כוכב נולד – עובדה!

בתוכנית האחרונה של "עובדה" בסוף יוני 2007, העלתה אילנה דיין ראיון שנתנה נינט לכתב המוכשר, רובי קובן. הוא שאל אותה איך היא מרגישה היום כשצלמי הפפרצי עוסקים במרדף מתמיד אחריה, ומדוע הסכימה להתראיין אם היא סולדת מהמציצנות של התקשורת?

נינט פתחה את ליבה בפני המראיין, ואמרה לו ברחל בתך הקטנה שהיא אינה מצטערת ולא מתחרטת על כך שהחליטה להגיע לאודישן, משום שאחרת "לא הייתי לומדת מה שלמדתי על החיים לאור הזרקורים, לא הייתי נמצאת במקום שבו אני נמצאת". בסיכום סופי, "המסלול המהיר" כפי שבחרה נינט לתאר את מה שעשתה במשך השנתיים האחרונות הוא "מסלול מטורף. … אולי אמצא את עצמי באברבנל בעוד זמן קצר…", אבל יש לו יתרונות שנינט בפירוש לא הייתה מוותרת עליהם. נקודה.

עובדה היא תוכנית שנושאת על דגלה את המילים – "חירות היא היכולת לחשוף ולשדר".
מלכתחילה אין בה סממנים של  TALK SHOW .
גם אורי משגב מציין שאת העבודה העיתונאית האמיתית עושים היום במעט מאוד זירות טלוויזיוניות. משגב מטעים ש"המובילה שבהן היא 'עובדה'", ותוך כדי כך הוא גם שואל שאלה די רטורית – "למה לא מנסים לשבט אותה בתוכניות אחרות"?
 
המדיום שבו הופיעה אתמול נינט, התיר לשדר את הראיון עם הזמרת, לאחר עריכה כמובן. ומה שנותר בחומר ששודר הוא סיפור חיים של ידוען מצוי. הדיון בתוכן נמשך לתוך הפורום של עובדה בערוץ 2. אפשר לעקוב אחר הדיון בפורום של עובדה,היה כאן פתח ממשי לדבר על זה ולפתוח דיון שעניינו חברתי.
 
גם בתוכנית "כוכב נולד" יש חומרים תרבותיים מובהקים. יש בה פוטנציאל חברתי ולא רק פרטי.
השאלה היא מה יש בה יותר – מציצנות או גם פוטנציאל לליבון סוגיות חברתיות תרבותיות? האם המדיום הזה יכול לשרת את הדיון הציבורי?
לפי התרשמותי, השיח הציבורי של מי שעוקב אחר התקדמותם של המתמודדים כלל אינו עוסק בפן החברתי או התרבותי. הוא עוסק בחווית התחרות, בשאלת הרייטינג של הזמרים, בחוות דעת של הצופים שבבסיסן טבוע קנה מידה פורנוגרפי חזק.
לאחרונה, עלתה לדיון קצר סוגיה מסוימת הקשורה לתוכנית "כוכב הנולד" בעקבות המועמדת הערבייה נוצרייה שמשתתפת בה – מרים טוקאן.
זוהי שאלה שיש לה פוטנציאל לקדם את הדיון הציבורי, החברתי והתרבותי.
שמעתי שיחות על כך בתוכנית דיבורים ברדיו. אבל לא מורגש שהיה המשך לדיון. לא התעורר שיח ציבורי של ממש, גם לאחר שהעיתונות (אהוד אשרי) כתב על כך ובעקבותיו ניסה השדר לעורר בקרב מאזיניו את שאלת השאלות – האם מפיקי התוכנית בבעיה, או לא?

מעבר לתכונות של סוגים שונים של תוכניות בטלוויזיה המסחרית והפוטנציאל שלהן לשמש זירה לעבודה עיתונאית ראויה, צריך לשאול שאלה נוספת היום, בעידן הטלוויזיה המסחרית –
האם הטלוויזיה מסוגלת בכלל לתרום להשתתפות אקטיבית של הציבור בנושאים הנדונים?

מצד אחד, תוכנית "עובדה" הפנתה את הצופים לפורום, לצורך המשך הדיון במה ששודר בתוכנית (התכנית עסקה גם בנשיא התשיעי – שמעון פרס).
פורומים הם כלי שמלווה כיום את הטלוויזיה המסחרית, אך האם הדיון שעולה בדרך כלל בפורומים הוא במהותו חברתי או תרבותי? או שיש בו הערות לסדר, חוות דעת בעניינים שאפשר לכנותם לצורך העניין "פורנוגרפיים" משום שהם עוסקים בפן אישי מאוד אינטימי לעתים די קרובות?

השאלה מופנית לאלו שצופים בתוכניות אלו.
מבחינתי, התשובה שלי היא חד משמעית, לא.

כך סבורים גם לזרספלד ומרטון, התקשורת מסממת, וגורמת לפסיביות במובן זה.
אין פוטנציאל לתוכניות אלו וגם לא לפורומים שמספקים במה לעורר דיון של ממש בקרב צופי התוכניות האהובות עליהן. לא רק מפני שהאינטרס הכמעט יחיד של המפיקים והזכייניות הוא לרצות את הציבור הישראלי בתוכניות שיספקו לו כמה רגעי שלווה לפני השינה, אלא משום שאנו חיים בחברה פסוודו דמוקרטית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: