על עוני וקומיקס – Blog action day 2008: Poverty

ובכל זאת, רוצים להצליח להעביר רעיון או להגביר מודעות לבעיה חברתית כמו עוני? גייסו אומן קומיקס מוכשר. מדוע עדיף לעשות זאת באמצעות קומיקס? כי אין מה לעשות, זוהי הדרך האולטימטיבית למשוך תשומת לב ולהגביר מודעות בהיקף נרחב.
 
אומני קומיקס בעלי מוניטין יצרו דמויות וגרפו סכומי עתק כשהדמויות נעשו פופולריות עקב הצלחת רצועות הקומיקס וההומור שלהם. כך קרה לדמויות של צ'ארלס שולץ מתוך סדרת הקומיקס 'פינאטס' (Peanuts), כמו 'צ'רלי בראון' ו'סנופי', ודמויות מתוך הסדרה 'דריי בונס' ו'פרדיננד', ואם נלך אחורה למאות הקודמות הדוגמאות הנוספות הן הדמויות הקומיות של 'מקס' ו'מוריץ' ועוד הרבה אחרות.
 
אפשר בקלות לחבב על הציבור דמות קומית, ולכל סיפור עצוב ברצועות קומיקס בהמשכים אפשר להצמיד אלמנטים הומוריסטיים הקשורים למצב, לדמויות או לפתרונות קונבנציונליים שלעתים כל כך קרובות נכשלים. בהיותה השרה לקליטת עלייה רקמה ציפי לבני יחד עם חברי המשרד יוזמות שונות לשיפור העברית בקרב העולים. אחת מהן הייתה לשדר באופן קבוע רצועת קומיקס שתמשוך צעירים ותעזור להם ללמוד עברית.
 
במקרים רבים נמשכים קוראים לרצועות קומיקס שמקפל בתוכו סיפור בהמשכים, במיוחד כאשר יוצרו נחשב בעיני רבים כעילוי. וזו פואנטה חשובה אם מאמצים את הרעיון של מאבק בעוני באמצעות הפצה קבועה של רצועת קומיקס דרך העיתונות הכתובה. שכן, אחת האפשרויות להיאבק בעוני נעוצה בשידוך בין אומן קומיקסט בעל שם וניסיון לבין עיתון פופולרי, כגון ידיעות אחרונות ו/או מקומונים ו/או חינמונים.

הברווז – דודו גבע ז"ל

קחו לדוגמא את דודו גבע ז"ל ואת הברווז שיצר, שבאמצעותו העלה לתודעה הציבורית סוגיות שונות באופן קבוע, ו'הטריד' אותנו, הציבור, בין היתר מעל דפי העיתונות הכתובה. אצל מי מאיתנו לא נחקקו כמה מפוזות הברווז של גבע, ומי לא נתקל פה ושם ביצירתו? בזכות כישוריו, הן הגרפיים והן הרעיוניים-מתוחכמים, הלך וגדל מחנה הקוראים הנאמן לרצועות הקומיקס שלו והוא המשיך להעביר להם באמצעות הברווז מסרים מכל הבא ליד, עם שורת מחץ מתוחכמת.

אומרים שרותו מודן היא היורשת האולטימטיבית של דודו גבע. אי לכך, במסגרת ההצעה של מאבק בעוני באמצעות הגברת המודעות אצל כולנו לשגרה היומיומית של האביונים אני מציעה שהעיתונות הפופולרית תגייס את שירותיך, ותשתמש באחת הדמויות הקומיות הידועות שלך כדי ליצור את הסיפור.
 
דוגמא מאלפת לרעיון לקוחה מההיסטוריה של העיתונות הפופולרית בעולם. אומן הקומיקס אאוטקולט (R. F. Outcault), שיצר את דמות 'הנער הצהוב' (The yellow kid). אאוטקולט יצר את הדמות וזכה לפופולריזציה שלה ושל כישוריו עוד לפני ההתקשרות. אמנם מדובר בדוגמא היסטורית חריגה של המקרה הראשון בהיסטוריה שבו הופיעה רצועת קומיקס בהמשכים בעיתונות הכתובה – בעיתון הניו יורקי 'ניו יורק וורלד', שהיה בבעלותו של פוליצר. למרות זאת, זוהי לדעתי תוכנית עבודה שהצליחה בעבר ואין סיבה מדוע שלא תצליח כיום למשוך תשומת לב לפרשיות הסמויות מעינינו כגון: חייהם של ניצולי שואה חסרי אמצעים המחטטים בזבל או ילדים פושטי יד, או מובטלים או משפחות חד הוריות שרצונותיהם אינם ברי ביצוע והם אביונים מוחלטים. 
 

The yellow kid – produced by R.F. Outcault

המאבק בעוני חייב לצאת ממקום של הגברת מודעות לחיי היום יום של עניים בסביבה המיידית שלנו לסבלם ולמחסוריהם. הגברת המודעות על בסיס יומי עדיפה על פני 'גלים' של כתבות עומק כמו אלו שמשודרות מידי פעם במהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה, או סרטים תיעודיים כמו אלו של רוג'ר באלן, שתעד את העוני ביוהנסבורג. דרכים אלו אינן יעילות להגברת המודעות לבעיית העוני ובוודאי שאין הן מעוררות מחשבה בקרב הצופים בתשדיר, כמו "אילו ידעתי את מה שאני יודע כעת לאחר הצפייה בתשדיר הייתי נותן עצה, עזרה, סיוע, מילה טובה, תמיכה… אבל לא ידעתי". התשדירים על בעיית העוני מאוד לא שכיחים, אינם זמינים, אינם מעוררים את תשומת הלב וגם אינם 'אטרקטיביים' מספיק במונחים של רייטינג. בעידן של טכנולוגיה אלקטרונית ודיגיטלית המציפה אותנו במידע, ומלעיטה אותנו בתמונות על אסונות ומחסור בעולם הרחב תמונות נוספות המציגות את החיים בשכונות עוני ובאזורים מוכי גורל נצפות באי-חשק ומודחקות לשולי הזיכרון. 
 

"עוני" צילם: רוג'ר באלן

המסקנה המתבקשת היא שיוצר קומיקס בעל רגישות רבה לבעיית העוני הוא המפתח להגברת המודעות לבעיה זו אם יפעיל רצועת קומיקס קבועה סביב דמות [כמו הילד הצהוב או הברווז] באחד העיתונים הפופולריים הנקראים והזמינים ביותר, כגון, ידיעות אחרונות, מעריב, מקומונים או חינמונים, לדוגמא, ישראל היום.

 

 

 

 

This post is part of Blog Action Day 08 – Poverty

 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 15 באוקטובר 2008 at 11:54 am

    של דודו גבע?

    אין שום קשר בין האיורים הצבעוניים והעשירים בפרטים ובעיקר המאוד לא מקומיים של רותו מודן לבין הקו השדוף והרזה והמכוער (כאילו) של דודו גבע.
    גם ההומור לא מתקרב אפילו. אצל גבע זה סארקזם קשה ואכזרי, אצל רותו מודן אלו גגים חינניים ונעימים לעיכול.

  • תרצה  On 15 באוקטובר 2008 at 12:18 pm

    ראי בבקשה כתבה שהכתירה את מודן באוגוסט השנה כיורשת של דודו גבע. כך לפחות מכריזה הכותרת לכתבה המסקרת את הראיון שרותו מודן נתנה לעיתון, בעקבות קבלת פרס האוסקר לקומיקס על הרומן הגרפי "קרוב רחוק" שלה כמאיירת וכאומנית קומיקס

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,416,209,26647,.aspx

  • אסתי  On 15 באוקטובר 2008 at 1:59 pm

    אותו קובי בן שמחון שמבין בקומיקס בערך כמו שאני מבינה בשוק ההון הכתיר אותה ככזאת. עוד דוגמא חיננית איך כתב שאין לו מושג ירוק בנושאי הכתיבה שלו מחבר שני דברים שלא קשורים אחד לשני ויוצא לו משהו שלישי, שהופך פתאום לעובדה קיומית.
    מדהים.

    אבל העיקר שההכתרה באה בגלל ההצלחה של רותו מודן בעולם. מה זה קשור לדודו גבע, ליצירה שלו, לנושאים בהם התעסק, לישראליות השחונה והמאובקת הנאבקת בכבלי המימסד שבוקעת מכל רישום שלו?
    ממש יש דמיון אין קץ בין האיורים המוקפדים, החינניים, הצבועים למשעי והאירופאים בכל רמח ושסה של מודן לבין השחור לבן המינימליסטי מלא הביקורת של גבע.

    אה, שניהם קומיקסאים, אז הם דומים! וואלה.

    סלחי נא לי תרצה. הטענות שלי אינן נגדך אלא אל הקטסטרופה שחשפת בפני עם הלינק שהבאת.
    וזה עיתון הארץ, כן?

  • תרצה  On 16 באוקטובר 2008 at 12:05 pm

    אבל עיון מעמיק בכתבה יגלה לך שהדברים נכתבו כציטוט מדבריו של ירמי פינקוס – בהחלט דמות דומיננטית באיור קומי בכלל ובמילייה הקומיקסאים המקומי והבינלאומי. אם יש לנו ויכוח על הכבוד שנפל בחלקה של רותו מודן להיקרא היורשת של דודו גבע, עלינו להבין מפיו של מי נאמרו הדברים והאם הוא עיתונאי או מקצוען.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: