קצב, הנשיאות והשד העדתי

משפטו של יצחק מרדכי נפתח שבוע וחצי לאחר זכייתו של קצב בתפקיד הנשיא השמיני של מדינת ישראל. מי חשב אז שגם קצב יעמוד בפני סוללה של חוקרים בחשד לביצוע לכאורה של מעשים מגונים והטרדה מינית?
 
היום, במלאת שש שנים להתלהטות הרוחות סביב פרשת יצחק מרדכי, נמצא משה קצב על הכוונת, בשל חשדות דומות.
 
אבל לא רק הוא על הכוונת – במחנה החרדי, בקריית מלאכי והרב עובדיה יוסף צריכים לעשות חשבון נפש לגבי ההחלטה שקיבלו לפני שש שנים. 
 
זוכרים מי הכריע את הכף בבחירות לנשיאות לפני שש שנים? בחירת קצב התאפשרה לאחר שהרוב המכריע של חברי הכנסת החרדיים, או כולם, הצביעו עבורו.
זה קרה שבועיים אחרי שדרעי נשלח לכלא מעשיהו וויצמן הלך הביתה לקיסריה.
 
מבחינתו של קצב היה זה הישג אדיר – מתברר שילד מעברה ממוצא פרסי יכול לכבוש את בית הנשיא.
מאז שקצב היה בן 24 ומונה לראש המועצה הכי צעיר במדינה, ראש מועצת קריית מלאכי קצב ידע לפענח היטב את הכעס של ישראל השנייה כלפי ישראל הראשונה, והשקיע את כל מרצו בקרב נציגיה בכנסת.
הנשיאות הצטיירה בעיניו של קצב כהזדמנות נדירה לתקן את חלוקת הכוח בתוך החברה הישראלית. הוא גם הבין שלרשותו עמד מאגר בלתי נדלה של פוליטיקאים ששאפו לחולל מהפכה בחלוקת הכוח שבין ישראל הראשונה והשנייה, וליטול לעצמם את המאחז הממלכתי ביותר בישראל שהפך לנחלת השמאל.
 
מנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף, הורה בחשאי ביום ההצבעה (31 יולי 2000), לכל חברי הכנסת של המפלגה להצביע לקצב. לאחר מכן הודה הרב יוסף מול מצלמות הטלוויזיה שתמך בקצב, והסביר זאת בכך שקצב שומר תורה ומצוות. כן – שומר תורה ומצוות…. ישי איפשר לרגשות ההזדהות העדתיים של אנשי ש"ס לגבור על התבונה הפוליטית.
ש"ס נתנה אז ביטוי למה שנהוג לכנות "הפוליטיקה של הזהות הסקטוריאלית". מין סנטימנט למי שלא נולד עם כפית של זהב בפה, ובעיקר למי שלא נהנה מפרגון של העיתונות. בשביל חברי הכנסת של ש"ס, קצב היה בשר מבשרם, אף שלא היה חרדי. בשביל יהדות התורה, הוא הצטייר כנטוע עמוק בערכי היהדות. בשביל נציגי העולים מחבר המדינות, הוא הזדקר כאלטרנטיווה לפרס, נציגה המובהק של תנועת העבודה השנואה. בשביל חברי המפד"ל, הוא נתפס כאיש ימין שידו אינה קשורה בתהליכי השלום. קצב לא רק חולל מהפך, אלא מהפיכה.

אלו שבחרו ותמכו קיבלו החלטה סקטוריאלית לקדם את מי שנתפס כבשר מבשרם. כיום, כאשר הוא נמצא על הכוונת האם יעלו אלו על בריקדות ויוציאו את השד העדתי מהבקבוק?
                                                **********************************

ועוד משהו בעניין בחירתו של קצב לנשיאות – בדיוק עשר שנים אחרי "התרגיל המסריח" נראה ששוב בגדו החרדים בשמעון פרס. המחנה שתמך במועמדותו של פרס לנשיאות התאכזב.

לאחר היודע דבר ניצחונו של משה קצב תואר פרס כ"אפור ומובס". ברק התקשר לפרס כדי לעודד אותו. המכה נחתה לא רק על ראשו של פרס, אלא בעיקר על ראשו של ברק. היה עליו להפנים את העובדה כי ההיסטוריה תזכור אותו כיו"ר מפלגת העבודה הראשון מאז קום המדינה, שלא הצליח להעביר את מועמדו לנשיא, ועוד מעמדה של ראש ממשלה.

ולסיום, התקשורת עשתה מכישלונו של פרס מטעמים. הסיפור הקבוע התמקד ב"מסלול הכישלונות של פרס" מאז בחירות 1977, בחירות 1981, בחירות 1984, בחירות 1988, פריימריז בעבודה 1992, בחירות 1996, ועידת העבודה 1997 והנשיאות ב-2000. 

 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 23 באוגוסט 2006 at 1:40 pm

    תרצה, הניתוח שלך מראה יפה איך בפוליטיקה הישראלית, העובדה שאדם הוא הוא אנס ומקורב לפשיעה מאורגנת הוא דבר שולי (גם אם היה רוצח ?) לעומת יצרים ואינטרסים מאד צרים.
    על כן, וגרוני ניחר מלעשות זאת, הנקודה צריכה להיות המלצה שלא לחיות בשלום עם קילקולים כאלה בתוך המחנה שלך, כלאמר, לא להתפשר בדברים האלה גם כאשר זה כדאי למחנה שבו את נמצאת. בעיקר, נקודת הנשים שפעמים רבות מצטרפות לכיסוי של פרשיות, כדי "לא לפגוע במחנה", ויוצרות תקדים שלמעשה השתלט על הפוליטיקה. גרוע הדבר יותר כיון שהיום למעשה במקום מדינאות ופוליטיקה , מדובר באקטים הדדים של כיסוי או סחיטה, כך מגיעים לעסקאות וכך זוכים בבחירות. לא ברור אם במקרה הזה הלובי של קצב ידע מיהו, אך ברור ששרון ידע, והעיתונות ידעה, והם כיסו ובכך שותפים לפשע. ואם את זה כיסו שש שנים, מה עוד אנחנו לא יודעים "לטובת אנ"ש " זה או אחר, התנתקות או מלחמה או תקציב כזה או אחר, ופחות מזה ?
    התשובה היחידה לפרשות הללו היא שכל אחד ואחת, יתחיל לדבר ולפצות את פיו על מה שהוא יודע בתחומים הללו של פשיעה מינית חמורה, וכמובן קשרים לעולם התחתון בקרב בכירים.
    אף פוליטיקאי או מפלגה לא יעשו את זה במקום האזרחים, כי להם לא כדאי.

    אני פחות או יותר הדממתי את הבלוג שלי מאז המלחמה ולא ממש אחדש אותו, בטח לא במתכונת הקודמת של חשיפה. אבל אולי שמת לב ששנה אני מספרת על מקרים דומים לאלה וגרועים מקצב, כיון שלעיתים מדובר בפדופילים ועוד מרעין בישין, ועולם תחתון השלוב בממסדים הגדולים. בינתיים חוץ מיריקות והתעלמות לא קיבלתי התייחסות. האם אפשר לצפות מקוראים משכילים להבין שככה בדיוק זה קרה עם קצב, אולי מישהו אמר או ניסה, וחטף מטחי עגבניות, כי "זה לא יאומן". המנטליות היא של עדר המחכה שהגננת תפעל במקומו. כך, כולם עכשיו מצקצקים אוי וויי, כי הגיעה "החלטה מלמעלה" לחשוף את זה. אבל שום מילה לא נשמעה אפילו דקה קודם. זו רמת האומץ האזרחי של הישראלים, ועל כך אנחנו משלמים. האם שלום הציבור צריך להיות תלוי בשבץ המוחי של שרון או בזימורים של רוזנשטיין שאין לו מה להפסיד ? האם את שואלת את עצמך איפה את יכולה לעשות אחרת

  • ד'  On 23 באוגוסט 2006 at 1:57 pm

    מהיכרות מסוימת עם הפוליטיקה את יכולה להיות בטוחה שאהוד ברק לא הצביע עבור שמעון פרס.

  • ניר  On 23 באוגוסט 2006 at 3:51 pm

    למה הדממת את הבלוג?
    מאוד נהניתי ממנו, גם אם לא הייתי במגיבים. יש סיכוי שתשני החלטתך?

  • דני (עורך) דין  On 24 באוגוסט 2006 at 5:06 pm

    ממש לא מבין מה רצית להגיד במאמר הזה. נניח שהכל נכון, אז מה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: