שמואל שתל (1913-2008)

דודי, שמואל שתל (שילון), נולד בפינסק, רוסיה והלך לעולמו היום בתל אביב, והוא בן 95.

שמואל גדל במשפחה ציונית, ולאחר שעלה ארצה למד הנדסת בניין בטכניון בחיפה.
שמואל תכנן ובנה בתי מגורים ובנייני ציבור, ביניהם בניין התיאטרון העירוני בחיפה.

שמואל היה איש משפחה חם ואוהב ונעים הליכות.

יחד עם אשתו, שושנה ז"ל ניהלו השניים בית פתוח ומכניס אורחים.

את מירב החגים חגגנו יחד עם שושנה ושמואל והמשפחה המורחבת

באוירה שמחה ותרבותית.

את הקריירה שלו כמשורר החל שמואל בגיל מאוחר יחסית, 40.
שלונסקי וגם אלתרמן עודדו אותו לפרסם בשנות ה- 50 את שיריו הראשונים במוספים ספרותיים של העיתונים דבר, הארץ ועל המשמר.
קובץ שיריו הראשון נקרא "החוט הלבן" והוא פורסם בשנת תש"ך.
מאז פרסם שמואל שירה, פרוזה, תרגומים וביקורות.

במשך תקופת פעילותו הספרותית הארוכה, פיתח שמואל שתל צורת כתיבה מיוחדת, ובה השתקפות העולם הריאליסטי-הנדסי במעורב עם עולם רגשותיו של הפרט.

ספר השירים האחרון שפרסם שמואל בשנה שעברה (מאי, 2007 כשהוא בן 94!), נקרא "לפני האחרון". את ספרו זה הציג מעל בימת בית הסופר בתל אביב, סיפר בהומור על חלק מהשירים שבו וזכה לקבלת פנים חמה ביותר מקהל שגדש את האולם.

לספר השירים "לפני האחרון" קדמו 13 ספרים:
עשרה ספרי שירה: חוט הלבן; מיתרים לאבן; שולמית הסלע; למי יש עוד פנאי; כשאני כותב את השורות האלה; מארכימדס עד ליבוביץ; בלדת סלע הבניאס; אבן; לואיזה; תמונה, פסל ומבנה.
ספר סיפורים בשם "גשר הוקם בטעות", ושני ספרים של תרגומי שירה (מרוסית ומאנגלית).

שמואל תרגם כמה משיריו של רוברט פרוסט, המשורר האמריקני הנודע.
את השיר האהוב עלי במיוחד אביא במקור ואחריו את תרגומו לעברית, שפרסם שמואל ב- 1969.
 

The Road Not Taken/ Robert Frost

 

Two roads diverged in a yellow wood
And sorry I could not travel both              
And be one traveler, long I stood             
And looked down one as far as I could    
To where it bent in the undergrowth;    5

Then took the other, as just as fair,           
And having perhaps the better claim,        
Because it was grassy and wanted wear;  
Though as for that the passing there          
Had worn them really about the same,               10

And both that morning equally lay             
In leaves no step had trodden black.         
Oh, I kept the first for another day!          
Yet knowing how way leads on to way,    
I doubted if I should ever come back.                15

I shall be telling this with a sigh                  
Somewhere ages and ages hence:             
Two roads diverged in a wood, and I—   
I took the one less traveled by,                 
And that has made all the difference.                  20

הדרך לא אחזתי בה / שמואל שתל (1969)

שתי דרכים נפרדו ביער צהוב
וצר כי שתיהן לא אוכל לעבור
עובר אורח אחד. אז עמדתי לחשוב,
מסתכל באחת לאורכה עד הסוף,
אל מקום בו פנתה אל בין שיח אפור;

ואוחז בשניה, כה נחמד ומחושב
והייתי אולי כאדם הטוען:
כי אם עשב גידלה אשתמש בה עכשיו;
אף כי אם, משום כן, כל עובר כאן ושב
בילה באמת בדומה את שתיהן.

והבוקר שתיהן רבצו במקביל
בעלים, ללא צעד רומס ושחור.
דרך זו ראשונה למחר לי אשמור!
אך ידעתי איך דרך לדרך תוביל,
ועלה בי ספק אם אי פעם אחזור.

תוך אנחה, אומר רק את זאת:
אי פעם, אי שם, בין יום ובין ליל
שתי דרכים נפרדו ביער עבות –
אחזתי בדרך עברו בה פחות,
וזה עשה אז את כל ההבדל.

יהי זכרך ברוך!

רוני סומק  פרסם ב- YNET דברי פרידה משמואל שתל המשורר (שמואל שילון המהנדס).

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 8 באוגוסט 2008 at 11:49 am

    גם אחד השירים האהובים עלי ביותר.

    צריך להיות "ביער" ולא ב"יעד".

    ותנחומי.

  • תרצה  On 8 באוגוסט 2008 at 4:27 pm

    תיקנתי את הדרוש תיקון.
    תרצה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: