סימולציה והיפר-מציאות

ספרו של אומברטו אקו: מסעות בהיפר מציאות                                     

 

תוכנית עולמית לספק מזון לאזורים מוכי רעב בעולם, תוכנית עולמית להביא שלום לעולם, תוכנית ליישב את הסכסוך הישראלי-פלשתיני ועוד תוכניות עוברות בימינו מהמישור האקטואלי למישור הווירטואלי באמצעות משחקי מחשב שניתן להורידם חינם מהרשת. משחקים אלו מבטיחים למשתתפים פרסים יקרי ערך כגון כרטיס הזמנה לתחרות הסופר בול השנתית בארה"ב וכדומה.
 
באפריל שעבר הציגה "תוכנית המזון העולמית" של האו"ם משחק מחשב שנושאו הוא הרעב בעולם, כך נמסר מהעיתון "ניו יורק טיימס" ואכן ניתן למצוא את הלינק ברשת, ולהוריד את המשחק חינם. מורים שמעוניינים להעשיר את השיעורים שלהם יוכלו לקבל הדרכה כיצד ליידע את התלמידים ולחנך אותם לאזרחות משתתפת בסוגיות שמטרידות את העולם הנאור.
 
הכתבה ב"ניו יורק טיימס" מדווחת שבמשחק הנקרא Food force לא יורים באיש. את המורדים לא מפציצים, אלא יושבים אתם למשא ומתן. ומידע סטטיסטי מראה שיותר משלושה מיליוני בני אדם הורידו את המשחק עד כה, ועתה מתרגמים אותו לשפות נוספות פרט לאנגלית ויפנית.
 
המידע הדרמטי ביותר לדעתי הוא שיותר ויותר חברות מסחריות משתמשות במשחקי מחשב כדי להשפיע על צרכנים צעירים. חלקן משלבות פרסומות במשחקים, וחלקן מפתחות משחקים משלהן.
 
למרות כל החיובי שברעיון שיזמה התוכנית העולמית של האו"ם לחיסול מוקדי רעב בעולם, ולמרות שמדובר כאן בקטגוריה של משחקי שלום, שכוללת גם משחק בשם "לוחם השלום" שבו המשתתפים אחראים לכוח שמירת השלום של האו"ם ברואנדה, במהלך רצח העם שהתרחש במדינה ב-1994, ומשחק נוסף שנמצא בפיתוח שעוסק בפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, יש לי כמה השגות עקרוניות לגבי השיטה:
 
חברו כאן יחד שני יסודות שבכוחם ל"עבוד" על קהל הצעירים – רטוריקה פוליטית ויצירת היפר מציאות שמתיימרת להיות מציאותית יותר מהמציאות האמיתית.
 
רטוריקה פוליטית כשמה כן היא. אסטרטגיה שכנועית שמוסדות בינלאומיים, לאומיים ומקומיים מגייסים כדי לשכנע קהלים נרחבים (במקרה זה הדור הצעיר) שהאידיאולוגיה שבה הם מחזיקים היא זו שתציל את העולם.
 
מוסדות האו"ם עברו, לפי הדוגמא לעיל, לטקטיקה של שכנוע באמצעות משחקי מחשב. מה הבעיה העקרונית של משחקי המחשב?
חוקרים שניתחו את ההשפעות של משחקי המחשב על המשתמש, כגון שרי טרקל, הגיעו למסקנות (פוסטמודרניות) שלמשחקי המחשב יש יתרונות מסויימים אבל החסרונות הם האפתיה של המשתמש. המשחקים הם בבחינת "אכול ושתה; תהנה כל עוד אפשר, אל תשאל שאלות לגבי מי שמושך בחוטי המשחק והסימולציה שעל גבי המסך. סמוך עליו שהכל בסדר, שב ותשחק ואל תשאל שאלות". יצירת המציאותי באמצעות סימנים.
ציטוט של טרקל: "משתמשי המחשב דוחקים הצידה את חוסר האמונה ומקבלים ברצון את מה שמתרחש על המסך כפי שהוא. הם נהנים, בלי לשאול מאין כל זה מגיע, מי יוצר זאת, ולאיזו מטרה. כל מניפולטור של סימולציה שקרית היה שואף לעמדה כזו אצל הלקוח (מפרסמים ופוליטיקאים). אל תשאלו אם כל המראות הנפלאים הללו מלאכותיים, פשוט שבו ותהנו מהם. שתו ואכלו והחליפו ביניכם מסרים באינטרנט, משום שבכל מקרה לעולם לא נוכל להבין את המשמעות של כל זה".

אחד המאפיינים המהותיים של תרבות הסימולציה החדשה, הוא הניסיון לחרוג מגבולות הקיום, ליצור סימולציות שנראות אמיתיות, מציאות שנראית כמו סימולציה וגם לשכנע אותנו שאין מרחק כל כך גדול בין הסימולציה למציאות…


אם לומר זאת בצורה הבוטה ביותר: חברת הסימולציה, הבידור והפנטזיה מעצבת את העולם לפי המודל שלה. "החיים הם תוכנית טלוויזיה" שבה אנו משנים ערוצים לעתים קרובות כדי שלא נשתעמם. "העולם נראה כמו פארק שעשועים – כמו דיסני לנד – כולנו נהנים מהרפתקה שבה אנו המשתתפים. למעשה, בעולם כזה דורשים מאיתנו מעט מאוד. אין סיכונים גדולים. מרגע שהתברכנו בסימולציות של הטכנולוגיה המתקדמת, אנו צופים בעצם בדמות שלנו על גבי המסך.
 
וברטוריקה כמו ברטוריקה – עוד זוכים בפרס של כרטיס ל"סופר בול" האמיתי. למישהו באזורים מוכי רעב יש איזשהו מושג מה זה "סופר בול"??? האירוניה כבר נמצאת בכותרת הידיעה שמתפרסמת בניו יורק טיימס שמכריזה: "משחק לילדים שבעים", (30.12.2006)  ובמקור:
 

What Lara Croft would look like if she carried rice bags

עוד משחק סימולציה…..
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Moon  On 3 בינואר 2006 at 7:22 pm

    אז טוב או לא לדעתך?
    דעתך לא ברורה לי.

    אולי האימרה, אם אינך יכול להביס אותם, הצטרף אליהם
    מאד נכונה כאן.

    אנחנו לא נשנה את השתלטות המדיה ודרכי עיצובה את רצונות מסת הקהל והרתמתו של פורמט זה או אחר לכך…
    אבל מה רע ברתימת העניין למטרה כה נעלה וחשובה שכזו?הנעשית ע"י גוף שמטרתו היא הטבת המצב?
    בעיני, השימוש בטכנולוגיות חדשות שרווחות בקרב קהל רחב של העולם המודרני, גם למטרות הומניטריות – זוהי אחת הדרכים בה האנושות עשויה להינצל יום אחד מחורבן, ואינני מתכוונת רק לדוגמא שאת הבאת, אלא בכלל להיווצרותן של קהילות ו"אשכולות" של אנשים מרחבי העולם עם נטיות ותחומי עניין משותפים, אין גבול להשפעות המיטיבות (הגוברות אגב, על המידות המשחיתות שגם נמצאות בהישג יד)של הכלים הללו.

  • תרצה  On 7 בינואר 2006 at 11:09 pm

    את המשתתפים לפתח חשיבה מעוותת על המציאות ובעיקר אפתיה. המסר של המשחק הוא ההנאה היא המסר, לא נדרשת מאיש אחריות למשהו. הנוכחות היא רק מרחוק והטכנולוגיה מפרידה בין השחקן לבין המציאות, משמשת מעין הגנה מכל מה שיכול להזיק באמת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: