לצחוק על ברק אובמה?

הומוריסטנים של תוכניות הלילה הטלוויזיוניות בארה"ב מודים שאילו היו להם חומרים קומיים על ברק אובמה, את שורת המחץ הם כבר היו מוצאים לבד. הבעיה, הם טוענים, היא שבקושי יש על מה לצחוק בהקשר לאישיותו, התנהלותו הציבורית והפרטית ותכונותיו הפיזיות של אובמה. האמנם?
 
כתבה המדווחת על כך פורסמה בניו יורק טיימס (15.7.2008) בגרסה המקוונת, מלווה בהסברים, יום לאחר שהמגזין ניו יורקר ניסה לרקוח סאטירה סביב דמותו הציבורית של הסנטור ממדינת אילינוי מאז 2004 – ברק אובמה. קוראי המגזין הפופולרי הופתעו למצוא על גבי השער של המגזין קריקטורה של ברק אובמה, המועמד של הדמוקרטים לנשיאות ארה"ב ואשתו, כטרוריסטים חמומי מוח ותומכיו של בין לאדן.
 
קומדיה וסאטירה מעוותות קווי דמותם של אישי ציבור במערכת הפוליטית ומספקות לצופי תוכניות הלילה הטלויזיוניות מונולוגים המעוררים צחוק בריא. הארכיון בתוכניות הלילה של דויד לטרמן, ג'יי לנו ואחרים מלא וגדוש במונולוגים סאטיריים שעיוותו בשעתם דמויותיהם של מועמדים דמוקרטים ורפובליקאנים לנשיאות ארה"ב.

נכון לעכשיו, סביב ברק אובמה אין כמעט סאטירה בתוכניות הלילה המאוחרות בטלוויזיה. זאת למרות שאפשר להראות שחומרים פופולריים לסאטירה יכלו להיות גילו של המועמד, יכולותיו התקשורתיים, כושר הנאום שלו, רמת האינטליגנציה שלו, משפחתו ואפילו מראהו החיצוני.
 
מה מסביר זאת?
בעיית הגזענות – ברור שתוכניות טלויזיה ששומרות על פרופיל של פוליטיקלי קורקט, פרי עטם של כותבי שורות לבנים, הנערצים על מיליוני בני אדם לבנים, אינן המקום המתאים לגחך על מוצאו האתני של ברק אובמה. אך זוהי בעיה אזוטרית.
אחד הקומיקאים שאין לו בעיה בהקשר זה הוא דויד אלן גרייר, שהחל מחודש אוקטובר, 2008 יופיע עם יומן חדשות סאטירי טלוויזיוני חדש בשם, "חדשות השוקולד".
גרייר הינו שחקן קולנוע ממוצא אפרו-אמריקאי המספר בדיחות על אובמה כאמן מקצועי, על בימות שונות. במקרה שלו, החומרים שהוא יצר עד היום אינם מתאימים לטריטוריה של תוכניות הלילה הפופולריות בטלויזיה, העוסקות בביקורת האקטואליה באמצעות הומור וסאטירה.
 
יש סאטירה עקיפה – אחד מעורכי תוכניות הלילה הטלוויזיוניות הודה בפני עורך הכתבה, שמוקד הסאטירה הוסט לסביבתו של אובמה, כגון, יריביו הפוליטיים או תומכיו הקרובים ומשפחתו.
 
פרט לכך כולם ממתינים שאובמה יספק איזו אמירה או שתיים שעל בסיסה ניתן יהיה לחבר קומדיה, סאטירה והומור פוליטי – "כולם ממתינים כלהקת ציפורי טרף וצופים באובמה ובהליכותיו בזירה הציבורית יום-יום בציפייה שיראה סימנים כלשהם של חולשה, של פספוס ויאבד שליטה, אך לשוא.
חומרים אלו נדירים למדי וממילא, גם שורות המחץ חסרות."
 
זהו אחד המקרים הנדירים שבו מודים כותבי הומור מקצועיים ובעלי ניסיון בתחום זה, שאין בדמותו הציבורית של אובמה נקודת אחיזה להומור קליל וצחוק בריא להמונים.
אצל ביל קלינטון היו רינונים למכביר על פזילותיו ומעלליו כרודף שמלות, את אל גור תיארו תמיד כרובוט חסר סממן אנושי, על ג.וו. בוש לא מפסיקים לייצר חומרים קומיים בעיקר בשל העדר אינטליגנציה ותחכום. "אין לאובמה אף סממן שכזה", לפי כותבי השורות הותיקים ביותר בתוכניתו של ג'וני קרסון, המסכימים שאובמה איננו דמות קומית.
 
יש הסבורים שגם קהל היעד של תוכניות הלילה הטלוויזיוניות תורם ליובש שנוצר בתחום הכתיבה הקומית של אובמה. זהו קהל צופים מגוון אך רוב רובו נוטה לתמוך בכל מה שקשור במטרותיו, ביעדיו ובכישוריו המנהיגותיים של אובמה. זהו קהל שאינו זקוק להומור או סאטירה כדי לפרוק מתח, נוכח מנהיגות פוליטית "מאכזבת", לא ולא.
במונחיו של פרויד, אין מי שייהנה מהפיכתו של ברק אובמה לדמות קומית. חסרה צלע משמעותיות במשולש הצחוק – קיים יוצר, קיים אובייקט לצחוק, אך הקהל אינו זקוק להנאה שבביקורת, הנמצאת בבסיס ההומור הפוליטי; בכל אופן, לא במקרה של ברק אובמה עצמו.
                                        אי אפשר לייצר זווית ראייה באורח מלאכותי.
                               אם בונים על זוית ראייה שהקהל אינו שותף לה, קהל זה לא יגיב בצחוק.
 
תקוותם של אמני ההומור והסאטירה עדיין לא נגוזה, הם מציעים להתמקד באוזניו של אובמה ולחילופין, הם מצפים שאובמה יעשה עימם חסד אחרון ויבחר לעצמו סגן נשיא מטופש….
 
                        עד כאן – כתבתו של ביל קרטר שפורסמה בניו יורק טיימס [15.7.2008].
 
 

                 ואם בהומור עסקינן – מה חושב על כך הציבור הקורא כתבה כזו ומוכן להגיב?
 
תגובות קוראי הכתבה הן הצימוק שבעוגה, והן נחלקות למספר ראשים עיקריים:

[לכתבה זו הגיבו 528 קוראים בטוקבקים מ- 00:14 עד 6:59 בערב, ביום שבו התפרסמה הכתבה המקוונת]. 

א. אלו הסבורים שהבעייה קשורה בכותבי השורות לתוכניות הלילה המאוחרות ב- TV –

* TV מייצגת הומור פשוט לעיכול, לצחוק על פגמים של מישהו. כמו כן, כל מה שנאמר לעיל הינו תעודת עניות ליוצרי ההומור – חסרים להם כישורים ויצירתיות מקורית אמיתית.
* בוש היה חומר מצויין וקל ליצירת הומור. כעת- האתגר קשה יותר. אולי זו הסיבה האמיתית.
* כל מה שנאמר לעיל מזכיר את אלו שלא מצאו חומרים לצחוק על האפיפיורות לפני 50 שנה. אולי זה בכ"ז משום שהוא שחור?  
* יש משהו די חשוד באמירה הזו, שקשה למצוא משהו שאפשר לצחוק עליו אצל אובמה. האם איננו אנושי, האם אין לו חסרונות כמו לכל בן אנוש?
 
ב. אלו התולים את מקור הבעיה באובמה, כאדם שאיננו מסוגל לקבל הומור כתופעה בריאה וחיונית –


* אולי ההומוריסטנים חוששים שכל בדיחה תיחשב כפגיעה ועלבון (OFFENSIVE).
* ברק אובמה בעצמו אינו משתף פעולה עם הסאטיריקנים. הוא כועס כל פעם מחדש .יש לו בעייה עם הומור עצמי?
* בגדול – האם האמריקאי הממוצע יודע לצחוק על עצמו?
* הומור וצחוק הופכים את בני האדם לאנושיים.
* השפלה מידתית היא ביטוח כנגד עריצות שלטונית.
* שאלה: כמה אובמ'ים דרושים כדי להתקין נורה?
        תשובה: זה לא מצחיק!  

Q – How many Obamas would it take to screw in a light bulb?         
 A – That’s not funny!

ג. אלו התולים את מקור הבעייה בקהל של תוכניות הלילה הסאטיריות –

* הבדיחה הגדולה תהיה אחר כך: אם יתברר שתומכיו של אובמה נפלו בפח.
* מאחר ואובמה מסומן כמועמד שיביא שינוי ומהפך, כל מי שיצור הומור סביבו, ייחשב כמתנגד לזה.
 
ד. אלו שלא מבינים מדוע צריך להיות "פוליטיקלי קורקט" רק משום שאובמה לא משתף פעולה, וטוענים בתוקף, שאין לבחור במועמד שכזה לנשיאות –


* אובמה רוצה שדמותו תופיע על גבי מטבע אמריקני; יש תקווה שאובמה ימנה סגן נשיא מטופש – שני חומרים שעליהם אפשר לצחוק.
* Mr. Obama is the Teflon candidate, always has been – Political correctedness, liberal/white quilt – It makes him boring.
* חשש שאובמה כל כך סמוי, מסתיר תכונות אנושיות (קלינטון לעומתו מת על ביג-מק ובוש שונא ברוקולי) עד שהאדם ברחוב מרגיש לא נוח. למשל – נודע שאובמה ניסה ונלחם על הפסקת עישון. זה הפך אותו לאנושי בעיני המעשנים. זה גם חומר להומור.
* אם כן – 4 שנות נשיאות יובילו ליובש בהומור הפוליטי?! האם קהל הבוחרים ירצו מנהיג שאי אפשר לצחוק עליו, כי זה יפגע בו ובקבוצתו?! 

Wow, now we Americans are hoping Big O- chooses an idiot VP so that we can have our two bit late night jokes…              

* חד וחלק – "אני לא מבין מדוע זה פסול לצחוק על אובמה, מדוע הוא נפגע. הוא במרוץ להשגת התפקיד הבכיר ביותר בארה"ב. אם הוא חושב שהוא חסין מפני סאטירה, מוטב שיצא מן המרוץ בעוד מועד".
מישהו מציע:   

Put that cover [from the New-Yorker Magazine] on Mad Magazine and everyone will see the humor.

 
 
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר  On 28 ביולי 2008 at 12:14 pm

    בתוכניות של ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר.
    http://www.comedycentral.com/videos/index.jhtml?videoId=177349
    הם צוחקים הרבה על זה שהוא סוג של סופרמן ואיך שהתקשורת האמריקאית מחבקת אותו.

  • תרצה  On 28 ביולי 2008 at 1:17 pm

    שהעזו לצחוק על אובמה לאחרונה.
    הוא מצוטט בכתבה מה- 15 ביולי כחריג המנוגד לדעה הרווחת עליה מדווחת הכתבה.
    נהניתי מאוד מהסאטירה וההומור שלו. תודה עומר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: