משחק ילדים – תרתי משמע

משחק ילדים בעידן הדיגיטלי אינו אותו משחק ילדים מסורתי שאותו הכירו והוקירו דורות רבים שקדמו לדור העידן הנוכחי. הבעד והנגד או – במה יצטיין הדור הבא?

*********************

כשכתבתי לאחרונה את דעתי על משחק המחשב שנקרא קלאב פנגווין, היה לי ברור שחברת דיסני תדע איך לעשות כסף על גבם של ילדים ומשפחותיהם ממשחקי הילדים. לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר.

כעת מתברר שדיסני פשוט נכנסה לנישה שהולכת וצוברת תאוצה, ומפתחת לעצמה נאמנות של פלח שוק מבטיח שיצעד יחד איתה גם הלאה. אין זה דבר פשוט לטפח נאמנות של צרכנים, במיוחד בתנאים של תחרות שבה השחקנים משתדלים לעשות הכל כדי למשוך יותר ויותר לקוחות, וחס וחלילה לא לצעוד במקום אחד. החידוש הפעם הוא משחק מחשב בשם וובקינז, שבו ילדים מגדלים חיות מחמד, ומספקים להם הכל – החל מבית ואביזרים נלווים וכלה בחום ואהבה. צודק היצרן שמשווק את משחק המחשב הזה דרך דיסני באמרו, שהילדים לומדים מה פירושה של אחריות על חיית מחמד, כמו גם איך להרוויח כסף (וירטואלי בינתיים) כדי לרכוש עבור חיית המחמד שלהם מה שדרוש לה. הם לומדים להקיש על המקלדת ומפתחים מיומנויות מחשב וקשר עם גולשים אחרים שנכנסים למשחק באותה שעה.

פעם לילדים קנו משחקי לגו אמיתי, זה שמחירו גבוה יחסית למוצרים המיוצרים בסין ובמזרח הרחוק.
פעם לילדים היו ערכות של פליימוביל, וגם היום יש כאלו שעדיין מתעניינים בצעצועי הרכבה.מה גם שקמו להם חיקויים די איכותיים והעלויות די סבירות. דווקא בעידן הלגו האמיתי והפליימוביל, מעטים חשבו שצריך להישמר פן הילד יתמכר ויצרוך יותר מדי מהמוצר הזה, מה שיכביד מאוד על הארנק של אמא ואבא או סבא סבתא וכן הלאה. דרך צעצועי ההרכבה ההם למד הילד מוטוריקה עדינה, פיתוח דמיון, וכושר הריכוז שלו הלך והשתפר.

בעידן עוד יותר קדום, קיבלו הילדים ערכות של משחק שנקרא מכאנו, שטיפח אצלם אותם כישורים. המכאנו היה יקר ללא ספק. גם מסילות ורכבות חשמליות עלו לא מעט כסף. האם חשב מישהו שצריך לגייס את המוחות הטובים ביותר כדי לטקס עצה מה לעשות נגד השתלטות התאגידים עלינו?

משום מה בעידן המחשבים, כשילדים לומדים מהר מאוד את מיומנות הגלישה והמשחק, נעשינו יותר רגישים לרווחים שהתאגידים גורפים על סמך הצטרפותם של מינויים לאתרי המשחקים. האם זה נובע מכך שהמספרים היום פשוט אסטרונומיים? שהגידול ברווחים, הגידול במספר המשתמשים מזנק תוך זמן קצר ביותר לשמיים?

בפוסט שבו כתבתי על הקלאב פנגווין חשבתי לתומי שמשחק חינוכי שאינו משעבד את ההורים מבחינה כספית ומכביד על הוצאות המשפחה, הוא המשוואה האידיאלית. אך נראה לי שעלי להסתייג, לאור העלאת הזיכרונות על לגו, פליימוביל ומכאנו. אז זה עלה הרבה יותר!

מסקנה? ילד שמבלה זמנו במשחקי מחשב, מפעיל יותר מיומנויות מילד שרובץ לו מול הטלוויזיה.
גם תוכניות הטלוויזיה נחלקות לקטגוריות ויש כאלו שאפשר להפיק מהן תועלת מרובה, בתנאי שהורה מלווה את הצפייה ומפעיל את הילד בחשיבה או בתנועה.
אם משחקי המחשב אטרקטיביים יותר מבילוי זמן מול מסך הטלוויזיה, אזי עדיף המחשב.

ובאשר לכיס ולהתמכרות למוצרים הנלווים – כאן טמון הכלב.
הרי ללגו ולפליימוביל וגם לערכת המכאנו והרכבת החשמלית "התמכרו" רק אלו שהיו להם ערכות כאלו, בעוד שחבריהם שיחקו בחוץ במשחקי כדור ומשחקי חברה אחרים.

המחשב זה כבר סיפור אחר. כאן מדובר על התמכרות בלי מרכאות כפולות. אך עדיין, לדעתי עדיפה פעילות זו על פני רביצה של שעות על גבי שעות מול מסך הטלוויזיה (והפרסומות).

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: