פילוסופיה ואנטישמיות

בשבוע הראשון של חודש אוגוסט 2005 הרציתי בכנס בינלאומי (The Third International Conference on New Directions in the Humanities) יחד עם כ- 400 משתתפים מרחבי העולם המערבי. פגשתי נציגים ממדינות צפון ודרום אמריקה, אירופה וגם מאוסטרליה וניו זילנד. כולם הגיעו לכנס שהתקיים בעיר קיימברידג', אנגליה

בחסות הקולג'ים היוקרתיים החל מהקינגס קולג' וכלה בטריניטי קולג', ובחסות התיירות הבינלאומית לעיר זו, התנהל לו כנס בינלאומי שבו ניתן היה לשמוע הרצאות מפיהם של חוקרים בעלי מוניטין עולמי בתחומיהם, כגון, הפילוסוף הבריטי הנודע – טד הונדריך (Ted Honderich).

 

שמו של פרופ, הונדריך הולך לפניו והוא זכה להוקרה ברחבי העולם על תרומתו לחשיבה הפילוסופית. הוא נושא את התואר: Grote Prof. Emeritus in Philosophy of Mind and Logic   

הוא לימד שנים רבות ב University College London והוזמן כמרצה אורח לאוניברסיטת ייל וגם לאוניברסיטה של העיר ניו יורק. הוא מזוהה עם תיאוריות כגון טיבעה של התודעה התפיסתית – התודעה כקיום – המתקרבת לתחום הפיסיקה ובכך מהווה אלטרנטיבה לגישה המסורתית של הפילוסופיה של התודעה.
 
לאחרונה פרסם את הספר After the Terror שעורר לא מעט מחלוקות בעולם המערבי ובעיקר בגרמניה. זאת עקב הטיעון המרכזי שבו – המעניק הגנה מוסרית לטרור הפלסטיני נגד ה"טיהור אתני" שישראל נוקטת נגד העם הפלסטיני. הספר הוחרם על ידי הוצאה לאור חשובה מאוד בגרמניה, ולבסוף נאותה הוצאה אחרת לפרסם אותו בגרמנית.
 
מה כל כך מקומם בגישה של פרופ' הונדריך?
 
ראשית – הונדריך מדבר על טרור נגד יעדים בעולם  המערבי מאז 9/11. רשימת המקרים אותם הוא בוחן לעומק מבחינה מוסרית כוללת את הטרור הפלסטיני נגד יעדים אזרחיים בישראל, את 9/11, את הפלישה לעיראק, סיבותיה ובעיקר השלכותיה, ואת הפיגוע בלונדון הידוע בכינוי 7/7.
כל אלו הם מקרי הבוחן שלו לבירור השאלה הספציפית של right/wrong, דהיינו, האם הם "צודקים" או "שגויים" מבחינה מוסרית. גינוי רשמי של מעשי טרור אינם נחשבים בעיני הפילוסופיה האנליטית כגושפנקא לכך שהטרור אינו מוצדק.
 
שנית – למרבה הפלא, הנטייה של הונדריך היא להתמקד במהלך הרצאתו דווקא בטרור הפלסטיני נגד ישראל. בפני קהל גדול שמגיע ממדינות רבות ושונות, בחר הונדריך להקדיש את מירב הזמן דווקא לדיון בסוגיית הצדק המוסרי שבטרור הפלסטיני נגד ישראל. יתרה מכך, ההרצאה הספציפית שעליה מדובר כאן הייתה הרצאת הפתיחה של היום השני לכנס. הקהל היה קהל שבוי – שהרי מדובר באנשי אקדמיה ואורחים אחרים שבאו ללמוד מה בפיו של אדם שעלה לגדולה בתחום הפילוסופיה על הצידוק המוסרי שבמעשי הטרור. ובעצם כל מה שעשה הונדריך היה לתת גושפנקא מתחום ההתמחות שלו למה שהעולם המערבי ממילא "יודע" על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כפי שנראה להלן.
 
שלישית – התייחסותו הכללית של הונדריך לסוגייה של טרור צודק או שגוי בודקת האם ניתן ללמוד מהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, החוק הבינלאומי וכן הלאה על כך. את הרלבנטיות של החוק הבינלאומי פוסל הונדריך באומרו שחוקים אינם מיועדים למימוש הצדק. חוקים נועדו בעיקר כדי שיהיה סדר בעולם (…?)
לדידו, המדד היחיד שהולם את הדיון בסוגיית הצדק המוסרי של הטרור הפלסטיני הוא עקרונות זכויות האדם.
 
רביעית – בעניין הטרור הפלסטיני, אומר הונדריך, יש להבחין בין ציונות של טרום הקמת המדינה לבין ציונות שהקימה את מדינת ישראל הריבונית כדי שלעם היהודי שנרדף על לא עוול בכפו בתקופת הנאציזם והשואה תהיה מולדת.
ההבחנה האחרונה שלו היא בין ציונות של שנת תש"ח לבין ניאו-ציונות (Neo-Zionism ) המוגדרת על ידו כאידיאולוגיה של התפשטות במרחב (Expansionism). כלומר, מדינת ישראל מזוהה מאז כיבוש שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה כמדינה העוסקת בהתפשטות טריטוריאלית מעבר לגבולותיה המקוריים.
 
חמישית – הונדריך מודה שקיימת בעיה בסיסית גם כשמשתמשים באמת המידה של עקרונות זכויות האדם לצורך הערכת מעשה טרור ספציפי כצודק או שגוי מהבחינה המוסרית. עקרונות זכויות האדם מובילים לסתירות רבות. ישנה סתירה מוסרית במיוחד כשמדובר בהרג במהלך מלחמות. לצורך העניין, הונדריך מגדיר מצבים של "הרג מוסרי", דהיינו, מלחמות שמטרתן היא להגן מפני פגיעה בזכויות האדם של קבוצה מסוימת- 

War can be justified if you defend your human rights

(השאלה היא מי קובע מתי אדם מתגונן בפני פגיעה בזכויות האדם שלו?)
 
שישית: המשוואה הסופית של הונדריך לגבי ישראל היא:
א.      בעקבות השואה הנאצית התבקש להעניק ליהודים מולדת.
ב.      הפלסטינים לא היו אלו שבנו את תאי הגזים והשמידו שם מיליוני יהודים.
ג.       הפלסטינים אינם מזוהים על ידי ישראל כאומה.
ד.      לכן אין הצדקה לפגיעה של ישראל בפלסטינים.
כך ש –
The Palestinian terrorism is against ethnic cleansing.
 כמו כן –
Neo-Zionism = Ethnic cleansing
ו"אנחנו לא נהיה אנטישמיים בעקבות הלוגיקה דלעיל." סיכם הונדריך.
 
ההרצאה התקיימה באולם מלא מפה לפה בבוקר יום ד' 3/8.
הכותרת הייתה – HUMANITIES AND THE PALESTINIAN TERROR.
 
                        **************************************************************
 
את דוח המחקר שלי על הרטוריקה של ערפאת ומשמעותה לפי שתי גישות לרטוריקה (פרזנטציה באורך של 30 דקות) הגשתי רק בצהרים. כך שהיה לי זמן להגיע לדיון על ההרצאה של הונדריך ולהציג את תגובתי. החלטתי להגיב לחלק מהדברים ויהי מה.
 
מאחר שמדובר בכנס מדעי, ומאחר שהתחום המדובר הוא פילוסופיה (ששימשה ככלי להערכת המוסריות של הטרור בעולם בימינו), היה עלי לעבד את תגובתי בשפת האקדמיה.
וכנציגה (יחידה) של ישראל בכנס זה, היה עלי לתמרן בין הטיעון האקדמי לבין הסיכוי שמישהו יחשוב שיש לי אינטרס להצדיק את ישראל מבחינה פוליטית.
 
בתגובתי דרשתי להבהיר מושגים כגון "ניאו ציונות" ו"טיהור אתני" שהוצגו כתשתית לדיון במוסריות הטרור הפלסטיני נגד ישראל.
התעורר אצלי ספק באשר למשמעות המושג "ניאו ציונות" בהרצאה של הונדריך. רציתי לברר האם הוא עשה שימוש במושג כפי שהוא מוכר ומבוסס באקדמיה, או שהוא הגדיר אותו לפי צרכיו לצורך בניית התיזה. ולכן ניסחתי טענה שהמושג "ניאו ציונות", כפי שהונדריך משתמש בו, נשמע כמו "טיעון קטגורי" – דהיינו, טיעון המוצג כאמת שאין בלתה; עובדה שאין עליה עוררין. 
לכיבוש של 67 קדמה מלחמה שהוגדרה בספרות ונלמדה כ"מכה מקדימה". דהיינו, מלחמה שנועדה לסכל תוכנית התקפית רחבה נגד ישראל. האופן שבו הציג הונדריך את המושג "ניאו ציונות", בלי לאזכר את המלחמה שהובילה לכיבוש (שאם היא "מכה מקדימה" הרי שהיא מלחמת הגנה עצמית של זכויות האדם, לפי הגדרתו של הונדריך), לא הותיר מקום להרהורים בקרב המאזינים שאינם בקיאים בתולדות מלחמות ישראל.
באתי אני והעליתי שאילתה לגבי זה.
מבחינה לוגית ניתן להציב משוואה ולהשתמש בהנחות מוקדמות. אבל גם מבנה לוגי חייב להציג הנחות מבוססות.

הונדריך השיב לי  – "ישנם רבים הסבורים שמלחמת ששת הימים לא הייתה "מכה מקדימה". והוסיף, "אני מקבל זאת ומשתמש בזה כדי לטעון שישראל עוסקת בניאו ציונות, באידיאולוגיה של השתלטות על שטחים טריטוריאלים מעבר לגבולות המקוריים שלה, ואין לך כל אפשרות להתווכח אתי על כך."

(מה שהובלע בטענתו הוא, שגבולותיה המקוריים של ישראל נועדו כדי לבסס את ישראל כמולדת העם היהודי וכדי להגן עליה מפני אויבים – זה עלה בקנה אחד עם הציונות של 1948).
 
בתגובתי באשר לשימוש במושג "טיהור אתני" היה עלי להזדהות כישראלית, ולציין שידוע שהעם בישראל מפולג באשר למדיניות הכיבוש. חלק מהעם מצדיק את הכיבוש ואינו מתייחס לסבלם של הפלסטינים וחלק מתנגד לכיבוש וכואב את כאבם של הפלסטינים.
לטענתי, מעבר לכל זה קיימת עובדה שקשה להתעלם ממנה – תוכנית החלוקה ההיסטורית הציעה לחלק את שטחה של א"י המנדטורית בין תושביה היהודים והערבים; ערביי הארץ סרבו לקבל את תוכנית החלוקה (לא ארחיב על כך את הדיבור כאן). מי שעוסק בדיון על סבלם של הפלסטינים חייב לציין לא רק את סבלם העכשווי אלא גם את ההיסטוריה של המגעים השונים ליישוב בעיית ערביי א"י עוד לפני קום המדינה, וגם אחר כך.

זכיתי לתשובה בסגנון קטגורי – "גם לתושבי הבנטוסטנים בדרום אפריקה הוצעו פשרות מדיניות שניתן לכנותן "ארוחת בוקר של כלבים – Dogs breakfast" בתוספת הערה: "כישראלית טובה עליך להבין זאת".

נימה צינית זו מפיו של הפילוסוף הנודע, טד הונדריך, הובילה אותי למסקנה שכל מילה נוספת מצדי תהיה מיותרת.
הרי את דברי אמרתי. הצגתי עובדות שלא עלו על הפרק בהרצאה. הקהל קיבל תמונה יותר מפורטת. הנחות היסוד שעליהן התבסס הונדריך כדי לבנות את טיעוניו הלוגיים הפכו למוקד תשומת הלב. היה ברור לי שהשגתי משהו משמעותי – לא רק הארתי מספר עובדות שמהן התעלמו כולם, אלא בעיקר הפניתי את אור הזרקורים אל המבנה הלוגי שעמד כעת כמעט על כרעי תרנגולת, ובמיוחד התיזה שהטרור הפלסטיני הוא בבחינת הגנה עצמית מפני "טיהור אתני".
 
למותר לציין, שרבים מהנוכחים פנו אלי לאחר מכן, במהלך ימי הכנס הנותרים והצטדקו (מדוע לא אמרו כלום במהלך הדיון????) שהם לא שמו לב שמעבר ללוגיקה המצויינת והמבריקה של הונדריך מסתתרות הנחות יסוד ששובות את אוזנו הכרויה של המאזין, משום שהורגל לשמוע טיעונים קטגוריים שכאלו בתקשורת העולמית.
קשה למאזין לקלוט שגורם השכנוע טמון בטיעון "פסיאודו לוגי", דהיינו, טיעון לוגי מדומה, שמושתת על הנחות יסוד מוטעות.
 
מה אפשר ללמוד מהמקרה?

גם פילוסוף בעל מוניטין נתקל לעתים בחושיהם החדים של חלק מהציבור. הגרמנים למשל היו חלוקים בדעותיהם לגבי הטיעון של הונדריך המצדיק מוסרית את הטרור הפלסטיני. עובדה שחלקם חשבו שהונדריך פעל מתוך מניעים אנטישמיים ושהוא בנה את התיזה שלו בהתאם.
לפיכך, לוגיקה היא כלי שכנוע מעולה בתנאי שהמאזין מתקשה לאתר ליקויים בהנחות היסוד שבבסיס המבנה הלוגי.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • איריס  On 15 באוגוסט 2005 at 5:14 pm

    דעתי ודאי לא כדעתך, אבל זו לא הנקודה. מה שמפריע לי הוא שישראלים בכנסים כאלה נכנסים תמיד לפינה הזו של "משרד ההסברה" והאפולוגטיקה, נוהג שמוכיח לבסוף שהביקורת על ישראל יש בה משהו.
    נדיר למצוא תופעה כזו מקבילה. יש כינוסים בהם תוקפים מאד חריף את בוש וארצות הברית, ולא ראיתי שמשתתפים אמריקאים מרגישים צורך להצדיק, להסביר או אפילו להגיב. כך לגבי שלל מדינות העולם על שרציהן. העובדה שכל ישראלי, ללא יוצא מן הכלל, רואה עצמו כחלק ממשרד החוץ, בדיון ספרותי, פילוסופי, אמנותי, מדעי, מעורר חשד שמא יש שמץ שטיפת מוח וטוטאליטריות פה. שמץ. כדאי לפעמים לא להגיב אלא להמשיך בהרצאה שתכננת ממילא כאילו לא קרה כלום. או להביע איזה הערה כללית מאד, ש..כן המצב קשה בעולם, ונקווה כולנו לשלום ואהבה במהרה. זה היה הרבה יותר אפקטיבי אפילו מאשר ההתנצחויות שלא משכנעות אף אחד שחושב אחרת. צער אותי למשל לראות את התגובות של סופרי ישראל להתבטאויות של סרמגו, לא בגלל התוכן , אלא עצם הצורך להגיב לטענות שמופנות כלפי ממשלת ישראל, או "מדינת ישראל" ולא מחייבות כל פרט להיכנס לעובי הקורה. ממשלות הן די זוועה, כאן ובכלל, לא צריך להתנדב לסייע להן בהסברת מעשיהן התמוהים. הנה, ההתנתקות היא הוכחה שאין שכר בזה.

  • הנביא  On 15 באוגוסט 2005 at 5:32 pm

    באמת תרצה, איך את לא מתביישת לך? מה, את שרת החוץ? את שליחת המדינה הנאו-ציונית הפושעת? תלמדי מההגיון של איריס: אם "ישראלים נכנסים תמיד לפינה הזו של משרד ההסברה" אז סימן ש"שהביקורת על ישראל יש בה משהו".

    לוגיקה ללא רבב, ומשעשעת כפליים מפי האשה שנכנסת "לפינה של משרד ההסברה" כשהיא רואה תמונה שהנשים בה לא בפוקוס: http://notes.co.il/kafri/12922.asp

  • רוני ה.  On 15 באוגוסט 2005 at 6:34 pm

    ואני חושב שהוא נתפס לעניין הפלסטיני כי זה יותר קל לו: היום, אחרי הפיגוע בלונדון, קשה יותר להצדיק טרור. עדיין מקובל היום בחוגים האלו לתקוף את ישראל, אבל אני חושב שאם המגמה של הטרור העולמי תמשך, גם להונדריך יהיה קשה יותר להמשיך להצדיק את הטרור.

    לעצם העניין, הונדריך זורק טענות שניתנות לבדיקה אובייקטיבית אבל הוא טוען ש"אי אפשר להתווכח על כך". זאת פשוט התנהלות פוליטית במסווה של כנס אקדמי.

    הנה כמה דוגמאות:
    – טיהור אתני. זה דבר שאפשר לבחון אובייקטיבית. כמה ערבים היו בשטחים ב-1967 וכמה יש היום? האם ישראל עוסקת בגירוש של ערבים? ברצח המוני?
    – ישראל שואפת להתפשטות טריטוריאלית. גם את זה אפשר לבדוק. האם הוא מצטט סקרי דעת קהל? מנהיגים ישראלים?
    – זכויות אדם. זאת טענה שלא רק הוא משמיע: הפלסטינים הם "משוללי זכויות". האם בכנס "מדעי" כזה נערכה אי פעם בדיקה משווה של זכויות האדם של הפלסטינים ביחס לשאר תושבי העולם?

    יתכן שבמקום לנסות לשמור על האמצע ועל הראיה האובייקטיבית עדיף ללכת לקיצוניות השניה ולתקוף אותו חזרה באותו סוג של טיעונים. למשל:
    – ישראל עצמה היא בנטוסטן. זאת מדינה עם שטח זעיר והיא בעצמה עונה להגדרה של בנטוסטן ביחס לשאר מדינות ערב. אפשר להזכיר גם את צפיפות האוכלוסין בישראל שהיא מהגבוהות בעולם.
    – האם הפלסטינים רוצים "זכויות" או שמטרתם לחסל את ישראל? מדוע הוקם אש"ף בשנת 1963?
    – ואולי צריך פשוט להביא תמונות של פיגועי טרור ולעמת אותו עם המשמעות המוסרית של מה שהוא אומר. האם הוא יודה בכנס כזה שהוא תומך ברצח?

  • מפוכח  On 15 באוגוסט 2005 at 11:16 pm

    ומטרידה מאד באקדמיות אירופאיות בעיקר, אבל גם אמריקניות ומובן מאליו שגם ישראליות, בהן ההרצאות הן מוטות פוליטית באופן גס, בהן נלמד חומר שהוא בגדר פרופגנדה אנטי-ישראלית נטו. כל מי שמכחיש שזו צורה מתוחכמת של האנטישמיות הישנה, הטרום נאצית, צריך להבהיר לעצמו מה משמעות המושג "טיהור אתני" המושמע כל כך הרבה בקרב חוגים "רדיקליים. מה זה "טיהור אתני"? בארבע שנות אינתיפאדה, יותר מ1000 ישראלים נהרגו אל מול כ4000 קורבנות פלשתינאים, מתוכם כמה מאות ילדים. זה טיהור אתני זה? זה אולי כיבוש וזה אולי לא צודק, ויש ישראלים רבים מאד, מאד, שאומרים את זה. אבל "טיהור אתני"? האשמות ב"טבח"? זו תעמולה מוטה פוליטית, חד וחלק.

  • mw  On 15 באוגוסט 2005 at 11:19 pm

    האם אני אנטשימי?
    איזו אמירה נגד יהודים נאמרה שם שהופכת אותו
    לאנטישמי?

    אתם חלוקים לגבי כל מיני שאלות היסטוריות, אבל למה לדחוף את האנטישמיות לכך?

    קיימת בעולם עלייה מאוד גדולה של אנטישמיות אבל עיקרה נגד השמים המוסלמים ולא נגד יהודים שהם מיעוט זניח. סכנת שואה רחפת על המוסלמים כיום ולא על היהודים

  • מפוכח  On 16 באוגוסט 2005 at 12:55 am

    אבל אתה כן מתייוון. למה מתייוון? כי אנשים המשמיעים טענות דומות לאלו של הונדריך טוענים שדברי התעמולה האנטי-ישראלים שלהם אינם אנטישמים, ולשם כך הם משתמשים באנשים כמוך, כמו ישראל שמיר, כמו נטורי קרתא, "יהודי מחמד" שמספקים להם עילה לומר הנה, אנחנו לא אנטישמים. ביקורתנו לגיטימית.

    אלא שהביקורת שהם משמיעים היא חד צדדית באופן גס, ולשם כך היא מתעלמת בבוטות הן מחלקו של הצד השני להנצחת הסכסוך והן מעובדות היסטוריות שמערערות באופן חד משמעי את הנחת היסוד שלהם. מונחים כמו "טיהור אתני" נזרקים לחלל בלא תגובה, השוואות חסרות אחריות לנאצים נעשות ללא קשר למציאות שבשטח וקיים גינוי בוטה וחריף של המדיניות הישראלית ה"פשיסטית", אך רק גינוי בחצי פה לפיגועים הפלשתינאים. שים לב לטיעון של גונדריך: פיגועי הטרור שהרגו אלפי אזרחים ישראלים, גרמו לנכויות, קטעו חיים ומשפחות סתם כך, הם מוצדקים "מוסרית" ולו רק משום שהצד השני סובל מעוולה מתמשכת. עכשיו תגיד לי שמדינה אחרת חוץ מישראל הייתה סופגת ביקורת שכזו אם התקפות טרור נוראות שכאלה היו מתרחשות כמעט מדי יום בשטחה.

    תבין, אנטישמיות היא לא רק שלילה גזעית של היהודי. אנטישמיות היא גם, ואולי אפילו בעיקר, שלילת זכותו הלאומית של היהודי להגדיר את עצמו כעצמאי במדינה ריבונית משלו. אנטישמיות היא למחות ולמחות ולמחות כנגד ה"טיהור האתני" שמבצעת ישראל בפלשתינאים, מבלי לומר מילה על סודאן, על רואנדה, על צ'צ'ניה. מבלי להזכיר עד כמה מתונות הפעולות הישראליות יחסית לאלו של הצבא הבריטי באיי פוקלנד, הצבא הצרפתי באלג'יר, הצבא האמריקני בעיראק, הצבא הרוסי בצ'צ'ניה, שלא לדבר על הצבא הנאצי. זאת אנטישמיות, כי היא מונעת ע"י שנאה בלבד. שנאה בוטה וטהורה ולא אובייקטיבית בכלל, שהעובדות הן עובדות רק אם הן משרתות את המטרה שלה, כנגד היותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי עובדה מוגמרת.

    ואת זה, כדי להבהיר, אומר שמאלן עם קבלות, שהיה שמח מאד אם ישראל הייתה תופסת שכל ונסוגה לאלתר מכל השטחים, חותמת את הגבול שלה אחת ולתמיד ומשקיעה בבית.

  • מפוכח  On 16 באוגוסט 2005 at 1:13 am

    האמירה שלך כי על מיליארד מוסלמים בעלי עשרות מדינות עומד איום כלשהו של שואה היא פשוט אינפנטילית. השנאה לאיסלאם אולי גוברת לנוכח פיגועי הטרור, אך כמו שאמרת בעצמך, המוסלמים הם לא סתם "מיעוט זניח", והשנאה לישראל היא באופן מסורתי גדולה יותר. לומר שעל המוסלמים מרחפת סכנה של שואה זה אבסורד, בדיוק כמו שלומר שעל השחורים באמריקה מרחפת סכנה של עבדות נוספת.

  • mw  On 16 באוגוסט 2005 at 11:18 am

    התכוונתי לשואה באירופה. מספר המוסלמים שם זהה למספר היהודים לפני השואה.

    הייתי באירופה, ואי אפשר להאמין למה ששומעים שם על מוסלמים. אנטישמיות דה לוקס.

    אני עצמי בעד מדינת ישראל, אבל איני סבור שההגדרה לאנטישמיות קשורה באם אתה בעד או נגד מדינה ליהודים. שכן אז הבונד אנטישמים (למשל) ואייכמן לא אנטישמי. אנטישמיות זה כשאתה שומע מאנשים "הם משתלטים לנו על המדינה. הם גיס חמישי". ואת זה אומרים באירופה נגד המוסלמים, שסובלים מאין סוף מקרים של התעללות שלא מגיעים לתקשורת האירופית

    ותסכימו איתי שאנטישמיות זה לא עניין רק ליהודים: אם לפני השואה היו 12 מיליון מוסלמים באירופה היטלר היה שורף גם אותם.

  • בעז  On 16 באוגוסט 2005 at 11:20 am

    רק רציתי להודות לך, הרשימה ממש מעניינת. לא אכנס לוויכוח על אפולוגטיקה או לא אפולוגטיקה רק אומר שאני מבין לליבך, ושהעיסוק בעובדות ומהלכים לוגיים לא יכול להזיק.

  • >X<  On 16 באוגוסט 2005 at 5:12 pm

    שנאת יהודים (אנטישמיות) ושנאת מוסלמים אלו שתי תופעות מגונות באותה מידה, אבל צריך להבחין שהן שתי תופעות שונות. השנאה ליהודים מקורה בפחד מצבירת הכוח והכסף שלהם ותחושה כי הם מתנשאים. זו שנאה שיש בה גם הערכה כלפיהם. הם, כביכול, תחמנים וחכמים. השנאה למוסלמים יש בה התנשאות כלפיהם בתור לא-מוצלחים, נחשלים ופרימיטיביים, כביכול, יחסית לאוכלוסיה המקומית.

    אלו שנאות אחרות באופן מהותי. ואדם יכול להחזיק רק באחת מהן ולא בשניה.

  • אממממ  On 18 באוגוסט 2005 at 2:03 am

    משום מה ליהודים יש תחושה שמפחדים מהם ומקנאים בהם (על טרבלינקה החוויה היחודית והחד פעמית ?). שיחות עם אחינו הנוצרים מלמדות שלא כך הדבר, היהודים נחשבים נוכלים והמוסלמים נחשבים גנבים ובעיני המוסלמים האויב העיקרי, אם כבר, הוא הנוצרים. וכך ידוע גם הז'רגון המקובל במחנות הריכוז היה "מוזלמן" כלומר מוסלמי, ככינוי ל*יהודי* שהולך להתפגר. העולם לא מתפעל כל כך מהיהודים כמו שנוהגים לפמפם לנו. אמנם מיעוט עמלני ובולט, אך הגויים נטו לנצל גם את זה לטובתם, כאשר תכננו להוריד את הנבוט ולגרש אותם מקרבם, אחרי שרוקנו את הקופות והמזרונים מהכסף שנאגר שם.
    וזה כניראה ימשיך הלאה כל עוד הדפוס יתמיד משני הצדדים. בסופו של דבר המספרים קובעים את העוצמה, כדאי לזכור זאת כאשר נתקפים במגלומניה חריפה ובצורך לאו בר כיבוש להתנצח עם כל אדם שחולק על תבונתה האלוהית של ישראל.

%d בלוגרים אהבו את זה: