במה חטאה שלי יחימוביץ'


בניגוד למה שנכתב על חטאה של יחימוביץ' ועל כך שלפיד איננו תקדים במציאות הישראלית לחציית קווים, ושהיו עוד כמה עיתונאים ידועים לפניו שעשו זאת, דעתי בעניין זה שונה וברצוני להבהיר כמה נקודות מאוד משמעותיות.

המשפטן, משה נגבי, מבהיר באיזה אופן שונים כלי התקשורת אלו מאלו. מדבריו ניתן להבין גם מדוע סביר לקבל חציית קווים של עיתונאי מהעיתונות המודפסת אל תחום הפוליטיקה ומדוע אין זה לחלוטין אתי לחצות קווים מהתקשורת המשודרת לפוליטיקה. אם נוסיף לכך את העובדה שגם לפיד וגם יחימוביץ' חצו את הקווים בהיותם נתפשים בקרב הציבור הרחב כאנשי תקשורת מוכרים מהטלוויזיה אזי חטאם כפול ומכופל.

דמוקרטיות מתוקנות החליטו שראוי לקבוע מערכת כללים בנושא התקשורת המשודרת.
הסיבות לכך:
א. לכלי התקשורת המשודרת יש עוצמת השפעה גבוהה.
ב. לציבור הרחב יש נגישות מוגבלת לאמצעי השידור.

במה דברים אמורים? קיים רעיון בסיסי שלפיו, כל מי שמקבל תדר מסך התדרים הקיימים, חוסם דרכם של אחרים לשימוש באוויר. יש כמות מוגבלת של תדרים.
לכן, לציבור הרחב יש זכות כבעליו הטבעי של משאב התדרים באוויר, לתבוע לנצל ערוץ שידור לא רק לפרסום מה שאותו ערוץ מעוניין לפרסם, אלא לשדר מידע ודעות גם אם אינם לרוחו.

שמגר, שהיה הנשיא השביעי של בית המשפט העליון אמר:

גלי האתר הם רכושו של הציבור כולו. לכן, הציבור הרחב רשאי לדרוש לקיים את הזכות הבסיסית של חירות הביטוי בכלי התקשורת האלקטרוניים, הלכה למעשה.
אם תחסם דרכה של דעה למדיה המשודרים, יישלל למעשה הסיכוי השווה של בעל אותה דעה להיות שותף שווה ב"שוק הדעות" ולשכנע בה את הציבור. הפצה בעיתונות הכתובה אינה מפצה אותו על כך.יש לזכור שלמדיה האלקטרוניים יש דומיננטיות כאמצעים אפקטיביים ביותר להגיע אל הציבור.
אם תחסם גישת אזרחים מסוימים לגלי האתר, יתרוקן הרעיון של דיון מקיף וחופשי מתוכנו.
חשוב לקיים בכל מדינה דמוקרטית את הזכות לחופש ביטוי וגם את זכות הציבור לדעת.
 
באותו עניין נגע גם השופט אהרון ברק כשאמר: "בעידן המודרני ניתן להחליף דעות, לשכנע ולהשתכנע רק אם אמצעי תקשורת המונים, המרתקים את קהל ההמונים, והשפעתם על דעתם וטעמם ניכרת, ישמשו בימה המקיימת את חופש הביטוי."

לפיכך, כלי התקשורת האלקטרוניים – רדיו וטלוויזיה – כפופים למעשה לשתי מערכות חוקים מקבילות: המערכת הנוגעת לכלל העיתונות: חוקי צנזורה, הוצאת דיבה, הסתה, וכולי – ומערכת ייחודית להם בלבד.
החקיקה הנוגעת לכלל העיתונות, קובעת בעיקר מה מותר ומה אסור לפרסם.
החקיקה הייחודית הנוגעת לתקשורת האלקטרונית, מכתיבה לה מה היא חייבת לפרסם.

בתי המשפט ממלאים פונקציות שונות בהקשר לשני סוגי המדיה –
בעיתונות המודפסת, בתי משפט מענישים עיתון החורג מגבולות המותר ומסייעים לעיתונים כאשר השלטון מנסה לצנזר אותם שלא כדין, למשל, לסגור עיתון.
בעיתונות האלקטרונית, בתי משפט יתערבו לא רק בחריגה מגבול המותר, או במקרה של צנזורה של השלטון, אלא גם כאשר כלי התקשורת עצמו יחליט מה לשדר ומה לא – צנזורה עצמית.
 
ומכאן שחטאה של יחימוביץ' זהה לזה של לפיד. שונה המצב לחלוטין במקרה של אבנרי, שוקן, ושריד – כולם עיתונאים מפורסמים אמנם, אבל הם פעלו בספירה שהיא מחוץ להסדרים המוסדיים שנקבעו באשר לכלי התקשורת האלקטרוניים, מהטעמים שפורטו לעיל.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: