ריטואל גייטס

נתחיל בקביעה שישנה חולייה ברורה בין כל בעלי העניין בביקורו האחרון של גייטס, שכן לכל מי שהשתתף בריטואל גייטס היה הביקור נחוץ כדי "להוכיח" את מה שהוא מסמל עבורו. בעיקר, מדובר בכמה סקטורים בישראל, ומי שמזהה עצמו כשייך אליהם.

ממשלת ישראל, אנשי מדיה, אנשי ההיי טק, אנשי מקצוע המחשבים, תוכניתנים ואנשי עולם העסקים מאוד התרגשו לקראת בואו של גייטס לביקור בזק בישראל.

אבל מאחורי ההתרגשות ניכר כי לכל סקטור הייתה סיבה משלו להתרגש. סוגי ההתלהבות נבעו מגישות שונות לאיש שהוכתר בין היתר כיזם טכנולוגי חשוב בעולם, ארכיטקט ראשי, אבי התוכנה, סופר-חנון, האיש העשיר ביותר בעולם.

אנשי עסקים בודאי מעריצים את האיש בשל יכולתו לממש חזון. ההיסטוריה של המאה ה-20 מראה שארגונים קמו ונפלו על חזון שהפך למציאות לעומת חזון שלא מומש. חזון הוא הדלק המניע כל אינדיבידואל וכל ארגון; רק מה, רבים מתקשים להגדיר את החזון שלהם במדויק, מתקשים לנהל סדר יום תוך דבקות במסלול הקצר ביותר שיוליך אותם למימוש החזון במידה והצליחו להגדירו, ומתקשים בזיהוי וניהול התחרות נגדם. זוהי בקצרה רשימת המשימות שעמד בהם ביל גייטס בדרכו להגשמת חזון מיקרוסופט.

פוליטיקאים בוודאי מעריצים את גייטס על שידע להתפשר עם עצמו מבחינה מצפונית, בדרכו למונופול. איזה פוליטיקאי לא נאלץ כל יום מחדש לנווט עצמו בין מצפונו לבין מאוויים לזכות בשררה, תוך עימות עם מתחרים שלא פעם מצמיח לו אוייב חדש? גייטס עשה שיעורי בית. הוא מטבעו איש "מעונב" שאינו לוקח סיכונים ולא מוכן להציג את הצד הלא-פורמלי שלו בפומבי. אולי זה הסוד? מצד שני, לבושו ומראהו החיצוני מעוררים השתאות – ובכך "מורידים" אותו אל העם, כמחווה והתנצלות על היותו מוקפד בכל ראיון והופעה לעין הזרקורים. אי אפשר היה שלא להתרשם מהסמליות שבריטואל שבנתה המערכת הפוליטית לכבוד הביקור. הפגישות והחיבוקים בין שרים, חשב כללי, מנכ"ל האוצר, המדען הראשי ואחרים עם גייטס נעשו כשברקע מופיע סמל מדינת ישראל ולצדו הלוגו של מיקרוסופט. 

אנשי מקצוע מתחום המחשבים, תוכניתנים פעילי ה"קוד הפתוח" ו"סופר-חנונים" שרוצים להוביל את המהפכה קדימה וסבורים שגייטס גם עצר במידה רבה את התפתחות המחשוב והאינטרנט, בכל זאת רואים בו אדם שזיהה את כישוריו וגם פיתח ומיצה אותם. לאלו יש נרטיב לא כל כך ברור שהרי ישנם ביניהם כאלו שציפו לשמוע מגייטס משהו על הקוד הפתוח וזכו ליחס מזלזל משהו, ולנוסח כגון "אם יש לי תוכנה טובה, כמובן שאני רוצה למכור אותה" – כפי שהשיב במספר ראיונות שנתן במשך יום אתמול לשאלות הסקרנים שחיכו לתגובה ממנו בנושא החום של הקוד הפתוח. 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • סחבק  On 27 באוקטובר 2005 at 5:53 pm

    אני מוכרח לומר שדי הופתעתי מכמות הרעש שיצרה פה התקשורת על כלום.
    זאת הדרך היחידה שאני רואה לסכם את הביקור הזה: כלום.

    הוא לא אמר שום דבר חדש, הוא לא נתן מי יודע מה, אף אחד לא אמר לו משהו מעניין. פשוט סתם.
    ומילא סתם, אבל כמה רעש עשינו סביב זה.
    ברגע מסוים הסתכלתי על הפיד מדה-מרקר וראיתי שם כותרת שבה מר גייטס אומר שהוא יבדוק את תוכניות ההפצה לאיקסבוקס. ניחא להגיד את, אבל להקדיש לזה כותרת?

    רק להזכיר לנו שכנראה גם הכפר הגלובלי לא הוציא מאיתנו את הפרובינציאליות.

    נו שויין.

  • ארתורה דנוטה גייטס  On 28 באוקטובר 2005 at 11:15 am

    גם לבעלי קוראים ביל גייטס.
    אבל אין לו גרוש על התחת השמן, כולו פועל רכבת מובטל בניו יורק. שמן, מקריח, ובעל ריח רע.
    הכל התחיל כשבאתי לבקר את אחי ארתור, היורד כאן בניו יורק, ואז גם יצאתי פעם אחת עם ביל. כשארתור שמע שאני יוצאת עם ביל גייטס הוא גרר אותנו בכוח לרשם הנישואין. רק אחר כך הטיפש הזה הבין שזה לא אותו ביל גייטס, ואני אכלתי אותה.
    עכשיו אחי ארתור (דנט) וביל נהיו חברים טובים, טוב לשניהם אין מה לעשות חוץ מלשבת בבורגר, לשתות בירה ולצפות בבייסבול, וקשה לי להחליט למה הם דומים יותר כשהם יושבים יחד: לשתי חביות בירה או לשני כריכי המבורגר כפול.

    אני חולמת על גבר שיוציא אותי מכאן, גבר שרמנטי ועשיר, שלא יהיה עם קרחת כי אני נגעלת מקרחות (בדיוק מה שהולך ונהיה לבעלי ואחי).
    שמעתי יש בירושלים קוראת בכף יד טובה שתגיד לי את העתיד שלי ואם אני אמצא גבר, אבל איך לעזאזל אני מגיעה עכשיו מניו יורק לירושלים?

%d בלוגרים אהבו את זה: