כותרות צורמות

 
לא תמיד ניתן להסביר בצורה הגיונית מדוע אנחנו מתנהגים בצורה זו או אחרת. נדמה לנו שיש בידינו הסבר הגיוני לכל אמירה ולכל התנהגות. למרות זאת רבים מאיתנו מבינים שמה שדוחף אותנו לכיוונים אלו או אחרים הן הנחות יסוד מושרשות. עינינו הרואות שגם הריטואל השנתי הקבוע של יום השנה למלחמת 1967, כהוכחה לעליונותנו הצבאית מול צבאות חזקים ובמיוחד עליונותו המוכחת של חיל האוויר ותפקודו המושלם, הלך ודעך עם השנים. בשנים האחרונות פחתו מספר התוכניות ברדיו ובטלוויזיה וכתבות העומק על אירועי אותה מלחמה, מה שקדם לה והישגיה. אכן, מדי פעם נכתבו והושמעו הערות המותחות ביקורת על דלילותן של הכתבות, שאולי מעידות על חשיבותו ההולכת ופוחתת של האירוע בקרב מי שלא חווה את המלחמה על בשרו ובקושי למד עליה במסגרת הלימודים של מערכת החינוך שלנו. כן, על גבעת התחמושת מרבים להפיק כתבות רקע וגם סרטים הממחישים את מה שקרה שם. ההנצחה של הקרב בגבעת התחמושת הפכה לסיפור הגדול של אותה מלחמה גם משום שהיה מי שיזרים לשם משאבים וידאג לפתח מודעות ליכולותיו של צה"ל במלחמה. אבל באופן כללי, ניכרה ירידה משמעותית בכמות ובעומק הכתבות המביאות את הסיפורים המרכזיים של הקרבות הנועזים במלחמת ששת הימים, וסיפור הניצחון הצבאי המוחץ.
 
אני מתייחסת כאן בעיקר להנצחה של אירוע זה בתקשורת משום שבעולם זה שעיסוקו העיקרי הוא במוצרים מתכלים וברי-חלוף מי שחושב שלא נחוץ לחזור על סיפורים מן העבר, כי ממילא אין בזה חידוש וחבל על זמן אוויר וכן הלאה, טועה בגדול. והנה, לאחר ארבעים שנה הייתה למלחמה זו עדנה. מניין השנים שעבר מאז מכובד ועגול ומזמין סיכום דברים ואולי הכנת חומרים חדשים על בסיס ארכיונים שלא מכבר נפתחו לעיון.
 
ואז באו בעלי הדעה והמאה למיניהם ובפיהם בשורה – הקללה והניצחון ירדו שלובים זה בזה למרחב שבו אנו חיים. יש לשים לב שהניצחון בביטוי זה לא קדם לקללה, אלא הקללה היא שהקדימה את הניצחון, לא במובן הכרונולוגי אלא כמובן במובן של סולם הערכים של אחדים מבין הדוברים.
 
בעוד שבעבר איש לא הגיח עם הרעיון שאת יום השנה למלחמת ששת הימים יש להנציח כשהוא מהול בעצב דהיינו, שהניצחון הוא אשליה ושהמלחמה הביאה למעשה בעיקר קללה על כולנו, השבוע שמענו קולות אחרים, צורמים בעיני משום חוסר האחריות שאלו מגלים. 
 
נכון שבמהלך ארבעים השנים שחלפו מאז מלחמת 67' נותר בעינו הויכוח הכללי על התועלת שבהיותינו בעלי השליטה דה פקטו ולא דה יורה על שטחי יהודה ושומרון. שבתי טבת כתב ופרסם ב-1970 ספר על "קללת הברכה" ואחרים, כמו ישעיהו ליבוביץ', התריעו בפני הדור של שנות ה-60 ומנהיגיו הפוליטיים, שתהיינה השלכות קשות לשליטה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון על התרבות ועל הזהות הישראלית.
 
נכון הדבר שהפיצול של החברה הישראלית לשני מחנות אידיאולוגיים – אידיאולוגיות שיש להן זיקה חזקה מאוד לנושא השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון – עשוי להיות תולדה ישירה של כיבוש השטחים במהלך מלחמת 1967. ואפשר בהחלט לטעון שהחברה שלנו מפוצלת משום שכל אחד מהמחנות אימץ הנחות יסוד והן אלו שמנחות את התנהגותו.
אך בזה אינני מחדשת מאומה.
העניין הבעייתי הוא שבעידן שלנו, הטכנולוגיה מאוד מסייעת להפצת דעות, ולדירבון כל אחד מאיתנו להביע את ה"אני מאמין" שלו באלף ואחת צורות וסגנונות דיבור באמצעות האינטרנט. במילים אחרות, ההשלכות של הפיצול האידיאולוגי שהתפתח והעמיק מאז 1967 נעשות מוחשיות וניתן לבטא את המחשבות הרלבנטיות בפומבי בכל הזדמנות שבה מתפתחת שיחה כלשהי, בטלה או עניינית, בעזרת הטכנולוגיה הדיגיטלית. השימוש שרבים עושים במונחים כגון "ימנמן" הופך כאן למטבע עובר לסוחר, מקובל ומוכר לכול. שכיחות המונח בשיחות אלו ואחרות והתגובה של ה"ימנמנים" ל"שמאלנים" מסמנות קונפליקט מובנה ומתח רב בין שני מחנות אלו.
 
אולם במישור הלאומי, מתנהל לו שיח בעל פוטנציאל ערכי אחר – מנקודת מבטם של אנשי תקשורת, ערכו עולה עשרת מונים על ההתנצחויות השוטפות היומיומיות שממלאות את מרחבי האינטרנט וגלי האתר. בעלי הדעה והמאה מקיימים שיח והתקשורת ניזונה ממנו. עיתונאים ותחקירנים סורקים אולמות כנסת ומקומות ציבוריים בהם מתכנסים בעלי הדעה על מנת שניתן יהיה לדלות מהם משפטי מחץ שיעשו כותרות.
 
תהליכים אלו הגיעו לשיאם בשבוע שבו אנו חוגגים את יום השנה הארבעים לניצחונו של צה"ל (שהוא אותו צה"ל של מלחמת לבנון השנייה). השבוע עדיין ניצב איתן אותו הנרטיב של הניצחון המזהיר של צה"ל מול צבאות האויב. עד כה שגשגה הגאווה הלאומית של כולנו ממקורות אלו, שהעידו על יכולותיו של צה"ל. אין ויכוח על כך שריטואל ההנצחה של מלחמת ששת הימים השבוע הכיל בקרבו מספר לא מבוטל של סמלים שבהם אפשר להתהדר בהם. תמונות מרגשות של דיין נרקיס ורבין צועדים לכיוון העיר העתיקה ונכנסים בשעריה, והקריאה "הר הבית בידינו" שמעבירה בנו צמרמורת כל פעם מחדש. שכן, האמונה בהישג שהשיגה ישראל באותם ימים חזקה במיוחד בקרב הדור המתבגר והבוגרים הצעירים שהשתתפו בקרבות דאז, והם כיום נושקים לשנות ה-60 לחייהם.
והנה נולד לו ביטוי – המיוחס בראש ובראשונה ליוסי ביילין – "קללת הניצחון של מלחמת ששת הימים". חיש מהר הוא התגלגל הישר מפיהם של בעלי הדעה והמאה, אל ייעודו בכותרות, ומשם אל הציבור כולו.
ליוסי ביילין ושכמותו יש בוודאי אינטרס להתבטא כך, הם יודעים שדבריהם יגיעו כפי שהם וללא
צנזורה לתקשורת שתחבק אותם ובכך אף תסייע להם בהגשמת האינטרס ובהשגת היעד. גיוס נרטיב המלחמה הזכורה לדור שהיה שם וחווה אותה, כ"מלחמה שהעלתה את ישראל על המפה כמעצמה כמעט", לצרכי תעמולה "שמאלנית" (המירכאות רק מבליטות את האבסורד שבכוונת הדוברים שכך עשו).
האם הגישה הביילינית הזו היא אחראית? לא הייתי מכתירה אותה ככזו. אדרבא, מי שקופץ על העגלה של הכותרות שבהכרח יעלו השבוע לציון מלחמת 1967 בתקווה לעשות נפשות לעמדותיו רק מבזה עצמו. זוהי מניפולציה לשמה.
 
אינני מתכוונת כאן להצדיק אידיאולוגיה זו או אחרת. לא את הגישה הימנית שלפיה יש להמשיך בהחזקת שטחי ארץ ישראל וגם לא את הגישה השמאלנית המתנגדת להמשך הכיבוש שהוא כאבן נגף בדמוי של מדינת ישראל בעיני העולם המערבי. אבל להתעלם מהפסול שבביטויים הללו, שהושמעו בנסיבות שבהן הקהל "שבוי" בכותרות לרגל יום השנה הארבעים למלחמת 1967, שרוב רובו של הקהל הנו אזרחים צעירים שנולדו הרבה אחרי המערכה ש 1967 – לזה אסור לנו לתת יד. אסור לנו להסתכן בשפה דו משמעית שמערפלת את המשמעות של מלחמת 1967 בעיני דור שלא הכיר את התקופה ההיא.
 
את הויכוח האידיאולוגי לא נכריע בצורה כזו בין כך וכך. לא על ידי הכפשת הזיכרון של מלחמת 1967 כניצחון גדול נוכל להתמודד עם הבעיות האידיאולוגיות הקולקטיביות שלנו.
נהפוך הוא, שיידע כל מי שנמצא בעמדת מפתח שהקלות הבלתי נסבלת שלו יחסית לאחרים להפיץ רעיונות, ססמאות ונרטיבים חדשניים באמצעות המדיה האלקטרוניים ובעיקר הטלוויזיה היא נוסחה בדוקה לערעור הזהות העצמית של הנוער, לחידוד הקונפליקט הלאומי הפנימי ולעליית מדרגה במלחמת הדימויים שניטשת כיום במנות גדושות בחזית המקוונת שבאינטרנט – בין טוקבקיסטים, משתתפי חדרי צ'ט ופורומים, המכנים אלו את אלו בשמות שמטרתם להכעיס, דוגמת "שמאלנים" ו"ימנמנים".
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: