עיתונאות-לאן?

 
לא, היא לא הראשונה שחצתה קווים במהירות הבזק וגם לא האחרונה.
עיתונאים רבים זונחים את מקצועם ועוברים לעיסוק חדש. ואין רע בניעות מקצועית כל עוד היא אינה מפרה באופן בוטה וגס כל כך את הנדרש מאיש מקצוע. מרביתם של נוטשי העיתונות הופכים לדוברים, יחצ'נים, יועצי תקשורת וגם לחברי כנסת. הם מנצלים את כישוריהם העיתונאיים, או ניסיונם התקשורתי – כדי להמירו בשירות פוליטי, מפלגתי, מוסדי או ארגוני.
תשאלו – מה רע בכך? מדוע שלא יהיו דווקא מקצועני התקשורת לדוברים, יועצים או חברי כנסת?
לכאורה יש לראות בצורה חיובית ניעות מקצועית, ובהתחשב בתנאי ההעסקה של עיתונאים בישראל, בודאי שאין לרגוז על עיתונאים שנטשו את עיסוקם למען אחר. לא על חציית הקווים יש להלין כי אם על מהירותה, על החופשיות המסוכנת בה היא מתבצעת. היום אתה מסקר מפעל מסויים ומחר אתה משמש דוברו. היום אתה מסקר מפלגה ככתב פוליטי למחרת אתה יועץ התקשורת שלה. ברוב המקרים מתנהל משא ומתן בין עיתונאי לבין ארגון, מפלגה וכו' משא ומתן לקראת המעבר. בכל אותה תקופה לא ידעו קוראיו של העיתונאי, או הצופים בתכניותיו, על זהותו הכפולה.
 
המקרה של שלי יחימוביץ' שעבדה ברדיו 15 שנה, ואחר כך בטלוויזיה מהדהד את המקרה של טומי לפיד. מפלגתו גרפה במערכת הבחירות הראשונה בה השתתף, מספר מנדטים מפתיע למדי בהתחשב בהקמתה החפוזה לקראת הבחירות. הקמפיין המוצלח של מפלגת "שינוי" היה שונה מאד מהקמפיין של "שינוי" במערכות הבחירות הקודמות. היה זה טומי לפיד שהפך לדובר המרכזי שלה, ועם מסר פוליטי חד וברור פנה ביעילות אל החילוניים שקצה נפשם בסחטנות וכוחניות חרדית. שלי יחימוביץ' "תמיד התמקדה בבעיות חברתיות, גם בהיותה תחקירנית". לטענתה, המצע של היו"ר, עמיר פרץ, מאוד מתחבר אליה. היא לוחמת למען זכויות חברתיות. עם המסר החד משמעי הזה היא תוכל לרגש את השכבות החלשות. אבל, שלי יחימוביץ' כמו טומי לפיד היא מועמדת שנהנית מיתרונות רבים שאחד מהם הוא ללא ספק מעמדה הציבורי, מעמד לו זכתה הודות לעיסוקה ומקצועה – עיתונאית.
 
לכאורה, אין שום פסול בעובדה שלפיד/יחימוביץ' היו עיתונאים פעילים ומוכרים כמעט על כל במה תקשורתית – (להזכירכם במקרה של טומי לפיד מדובר על "מעריב", הטלוויזיה והרדיו).
אם לאנשי צבא, רופאים, מורים, אנשי עסקים, רבנים, משפטנים ואחרים מותר להיות פוליטיקאים, מדוע שזכות זו תימנע מעיתונאים, או מהעיתונאית שלי יחימוביץ'?
גם כאן הבעיה איננה במעבר או בהמרת המקצוע אלא באופן בו נעשה המעבר – מעבר מהיר , חסר "צינון", ואי-הפרדה בין שני העיסוקים מאפשר את התופעה המסוכנת של "חפיפת עיסוקים" – עיתונאי שהוא פוליטיקאי.
 
המקרה של טומי לפיד הציב תקדים מעניין בישראל, שלאורו צועדת כעת שלי יחימוביץ'. ואין כאן ויכוח על אישיות או מסרים, אלא על בעיה עקרונית. האם עיתונאי פעיל, המרבה לעסוק בכתיבה על פוליטיקה ופוליטיקאים, לצלוב פוליטיקאים, לחשוף חולשות של פוליטיקאים ולבקר אותם – יכול באותה עת לעסוק בביסוס הקריירה הפוליטית שלו, להיערך למרוץ פוליטי (שיכלול בריתות, עיסקאות ויריבויות עם אותם פוליטיקאים)?
 
מעמדה המתדרדר של העיתונאות בישראל איננו דבר חדש. היוקרה של העיסוק העיתונאי בהשוואה לעיסוקים אחרים נמצאת בנסיגה לא רק משום תנאי העסקה גרועים, אלא משום שכללי האתיקה של העיתונאים הם המסגרת היחידה והלא-כל-כך מחייבת אותם. אחרת איך ניתן להסביר את חציית הבזק של שלי יחימוביץ' ממעמד מבוסס בתחום העיתונאות החוקרת הישר אל תוך שורותיה של המערכת הפוליטית הגועשת סביבנו בימים אלו?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ביג בירד  On 30 בנובמבר 2005 at 1:16 am

    גרשום שוקן, אורי אבנרי ויוסי שריד היו גם הם עיתונאים. שלא לדבר על ישראל אייכלר. יש מאמר שמתייחס לכל אלה וכדאי לקרוא אותו:

    http://www.aplaton.co.il/story_149

  • גל  On 30 בנובמבר 2005 at 9:22 am

    זה שאתה זה אורי קציר זה סוד גלוי. זכותך להמליץ על האתר שלך, אבל עשה זאת בשמך, שתהיה שקיפות, אם כבר מדברים על עקרונות של עיתונאים

  • תרצה הכטר  On 3 בדצמבר 2005 at 1:49 pm

    חשבתי שתגיב על הפוסט הבא שלי שמגיב להערה שלך כאן….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: