהצמיד לעצמו, צצו באותו רגע. במפגש איתו הבנתי עוד דבר, לא רק בכתיבה, ביידע, בהעברת מסרים ובכתיבת תחקירים יש לו ייחודיות, אלא גם בנתוניו הפיזיים: אלי אשד מתנשא לגובה הרבה מעבר לממוצע. בכל אופן, התאמצתי לארגן את מחשבותיי והן בשלהן, המשיכו לשוטט בין רשמי מאופן כתיבתו הסדורה לבין תוכן השיחה שהתנהלה בינינו. מאוד רציתי למצות את ההזדמנות לפתח את הדיון איתו על נושאים אלו ואחרים, אך העיתוי לא כל כך איפשר זאת. בסיום המפגש שאל אותי אלי אם בדעתי לכתוב פוסט על כנס הבלוגרים של 'רשימות'. השבתי לו שיהיה עלי להחליט על זווית ראייה שדרכה ארצה להציג את חוויותיי.

צבי גיל ובתו, ראומי: צבי, יוזם ומארגן ראשי של הכנס, מזוהה אצלי מאז ומתמיד עם פוסטים מעניינים העוסקים בתחום היידע המקצועי שלי – תקשורת. אני משתוקקת למצוא את הזמן הפנוי שבו אוכל לקרא את ספרו, מוביולה: מסע בזמן ובמרחב, שזכינו לקבל מידיו בצירוף הקדשה אישית. מעבר לכך, בעקבות המפגש הבינאישי שהתאפשר לנו בכנס עלי לציין שמעתה ואילך מייצג צבי בעיני דמות של אדם מאוד סימפטי, חביב, אנושי וחם. קרבתו לבני משפחתו והקשר ביניהם תופסים מיד את העין. הבנות, הנכדה הגדולה ושאר הנכדים שנכחו בבית הקרינו קרבה וחמימות מיוחדות כלפיו. למרות שהיו צפויים להרגיש זרים הם זרמו עם הכל. היו בעניינים, כמו שנהוג לומר. גם ראומי השתלבה מיד בחוויה הכללית וההנאה ניכרה על פניה. היא חוללה נפלאות והפגינה כישורים מפתיעים בהכנסת אורחים וגם אותה התרגשות שפיעמה אצל כולנו. התעניינה בכל אחד ומיצתה כמו כל אחד מאיתנו את המפגש כדי להכיר את הצד האישי של הכותבים.

שמחתי לפגוש בכנס גם את שלומית לוי, וטרינרית במקצועה המתמחה בעיקר בטיפול בתוכים. בעבר הלא רחוק, בעקבות אחד הפוסטים שלה וקריאת ה"אודותי" שלה, פניתי אליה במייל וביקשתי לקבל מספר פרטים על גידול תוכים. שלומית השיבה לי  מייד וסיפקה לי מידע מעניין ומקצועי מאוד על בעל החיים המסקרן הזה. אתמול סוגיית התוכים כיכבה במוקד השיחה הנעימה והמענגת שלי עם שלומית. בשיחה איתה גם הובטח לי שאוכל להתארח בקליניקה לחיות ביום שבו מגיעים בעלי התוכים, כדי שאוכל לעמוד מקרוב על הקשר שבין תוכים לבין בעליהם.

חוויה נוספת ששימחה אותי היה המפגש עם ריקי כהן וירדן לוינסקי. את פועלו של ירדן ומסירותו לפרויקט 'רשימות' כולנו מכירים. הוותיקים עוד זוכרים את עידן 'קונצפציה' ומכירים את ירדן עוד מאז. המידע שפרש לפנינו ירדן על ניהול הפרויקט, על ההתפתחויות והתוכניות, על עניינים הדורשים התערבות מיידית שלו ושל אורי ברוכין שנשמעו לרגע כקוריוז, אך בפועל גוזלים לעתים שינה מעיניהם של מנהלי ומובילי הפרויקט, היה מרתק וחיוני כאחד. השורה התחתונה היא שחלה חובה על כל אחד מאיתנו לשנן את ההנחיות שנוסחו על ידי עורכת דין. רצוי מאוד לחזור ולעיין בהוראות שוב ושוב, כדי למנוע הסתבכויות שקשורות בהפרת זכויות יוצרים.יעל קינסקי, האדריכלית, העלתה את הנושא וסיפרה עד כמה הוא מדיר שינה מעיני אדריכלים. (האם מישהו מהקוראים מכיר את העמותה שנקראת CCCreative Commons? יש התפתחויות חשובות בתחום זכויות היוצרים שכדאי לדעת.).  

את ריקי כהן אני 'מכירה' מהרשימות המעניינות שלה, שקראתי מדי פעם. ריקי סיפרה לי במפגש על הקריירה העשירה שלה בניהול בכיר של פורומים בפורטלים של המיינסטרים. כיום ריקי היא יועצת בענייני הקמת רשתות חברתיות של חברות אינטרנטיות. עקב העניין המקצועי שלי בתחום, והמחקר שהתחלתי בו לפני כשנה שהיה כרוך במפגשים עם מנהלי פורומים העוסקים באקטואליה, בעיתונות ובפורטלים הפופולאריים, גלשה השיחה עם ריקי לענייני פורומים. ריקי השאירה עלי רושם של דמות מעשית, חברותית ותכליתית. הוכחה לכך – היא ביקשה ממני את כרטיס הביקור שליי. נפעמתי מהפעלתנות והיוזמה שלה ליצור קשר מיידי בעל פוטנציאל להמשך.

גם אנשי החינוך שבין הבלוגרים שלנו, כמו מוטי לקסמן, הותירו עלי את רישומם. הגלישה שלנו לשיחה עניינית הייתה כל כך טבעית. התמקדנו בנושא שעליו כותבים אנשי החינוך – ביקורת על מערכת החינוך. מוטי הקריא בפני כולנו, בכישרון רב, יצירה שכתב והצליח להפגין את כישוריו במשחק ובריגוש הקהל.

תובנותי:

אילו היה מישהו משקיף מן הצד על הנעשה במהלך הכנס, מבלי לדעת דבר על המשתתפים, היה בוודאי מתפעל מן המהירות שבה נוצרה אינטראקציה בין המשתתפים. נדרשו בדרך כלל שניות מועטות לזיהוי השם, ולאחר מכן התעצם השיג והשיח, שרובו התקיים במצב של עמידה. מה שאומר שהניידות וההספק לקיים שיחה עם כולם היו זמינים. בנוסף לכך, בשלב הסבב שבו כל משתתף ומשתתפת סיפרו משהו על עצמם, חוויתי תחושה שאני יושבת בתוך חבורה מגובשת ומוכרת. הזרות נעלמה באופן מיידי.

אין לי הסבר לכך. רק שאלות והשערות.

עד כמה תרמו לכך אווירת המקום ומידת הכנסת האורחים שזכינו לה? ומה היה משקל המודעות שלנו לכך שכולנו שקועים באותו עיסוק של כתיבה ובאותו אתר? בעצם, האם כולנו שותפים לתחושה הקבוצתית שחשתי אני? אם כן, על מה היא מתבססת? אולי התשובה טמונה חלקית בכך שחשוב לכל אחד מאיתנו להתבטא ולהביא באמצעות הכתיבה את המידע המעניין ביותר שיכול להועיל לכלל; אולי לכל אחד מאיתנו נדמה שהתוצר הפרטי מצטרף לקולקטיבי שאותו כולנו מעוניינים לטפח ולפתח?

ממש בהקשר לזה עלי להעיר שהבסיס הטכנולוגי של רשימות אינו מאפשר קיום דיון בפורום. למרות שהיה דבר כזה בעבר.

לסיום:

כפי שעיניכם רואות, החוויות שנולדו במהלך הכנס הולידו הרהורים ותובנות. יכול להיות שהעמקתי יתר על המידה בפרשנויות והייתי מיטיבה לעשות אילו הסתפקתי בתיאור של מפגשים עם אדם זה או אחר ובזה סוגרת עניין. (משום מה צצה כתמיד הנימה האפולוגטית והרי אין לכך הצדקה). למעשה, אני הרי יודעת מדוע הרחקתי לכת בכתיבה: העיסוק העכשווי שלי  ב"תהליך החברתי ברשת" הוא שהוביל להעמיק בכתיבת הפוסט.

ימים יגידו האם ההיכרות בכנס תימוג ותתערפל עד שתיעלם לירכתי הזיכרון האישי של כל אחד מאיתנו, או שמא יבואו בעקבותיה מפגשים חברתיים פרטיים וקולקטיביים. 

 

סוף דבר – תודה בשם כולנו למשפחת צבי גיל המורחבת על הרעיון והגשמתו המוצלחת! תודה רבה לכל מי שצילם והעלה תמונות מהאירוע לאתר 'רשימות'! יישר כוח!!

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יגאל חמיש  On 19 באפריל 2009 at 9:46 am

    הוספת לי רבות על מה שראיתי, שוחחתי והתרשמתי בעצמי,
    אין כמו להיפגש,
    תודה!

  • תמי  On 19 באפריל 2009 at 9:55 am

    הזהיתי מאד עם החשש שאת מתארת, ולשמחתי הוא היה נטול בסיס: אני חושבת שאם המפגש היה נמשך עוד שעתיים, הייתי מספיקה לדבר עם עוד קצת אנשים ועדיין לא משתעממת.
    אני מקווה שהחוויה המוצלחת באמת תיתרגם לעוד מפגשים כאלה, ושיגיעו אליה גם כותבים שהפעם נמנע מאיתנו העונג שבנוכחותם.

  • יגאל חמיש  On 19 באפריל 2009 at 10:20 am

    א. משפט שנשמע הרבה במפגש: "אה – זו את!/זה אתה!…"
    ב. רוב אלו שנכחו, קוראים את הרשימות של עמיתיהם…
    ג. רובם לא משתמשים ב RSS לעיון בתוכן ברשת (וחבל…)
    ד. עיקרון "התרחבות הרשת החברתית" פעל יפה גם במפגש – מכרים-מקודם 'התערבבו' בצורה אקראית במהלך המפגש
    ה. היתה סבלנות להקשיב וסובלנות לדיבור
    ו. 'עולם קטן' פעל גם כאן, כמובן, בכמה 'חיבורים' מאוד מעניינים.

  • קרן  On 19 באפריל 2009 at 1:23 pm

    מעניין, גם אני הופתעתי מהמיידיות של יצירת השיחות והקשרים
    יש לי כמה מחשבות בנושא, אבל לצערי לא את הזמן להעלות אותן על הכתב כרגע
    ויופי שחזרת לכתוב 🙂

  • תרצה  On 21 באפריל 2009 at 3:21 pm

    ומרגישים כמוני לגבי כנס הבלוגרים שלנו.
    תודה לכולם על התובנות הנוספות – יגאל, אכן זהו 'עולם קטן' ומופלא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: