"ללא מילים" – שפה אידיאולוגיה ותרבות

אם מרכס ידע לבקר את כיכובה של האידיאולוגיה ההגמונית בחברה המערבית כחסם לכל אידיאולוגיה המתחרה עם זו של המעמד השליט, פרויד הסביר מדוע אין האידיאולוגיה משתנה, באמצעות המושג סובלימציה או רציונליזציה – מנגנון המשתק את התשוקות שלנו. ניטשה כבר התייחס למה שכולנו מכירים בשם "הדחקה"; אנו נכנעים להלך הרוח הרווח ומצליחים בכך יפה הודות למנגנון ההדחקה.

.

 

הדברים שלעיל מובאים בקצרה למרות שהובאו ביתר אריכות וביתר פרוטרוט על ידי לא אחר מאשר פרופ' משה צוקרמן, בערב מהנה ביותר (1.8.2007 בצוותא ת"א, 18:00-22:00) שיזמה והובילה גב' איריס הרפז (עורכת אתר ועיתון "אופקים חדשים") וששיתף כמות לא מבוטלת של בעלי דעה וכושר ביטוי מבין שכבת האינליגנציה הישראלית. קהל רב נמשך לאותו מפגש שנועד לפתח את הרעיון שמאחורי הספר "ללא מילים – התרבות הישראלית בראי השפה", ערוך על ידי רונית מטלון, כתוב על ידי צבי טריגר ועמליה רוזנבלום, בהוצאת דביר.

                                                

 

ראויים לשבחים ומחמאות כל אלו שהיו שותפים והשתתפו בפועל בערב זה, שהוכן בקפידה תוך יצירת מכנה משותף נפלא בין חברי הפאנל השונים, וזאת בחסות מועדון "צוותא" בתל אביב. צריך להוסיף לרשימת נותני הטון באותו ערב מהנה גם את קרן ברל כצנלסון ואת היו"ר שלה, יגאל צחור. כמו כן, לא נפקד מקומו של מיקי דריל, מקרן פרידריך אברט ישראל, שדיבר בקצרה אך בצורה די מרתקת על היוזמה הברוכה שערב זה היה מוקדש לה.
 
נקודת המוצא של הדיון הפורה שבא בעקבות הרצאת הפתיחה של פרופ משה צוקרמן היא ראיית האידיאולוגיה כפריזמה, וגם כמנגנון הסתרה. באידיאולוגיה יש מידה לא מבוטלת של מניפולציה ויש בה גם הסתרה מפני עצמנו, בבלי דעת. ומאחר שאידיאולוגיה זקוקה לשפה ודימויים, הרי שנכון להציב בראש הדיון את המילים המשמשות אותנו בכל תקופה ותקופה לצורכי הצגת המציאות שבה אנו חיים. מסקנה – "ללא מילים" לא הייתה אידיאולוגיה.
 
פתחה את הדיון ד"ר צביה ולדן שהציגה את מה שהיא יודעת לעשות היטב – מילים ומקורן. למשל, מישהו יכול לשער בנפשו מניין צמחה המילה זהות? ומהי "מיהות" (באותו היגוי כמו זהות)?
הרי המילה מיהות יכלה לשרת טוב את מי שרצה לדעת מי האיש/אישה שלפניהם, אלא שמיהות שבאה ממילה של שאלה, מי אתה, שואלת ואינה משיבה. ורק זהו – דהיינו זהות, הוא סגנון מתאים של תשובה.
 
ד"ר צביה ולדן ניצחה על הפאנל הראשון ביד רמה, ועם הרבה חן כפי שהיא יודעת לעשות. שם הציגו את זויות הראייה שלהם כמה אישי ציבור, למשל, ד"ר עבד אל רחמן מרעי, מבית ברל, שהתייחס ל"לקסיקון פוליטי" על סוגיות הקושרות בין יהודים לערבים. את הדיון בפאנל פתח דווקא פרופ' עדי אופיר, שהתייחס ל"אידיאולוגיה, שפה ולאום" והחל את דבריו באמירה די מפורטת וארוכה, מלאת שנינות והומור ציני, על התואר "מדינה יהודית-דמוקרטית" כשהמקף שבין יהודית ודמוקרטית משמש לו כמנוף למספר הערות והארות על המצב (מדינה דמוקרטית היא יהודית דמוקרטית פחות יהודית ולהיפך, הייתה אחת האמירות שלו שהוסברה באופן שאינו משתמע לשתי פנים). אחריהם התייחס מוקי צור, חוקר בבינ"ה, לשפת הדיון. הוא שאל, לדוגמא, "האם חשבתם אי פעם מדוע רוטשילד מימן את הפרוייקט של בן יהודה?" והעז לרמוז, אולי עשה זאת "כדי להיפטר מהיידיש שאותה הוא תעב"…?

גדעון לוי, באותו פאנל התייחס באופן ממוקד ל"שפת הכיבוש". היו בקהל אורחים שלא הצליחו לשמור בבטן את ביקורתם כלפיו ופרצו בצעקות באמצע הדיון – "תגיד, אין משהו טוב להגיד עלינו…!?". מבחינתו של לוי, הלשון שעזרה לכיבוש לשרוד היא לשון של ערפול וטשטוש. למשל, מה זה "הפרת סדר" – ביטוי שאנו פוגשים בו לא מעט? פירושו, שהטנקים והדחפורים של ישראל חודרים לשטח הפלשתיני כדי לעשות "סדר" והתגובה של הפלשתינים היא לכן תמיד "הפרת סדר", אין לגיטימציה להסבר מתחרה, למשל, פעילות של הגנה עצמית.
חתם את הפאנל הראשון הרב מאיר עזר מבית הכנסת הרפורמי, בית דניאל, שהציג תזה על "עברית בין קודש לחול". הרב אזר ידוע בגישתו הליברלית ולטעמו הדת היהודית חייבת להתחדש, כך הוא גם אמר בתקיפות לאייכלר, בדיון טלוויזיוני שהתקיים לפני כשבוע-שבועיים. מבחינתו הוא, ספרו של יהודה עמיחי "פתוח-סגור- פתוח" הוא מעין ספר תפילה, שהמעיין בו מוצא את החידוש שחסר לנו בדת.
 
קטעי הקישור בין הפאנלים היו מצויינים – קטעים מתוך האתר הסאטירי כוסברה, ביטויים מליציים, רטורייים-פוליטיים, על המנהיגות שלנו כגון "שרון נרדם בשמירה"… (העורך, איתן [המטיף] לרר).
 
הפאנל הבא נפתח בדבריה של הסופרת והמבקרת, שהם סמיט. תחילה דנה שהם באופן מרתק ביותר בהחלפת המילה "גמרתי" במילה תקינה פוליטית "סיימתי", וטענה שהמילה גמרתי כפי הנראה "הטרידה את הגברות של משרד החינוך"…. היו לה פנינים נוספות שלא הספקתי לרשום לפני , פרט להבדל שבין "כתב" "רשם" ושרבט". בעוד את הספר אנו כותבים, ועושים בכך עבודה מקצועית ויסודית, את הטיוטה אנו רושמים, בצורה של הערות וקטעי משפטים, באופן ספונטני. רישום ושרבוט הן מלים המתאימות ביותר לתחום האומנות, כשהן נבדלות מהמילה "ציור", דהיינו, התייחסות יותר יסודית ליצירה.

שהם סמיט ישבה בראש פאנל שעסק בתרבות, ספורט, צריכה ושפה.
בפאנל השתתף פרופ' מושה צימרמן, שדיבר על "שפת הגוף, לשון ואידיאולוגיה". איתן לרר (עורך אתר כוסברה וסטודנט לתואר שני בפירנצה שבאיטליה) שדיבר על תקשורת ואידיאולוגיה, ומי שייכנס לאתר כוסברה יוכל להתרשם בדיוק למה הוא מתכוון. דו שיח מסוים התפתח בין הפרסומאי, ראובן אדלר, שדיבר על "צריכה, פרסום ושפה", לבין מי שנחשבת כיום כפמיניסטית ברמ"ח אבריה, ומוכרת לציבור מהתקשורת האלקטרונית – מירב מיכאלי. אדלר הציג צד כלכלי בתקשורת, כמה עולה להריץ פרסומת באמצעי תקשורת אלקטרוניים, ולאחר מכן פרש את משנתו – בכל העולם הפרסום השפיע על שפת היומיום. תדמיתנים מסייעים כיום לפוליטיקאים להכיר וללמוד את שפת היומיום כדי שיצליחו בקמפיינים שלהם. למשל, כשמרגרט ת'אצ'ר התמודדדה על ראשות הממשלה, שלחו אותה ללמוד קוקני ולשפר את האקסנט שלה. הוא גם הראה כיצד שפת הפרסומת נקלטה היטב בשפת היום יום בארץ – מטבעות לשון כמו "מה הקשר – בירה נשר", "חומוס אחלה" "מויכיף" "נפלה עליך עז" "צריך פז בחיים" "כל אבטיח מלמיליאן" "גם יפה וגם אופה", "וואווה וויווה" ועוד.
הוא הסביר מאיין הביטוי "ימבה" (בא מגולני, שם החלו לדבר על "ימבה של כסף, של בחורות וכו").
לעומתו, מרב מיכאלי נכנסה בו תחילה בביטוי "גם יפה וגם אופה", ואמרה שאכן זו עזר ל"חדירה" נהדרת של מוצרים לשוק (המשך של הגישה המצ'ואיסטית שלנו…)
אמרה שקפיטליזם היא בעצם מילה אחרת לפטריארכיה והמשיכה להשמיץ את הביטויים השגורים במציאות שלנו, המציינים לדעתה את הפטריארכיה – "ארגוני מורים" (מדוע לא מורות שהן בעצם הרוב), "ציבור העניים" (מדוע לא עניות, הרי יש יותר עניות מעניים בישראל) "מנהלים" (מדוע לא מנהלות) "ידוע ברבים" (מדוע לא ברבות), וסיכמה את משנתה בהקשר ל"מה נשים רוצות" בין היתר כשציינה כיצד המילה "רוצה" מתפרשת כ"דעתנות" והרי אין זה נכון לאשה להיות דעתנית, זה דבר מגונה.
 
איתן לרר, עורך אתר כוסברה, אמר "הכל כאן הזוי", אנחנו "מדברים ולא עושים". אנחנו קורבנות של תקופה איומה, אבדה לנו הנחרצות, ובגללה אנו בורחים למילים במקום לעשות מעשים.
אנו מושפעים מתרבות האינסטנט לרעה – רוצים לסיים תואר בחצי שנה, רוצים לרדת 10 ק"ג בעשרה ימים. הכל חייב להיגמר ב-30 שניות כמו ה"קוד הפרסומי".
השמיץ את השימוש בפרסומות – באמצעות המשל הבא – סנדלר טוב עשה נעליים טובות, ומכר ללא בעיה. הסנדלר שעשה נעליים חרה, רץ לאדלר….
 
לסיכום, מי שלא היה שם הפסיד. על הספר, "ללא מילים" לא כתבתי כאן, תוכלו בוודאי למצוא התייחסויות לספר באתרי אינטרנט רבים, אני בכל אופן רכשתי אותו (רק חבל שלא הספקתי לבקש מהמחברים חתימה עליו). קראתי את הפרק הפותח המסביר על המוטיבציה לכתוב את הספר ועל שיטת המחקר – כן, זהו ספר שבודק הכל תחת כללי מחקר מוקפדים. לא פלא, שני המחברים באים מרקע של לימודים מתקדמים על תיכוניים – אוניברסיטאיים. תוכלו לקרא עליהם באתרים מתאימים. התוצאה בכל אופן מוצלחת ביותר, גם מעמיקה בתרבות השפה, וגם מרתקת בתוכן שלה. כן ירבו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועם  On 8 באוגוסט 2007 at 3:37 pm

    אם היית קוראת בספר בתשומת לב, ולא מסתפקת רק במבוא המדעי כביכול של המחברים ש"באים מרקע של לימודים מתקדמים על תיכוניים" (מזמן לא נתקלתי בהגדרה משונה כזו, שמתאימה להיכנס כקוריוז לספר הזה), היית מגלה שהוא אינו "בודק הכל תחת כללי מחקר מוקפדים" אלא דווקא מבטא מבט אישי של משכילים ישראלים צעירים שחזרו משנים של שהיה בניו-יורק וגילו שהשפה כאן השתנתה קצת בהעדרם.

    מלבד המבוא ואחרית הדבר, הכול אישי ודי מקרי, וגם לא כל כך מעמיק.

  • תרצה  On 8 באוגוסט 2007 at 4:05 pm

    נא לדייק כשאתה מצטט אותי – אני כתבתי –
    שני המחברים באים מרקע של לימודים מתקדמים על תיכוניים – אוניברסיטאיים
    אתה קיצצת את המילה "אוניברסיטאי" משום מה

  • איריס הרפז  On 9 באוגוסט 2007 at 1:18 pm

    היי תרצה,

    רציתי לציין שערב זה נערך ביוזמת עיתון-אתר לתודעה חברתית אופקים חדשים.http://ofakim.org.il כעורכת העיתון וכיוזמת הערב ומפיקתו תמוה בעיני שאופקים נפקד מהתאור המרנין והמרתק שלך על הערב.

    עאשמח אם תוכלי לתקן את המעוות. ערב זה הצטרף לגליון 37 של אופקים ורוב משתתפיו אף כתבו בגליון

    איריס הרפז עורכת העיתון-אתר. מו"ל קרן ברל כצנלסון.

  • תרצה  On 9 באוגוסט 2007 at 1:58 pm

    מצטערת מאוד שנפלה טעות שכזו, קבלי זאת ברוח טובה, כבר תיקנתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: