יובל 200 לקונצרט של כל הזמנים

על קוצרט היסטורי אחד ושלוש יצירות של בטהובן – הפסטורלית, החמישית והרביעית

ב- 22 בדצמבר 1808 שכר בטהובן את אולם התיאטרון של וינה כדי להשמיע את הקונצרט שנחשב כיום לקונצרט הגדול בכל הזמנים – תכנית שנמשכה למעלה מארבע שעות והושמעו בה שלוש יצירות מהגדולות בהיסטוריה של המוסיקה: החמישית של בטהובן, השישית (שברבות הימים היא נקראה 'הפסטורלית' משום שתיארה את הטבע מחוץ לעיר וינה) והקונצרט המדהים, מספר 4 של המלחין. (גם הפנטזיה הקוראלית – The Choral Fantasy – הושמעה אך הייתה כישלון חרוץ).

הסימפוניה הפסטורלית הולחנה במקביל לסימפוניה החמישית והמתווים הראשונים שלה נכתבו ב- 1802. אך התקבלה בקרירות באותו קונצרט על ידי הקהל שישב באולם. מה הפלא, הסימפוניה החמישית הייתה ראוותנית מאוד וגרמה להתרגשות רבה באולם. לעומתה, הסימפוניה השישית מכילה את מיטב יכולתו של בטהובן, אבל קהל המאזינים ייחל לשמוע משהו יותר נועז וחדשני ממה שהושמע לו. לימים הפכה היצירה לאחת הקומפוזיציות המרכזיות ברפרטואר הסימפוני והיא נחשבת למועדפת הן על מאזינים והן על המבצעים.

בטהובן היה אז בן 38. הוא סבל מזה עשור מהידרדרות בכושר השמיעה אך ימשיך להלחין יצירות עוד 19 שנה. בטהובן ניגן את היצירות כשהוא עדיין מסוגל לשמוע את עצמו מנגן. מספרים שזו הייתה למעשה הפעם האחרונה שיכול היה להאזין לנגינה שלו עצמו. כמה עצוב. אך כל זה לא מנע מבטהובן להמשיך ולהלחין את היצירות המוצלחות ביותר שלו: הסונטות לפסנתר,  יצירות לרביעיות כלי מיתר, הסימפוניה התשיעית ועוד ועוד.

פרטים מרתקים מתגלים כעת על הקונצרט  

באולם שרר קור מקפיא. בטהובן גם ניצח על התזמורת אך יצר אנטגוניזם בקרב המנגנים משום שלא התקיימו מספיק חזרות כדי להגיע להרמוניה בינו לבינם. ואם לא די בכך, את הסימפוניה השישית סיים בטהובן להלחין בבוקר של אותו היום בו התקיים הקונצרט ויש אומרים שהדיו עדיין לא יבשה על תווי הנגינה.

למרות זאת, בכמה מחלקי הקונצרט הביצוע היה די טוב. אולם כשהגיעו לפנטזיה הקוראלית בטהובן עצר את הנגינה והכריח את התזמורת להתחיל לנגן אותה מחדש. אך מכיוון שההצגה הייתה חיבת להימשך, איש מהמאזינים לא עזב את האולם. זאת למרות שבאותם זמנים התקשה הקהל להתרגל לאורכן של יצירותיו של בטהובן שלא לדבר על התנאים הפיזיים של האולם. כשהסתיים הקונצרט הקהל היה מותש.

מבין קוראי הפוסט יש בוודאי כמה שמכירים את הסיפור על פרטי פרטיו. כאן הבאתי רק טעימה ממנו בכדי שכולנו נזכור את המלחין הדגול של התרבות המערבית ואת התעוזה שלו לפני 200 שנה להעמיס על בני עירו 'תיק' כזה של יצירות ארוכות וישיבה מקפיאה באולם התיאטרון המקומי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בת שבע ק  On 23 בדצמבר 2008 at 2:46 pm

    האם אהבו? האם חשו את גודל המעמד וחשיבותן ההיסטורית של היצירות? גם הפנטסיה הכוראלית יפה מאוד למרות הכשלון (ממש כמו הקונצ'רטו המשולש), והיא סוג של הכנה לתשיעית

  • תרצה  On 24 בדצמבר 2008 at 12:45 pm

    את הקונצרט, הרי בטהובן היה תושב העיר וינה. בדיעבד, למרות הקור המקפיא ואורך התכנית העובדה שהקהל נשאר ישוב באולם עד לסיום הקונצרט מעידה על גדולתו של המלחין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: