על "סודות בתל אביב"

 
אמש צפיתי בסרטם הדוקומנטרי של איטה גליקסברג ואריה גור, שנקרא "סודות בתל אביב". לצערי, לא יצא לי לצפות בהקרנת הבכורה שלו  בשנה שעברה בסינמטק תל אביב.

הסרט מכוון לקהל ישראלי ורוצה להכיר לו את העדה הנוצרית-גרמנית דתית שהגיעה לכאן מגרמניה במחצית השניה של המאה ה-19, וששרידי הבתים שבנו כאן מזכירים לנו את פועלם.
 
מעסיקה אותי שאלת השאלות שהוצגה בסוף הסרט רחב היריעה, ששילב בין עבר, הווה ועתיד, ונערך בטוב טעם:
מדוע משמרים כאן דברים של הגרמנים? 

הטמפלרים בתקופה שלאחר עליית היטלר היו גרמנים נאצים, ולכן היו צריכים לכאורה למחוק אותם.
 
מלכתחילה היתה זו עדה נוצרית-דתית, בלי שום נגיעה פוליטית. את הרעיונות הייחודיים להם, הפיצו חבריה בקרב מאמינים בגרמני. הם שמו לפניהם למטרה להגיע לארץ ישראל ולבנות כאן את ההיכל הרוחני, כדי שמלכות אלף השנים, לפי הדעה שלהם על ישו, תגיע מתישהו במהרה.
 
הטמפלרים  הגיעו לארץ ישראל בשנת 1868. היעד שלהם היה ירושלים. אך 750 הטמפלרים שהגיעו הקימו תחילה את המושבה הגרמנית בחיפה. (הכינוי טמפלרים הוצמד להם בדיעבד, על שום היותם ידידי ירושלים שקיוו שעם התגלותו מחדש של המשיח בירושלים ייבנה המקדש, 'טמפל').
בארץ היה שלטון טורקי, ובסוף אותה שנה הם רוכשים ביפו את בתי הנמלטים מאימת המלריה. שלוש שנים אחר כך הם מקימים מושבה חקלאית ראשונה בשם 'שרונה', בהשראת חבל השרון המוזכר בתנ"ך. לאחר מכן הם הקימו את המושבות בירושלים, בבני עטרות, וילהלמה (על שם הקיסר וילהלם שהגיע לארץ ישראל ב- 1898 והשתאה למראה הישגיהם וגם תרם להם תרומה נכבדה). הם הקימו מושבות גם בבית לחם הגלילית והתישבו באלוני אבא, וולדהיים.
 
הטמפלרים היו "גרמנים חרוצים". הם עבדו קשה. חיו בתנאים פשוטים. קהילה מאוד מגובשת. הקימו מערכת חינוך לתפארת. למרות המחלות הזיהומיות שתקפו אותם (בטן בעיקר) הם המשיכו. שתלו עצי איקליפטוס במרחב של הקרייה בתל אביב. היו מאורגנים להפליא מבחינה מעשית. שלחו רשימה לגרמניה ובה פרטים מדויקים על בעלי המקצוע הנחוצים להם, כמה מכל סוג, והצליחו ליצור "קהילה שתומכת את עצמה".
בהמשך העתיקו לכאן שיטות חקלאיות, הקימו מערכת מים ראשונה בארץ שסיפקה מים לכל בית, שיבחו את הקרקע על ידי זבל שקנו מהערבים והצליחו להגביר את תנובת האדמה פי ארבע וחמש ממה שהיה מצופה עד אז מיבולים.
 
הם היוו מודל להצלחה ליהודים. הן מבחינת תכנון עירוני – מושבת שרונה הייתה מתוכננת היטב. הן מבחינת שיטות החקלאות והן מבחינת ארגון, תרבות וסדר.
התל אביבים שעדיין זוכרים אותם (הרי הם גורשו מכאן בשנת 1942 על ידי הבריטים, ויש רבים שזוכרים אותם) מספרים על האטראקציה במרחב הקרייה –
בית העם, רחוב קפלן 34. שם התקיימו ערבי שיח, אירועים חברתיים כמו חתונות, בידור וריקודים. יש עוד כאלו שזוכרים את הקונדיטורית, גינטנר שהפליאה לאפות, ואת הפטפון שליווה את מוסיקת הריקודים בבית העם.
 
הטמפלרים שיקמו את עצמם לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה, וגירושם למצרים. עם שובם לכאן, חזר הכל לתפקד כאילו ולא היה גירוש.
 
                                                         כיצד הפכו הטמפלרים לגורם עוין?

עם עלייתו של היטלר, שליש מהם חברו למפלגה הנאצית.
הוותיקים מביניהם ידעו שזה מנוגד לרעיונות הדתיים שלהם. היו ויכוחים. הצטרפותם למפלגה הנאצית, עוד לפני השואה, קוממה עליהם את התושבים בארץ שהריחו את השנאה הנודפת מהם. עותק של 'מיין קמפף' היה בידי כל אחד מהם, לצד עותק של התנ"ך.
 
כך החל חורבנו של המפעל האדיר והחיובי של הטמפלרים.
תוך פרק זמן קצר ביותר, שבו הוסב מפעלם של האחים וגנר – אדולף, גיאורג וגוטהילף – למפעל חרושת אדיר שעבר עבור הצבא הבריטי בארץ ישראל, החלו ניצני הנאציזם להכות שורש. גוטהילף היה חבר מפלגה ומונה על ידי המפלגה כנציג בישראל. התכנית הייתה שאם גרמניה תכבוש את ארץ ישראל הוא יהיה המנהיג והיהודים יחוסלו.
 
סופה של הפרשה היה שהטמפלרים הוכרזו על ידי הבריטים כ"נתיני מדינת אוייב" הושמו בהסגר, מה שלא הפריע לטמפלרים להשתמש בביטאון שלהם "דה ורטה" כשופר של המפלגה הנאצית, ולהניף את דרגי הנאציזם ולשיר את ההמנון הגרמני הנאצי גם בהיותם בהסגר בשרונה.
 
הפיקוד העליון של ההגנה תכנן מבצע מאוד מורכב וגוטהילף וגנר נרצח (במקום שבו עומד כיום הבית ברחובת לוינסקי 123 בתל אביב). ההגנה שמרה על קשר שתיקה בדבר מבצע החיסול במשך שנים רבות. הפרסום היחיד שהתיחס לאירוע בבטאון ההגנה אמרהכל – "כן יאבדו".
אפילו ה CID הבריטי העביר מסר לאנגליה ודווח שהחיסול בוצע על רקע של סכסוך קרקעות (הרי זה היה נוח יותר מאשר לספר את האמת), כשמדובר על סירובם של הטמפלרים לאפשר ליהודים שברחו מגרמניה לפני השואה ובמהלכה, לרכוש קרקעות.
 
התשובה לשאלה, באשר לסיבות לשימור נכסים של נאציים והשקעה אדירה בהרחבת רחוב קפלן הסואן, מבלי להזיק למבנים שנותרו מתקופת הטמלפרים, ניתנת אף היא בסוף הסרט.
 
"ההווה הוא תוצאה של העבר והמפתח של העתיד"
משמרים דברים גרמניים משום שאין הווה בלי עבר.
יתר על כן, צוטט בסרט חוקר, שאמר, שבעצם "צריך לכתוב את הסיפור הטרגי האנושי של הטמפלרים. קרה פה אי צדק היסטורי."
ואם לא די בכך, הוא מוסיף – "אנחנו חייבים להם הרבה מאוד, יש מפגש חשוב בין שתי ההיסטוריות – זו של היישוב היהודי וזו של הטמפלרים – אלו כרוכות זו בזו ובלעדי הטמפלרים לא היינו זוכים ליישב את הארץ בהצלחה, מהרבה בחינות ובעיקר, מבחינת החקלאות."
 
לא העובדה שבתי הטמפלרים הפכו לרכוש מדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים, או שבבתי הקרייה פעלה הממשלה הזמנית של מדינת ישראל, ולפני כן ייצרו כאן מטוסים לחיל האוויר במעמקי האדמה, מתחת לאפם של הבריטים והטביעו את המטבעות הראשונים וכן הלאה – לא עובדה זו מהווה סיבה לשימור המבנים ולתערוכה "טמפלרים – גלגולה של אוטופיה" ' במוזיאון א"י בתל אביב, שמשכה המוני צאצאי הטמפלרים, בעיקר מאוסטרליה, להגיע ל"ארץ הקודש".
 
הסיבה העיקרית היא "שההווה הוא תוצאה של העבר ומפתח של העתיד" וכשרוצים לזכור לטובה פרק בהיסטוריה, לכבד את הטמפלרים (ששמם המקורי היה "הופמניסטים") במחווה של רצון טוב עושים כל זאת.
 
צאצאי הטמפלרים לא יכלו לצפות לקבלת פנים יותר מכובדת מזו שזכו לה בתקופה שבה התערוכה נפתחה, ונערכו סיורים בין בתיהם של אבות אבותיהם בקרייה בתל אביב, באלוני אבא ובבית לחם הגלילית.
הדמעות של חלק מהם רק מעידות על הכרת התודה שהם חשים כלפי צאצאי היהודים שמעריכים את הורי הוריהם על כל מה שהם סימלו בזמנים הטובים, לפני עלייתו של היטלר לשלטון.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהודה  On 22 בספטמבר 2008 at 1:00 pm

    מאמר מעענין מאד

  • אילנה ש.  On 29 בספטמבר 2008 at 2:09 pm

    גם אני ראיתי את התכנית המעולה.
    אני חושבת, שלמרות צללים אפלים בהסטוריה של הטמפלרים בהקשר ליהודים ולמדינת ישראל, טוב שנתנו את הדעת גם לתרומתם החיובית כפי שכתבת, בזמנים הטובים, וטוב שהקדישו והנציחו את פועלם.ביקרתי בשרונה המשוחזרת, מדהים.
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=266004&catcode=&year=2007&month=5&day=0&pagenum=5&catde

  • תרצה  On 2 באוקטובר 2008 at 1:05 pm

    לדעתי, מעטים בכלל מתעניינים בהיסטוריה רווית התהפוכות של הטמפלרים. מכירים את האתרים ומבקרים שם, מתפעלים מהזזת המבנים בקרייה מבלי להבין את משמעותו הכפולה של השימור.

  • אילנה ש.  On 2 באוקטובר 2008 at 7:36 pm

    יתכן שאת צודקת, אבל…

    לפני שנה סיררתי שם. המדריכה לא הזכירה את הנאציזם ולא את התגליות לגבי המוסד או התעשיה הצבאית, שם.
    הסיור היה מאד שיטחי.
    לכן, כשראיתי את התכנית, חשתי מרומה..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: