משפט הראווה התורני

מי שיצרו את מיתוס "האיום העיראקי" והנציחו את סאדאם חוסיין כרודן סימובלי – ובכך הצדיקו  את הפלישה הבריטית-אמריקאית לעיראק, וגם זאת לא לפני שהמתינו בסבלנות עד לקבלת אור ירוק מצוות פקחי האו"ם – עוסקים כעת באפיזודה שכנראה תסיים את בניית הנרטיב המערבי שבו מככב אותו סמל של הרוע האנושי.
 
בעצם ימים אלו עסוקים הבריטים והאמריקאים, או ליתר דיוק, בלייר ובוש, בבניית הפרק האחרון,  ולכן החשוב מכולם, בסיפור הדרמתי שאותו הם מטפחים ומפיצים בשנים האחרונות. אפיזודה זו בסיפור אמורה להעמיק את הזיכרון הקולקטיבי, הן של אזרחי עיראק והן של אוכלוסיית העולם המערבי, לגבי צדקת "בני האור" הדמוקרטים וחרפת "בני החושך" הדיקטטורים (דימוי דיכוטומי הזועק לשמיים….)
פרק זה בנרטיב המערבי ממשיך להשתמש באנטי גיבור, סאדאם חוסיין, וכנגדו מציב הוא את הגיבור – המנהיגות שהושיעה את האנושות, דהיינו, ראש ממשלה ונשיא. תסביכי גדלות מניעים מנהיגים רבים להציג עצמם כמי ששמו נפשם בכפם כדי לטהר את העולם ולמגר את "כוחות הרשע". במקרה דנן, מקווים בעלי אינטרסים אלו לאחד כך את כולנו סביב המנטרה שהערך העליון המשותף לאנשי המערב הוא קדושת חיי אדם.
 
אבל לא זו הפואנטה העיקרית.
 
במידה ויש כמה חדי-העין בינינו, הם בוודאי מבינים שהסיסמא ש-X מהווה "סכנה לאנושות" מעורפלת. לאלו וגם לאחרים יועדה האסטרטגיה של משפט הראווה המשודר.
 
כדי לטשטש את חושיהם של אותם חדי העין וכדי להבטיח שאיש לא יחמיץ את ההזדמנות להבין באופן חד משמעי שאכן האיש מהווה "סכנה לאנושות", נולד הרעיון לנהל משפט ראווה טלוויזיוני; כזה שיאפשר גם כניסה די חופשית לעיתונאים.
 
לא יזיק אם נהרהר בכמה עובדות מחשידות בנוגע לאסטרטגיה ספציפית זו שמשתתפת ביצירת הנרטיב המערבי (למרות שהלב מקבל אך האוזן אולי תמאן לשמוע והעין לראות)-
 
א. מתברר שהשופטים שקיבלו מינוי רשמי לשמש ב"טריבונל המיוחד" העיראקי עברו סדנא אינטנסיבית, במהלך החודשים האחרונים, בחסות ממשלת בריטניה (ויש הטוענים שקיומה של הסדנא נחשף במקרה למדיה).
מועצת לשכות עורכי הדין בבריטניה אישרה שניתנה הדרכה ל-20 שופטים עיראקים שקיבלו מינוי רשמי לשמש ב"טריבונל המיוחד", כולל החמישה שאחראים לניהול משפטו של סדאם חוסיין. המטרה הייתה להדריך את השופטים בכללי המשפט הבינלאומי הפלילי.
 
ב. העיתוי – על מנת שלא יתנגש שימוע הפתיחה של משפטו של סדאם חוסיין עם מועד ההצבעה על החוקה החדשה שארה"ב ניסחה עבור עיראק (15.10.2005), ועל מנת שלא יתנגש גם עם מועד הבחירות הכלליות לפרלמנט העיראקי שיחול בדצמבר, נקבע השימוע ל-19.10 וההמשך נדחה כנראה לסוף נובמבר.
 
לא פחות מטרידה היא השאלה, מדוע בכל זאת מתעקשים במערב לתת לסדאם חוסין במה טלוויזיונית?
 
במאה ה-21 יש פתרונות יצירתיים ויעילים יותר לבניית הזיכרון הקולקטיבי. שהרי:
א. שימוש באמצעי תקשורת אלקטרוניים כדי להפיץ את האידיאולוגיה/מיתוס המערביים כפי שמנסחים אותה נשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה, של עשיית דין וצדק ברוח זכויות האדם הבסיסיות, אינו עניין של מה בכך. מחקרים מראים שזהו אמצעי בדוק לניצול ציני של יצר המציצנות שמדרבן את קורבנותיו התמימים "לגמור חשבון" עם מי שהיווה איום מספר אחד על יציבות האזור.
האם לא נסחפו אלו שהמליצו על משפט ראווה אחר מאווי האגו שלהם עצמם?
ב. לא ידוע האם הוגי האסטרטגיה מבינים שעליהם להיות זהירים בשימוש במדיום האלקטרוני. דווקא שידור חי במדיום שמתאפיין בפן רגשי סוחף, עשוי להתסיס למשל את האוכלוסייה הסונית בעיראק, ואת המחתרת שלה. אין זו פנטזיה לשער גם שבעקבות משפט הראווה עלול לפרוץ מרד המוני נגד הממשלה והפרלמנט, עושי דברם של הבריטים והאמריקאים.
ג. בנוסף לכך, לא ידוע האם בוש ובלייר מבינים גם שחרף מאמציהם לזכות בדימוי סימבולי של מנהיגים ממגרי משטרים אפלים ומיישמי דמוקרטיה במזרח התיכון, עשוי משפט הראווה לגרום לבומרנג שיעמיק עוד יותר את השסעים בין זרמים דתיים ואתניים בעיראק.
ד. האם בוש ובלייר אינם משלים את עצמם שיוכלו בעזרת אמצעי זה למחוק מהזיכרון הקולקטיבי של שוחרי זכויות האדם באשר הם (ולא מדובר בשמאלנים רדיקליים), את העובדה שנכשלו בשכנוע רבים במדינות המערב בצדקת הפלישה הבריטית-אמריקאית לעיראק לפני כשנתיים?
אכן- העובדות ההיסטוריות הן שסדאם חוסיין היה אדריכלם של פשעים חמורים נגד האנושות, אבל ישנם רבים בבריטניה ובארה"ב, כמו גם באירופה, שזוכרים לשני מנהיגים מערביים אלו לא רק את מעשה הפלישה לעיראק כטעות שאת תוצאותיה חווים מאות ואלפי חיילים אמריקאים ואזרחים בעיראק, אלא גם את מה שנחשב בעיניהם כמצג שווא.
(אגב – לפי החוק הבינלאומי הפלילי אי אפשר לשפוט את בוש ובלייר בעוון פשעים נגד האנושות.)
 
סמלים פוליטיים עשויים לשרת היטב אינטרסים של שליטים. כדי להצליח בזה נחוץ תחכום. משפט ראווה משודר הוא כלי נדוש ולא כל כך יעיל בימינו. על מנת לבנות נרטיב מערבי כפי שחפצים בו בוש ובלייר ואחרים, נחוץ בראש ובראשונה לבדוק סביב מה מתנהל הויכוח הנוכחי. הויכוח הנוכחי הוא בין אלו שסבורים שסדאם פושע ובליר ובוש עשו חסד עם העולם ואחרים שסבורים שהמשפט נקבע לפי פרמטרים שיסייעו לבוש ולבלייר להשלים תדמית של שוחרי צדק וזכויות אדם ותומכי דמוקרטיה בעולם.
 
טוב יעשו אם במקום לספק פרנסה לצלמי העיתונות, מגישי מהדורות החדשות, סוכ
ויות החדשות ופרשנויות למיניהן, יגייסו פתרונות יצירתיים יותר המתאימים לדור החדש של צרכני התקשורת.
מי שיקרא את תגובות הגולשים לידיעות במהדורות אינטרנטיות של עיתונים מרחבי העולם, כולל אתר כגון אל-ג'אזירה, יבין שבעידן של תקשורת אינטראקטיבית כוחה של הרשת הופך אותה לערוץ חשוב שיש להפעיל אותו קודם כל. בעיקר כשמדובר ברחל בתך הקטנה. 

אינני רואה דרך טובה יותר לטשטש את העובדה שהצידוק שבוש ובלייר מחפשים לפלישה הבריטית-אמריקנית לעיראק לוקה בחסר, שלא לדבר על הקורבנות היומיומיים של חפים מפשע בעקבות מה שקורה שם.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נו  On 22 באוקטובר 2005 at 1:31 pm

    זה להפוך את כל הפיאסקו המדמם הזה לעניין "אמריקאי-אנגלי" כאילו ישראל היתה עסוקה באותו זמן באימוני כדורגל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: